בטח לא החמצתם את התמונות המבחילות של המוני הדגים המתים שנערמים בירקון. המסכנים מצאו את עצמם שוחים בתוך זרם עכור של ביוב מזוהם והורעלו למוות. אבל יותר משהתמונות הללו מגעילות, הן מרגיזות: מישהו כבר מזמן היה צריך לחטוף בגללן כתב אישום על חיסול ממוקד – לא של הדגים, של הירקון – וזה לא קרה. אתמול, בשעה טובה אבל מאוד מאוד מאוחרת, הודיע המשרד להגנת הסביבה על פתיחת חקירה פלילית של המשטרה הירוקה. זה צעד בכיוון הנכון, אבל איפה הייתם עד עכשיו? הדגים מתים, הירקון גוסס – והשיירה עוברת וממשיכה לזהם.
הסיפור הזה מרתיח (ומסריח) מכל כך הרבה סיבות. ישראל, למי שלא יודע, היא מעצמה עולמית בכל הנוגע לטיפול בביוב. רובו המכריע של הביוב שאנחנו מייצרים מטופל היטב במכוני טיהור, 85-90% ממנו מוזרם אחרי הטיהור לשימוש בחקלאות - מקום ראשון בעולם, בפער ניכר. הרבה לפני שההתפלה נכנסה לחיינו, הטיפול היעיל בביוב איפשר לקיים כאן חקלאות מתקדמת ומשק פורח בתנאי אקלים שלא בדיוק מזכירים את פינלנד. ודווקא זה מה שהופך את מחדל הירקון למגה שערורייה: הוא מתרחש בתחום שרוב הזמן עובד היטב. אין איך לתרץ ולהצדיק אותו.
הסיבה השנייה שהופכת את זיהום הירקון למתסכל ומקומם במיוחד היא הקלות שבה מחרבים את כל מה שהושקע בנחל הזה. לפני כעשרים שנה התקבלה החלטת ממשלה לשקם את הנחל שהפך לתעלת ביוב ולהחזיר אותו לציבור, לטבע, לחיים. בתכנית הנושאת את השם השאפתני "גאולת הירקון" הושקעו, בהערכה גסה, מאות מיליונים מכספי הממשלה ותקציבי הרשויות המקומיות הנושקות לנחל, והרבה מאוד מאמצים ואהבה. בהדרגה, כנגד כל הסיכויים, הנחל – ממש כשם הפרויקט – נגאל מייסוריו: הדגים ובעלי החיים חזרו למלא אותו, הציבור נופש בהמוניו על הגדה, השייטים חותרים בו במרץ. עדיין אסור לשחות בו, אבל חוץ מזה - הכל מותר. אני רק יכול לדמיין מה מרגישים ראש רשות נחל הירקון ד"ר דוד פרגמנט ואנשיו כשהם רואים איך סיפור ההצלחה שלהם חוזר להיות פצצת סירחון אזורית, איך התנהלות מופקרת מחזירה בבת אחת את הנחל 15 שנה לאחור.
אז איך זה קרה? במשפט אחד: שילוב ישראלי מוכר של רשלנות פושעת, קוצר ראייה והיעדר אכיפה. בכמה משפטים: אל מכון טיהור השפכים של דרום השרון נוסף בשנים האחרונות הביוב של כמה ישובים גדולים, ביניהם טירה, כוכב יאיר ועוד. המתקן המיושן לא עומד בעומס ולא מסוגל לטהר את כמויות הביוב הגדולות המגיעות אליו לרמה שמתאימה להזרמה לנחל. אז מזרימים את מה שמזרימים, הנחל הולך ומידרדר, ובינתיים תאריך היעד להפעלת מכון טיהור מורחב ומשופר זז בכל פעם קדימה. ואם זה לא מספיק, לאחרונה התגלה שלנחל מוזרם לכאורה גם ביוב גולמי, שזו כבר עבירה פלילית לכל דבר שבגינה נפתחה החקירה. איך אמר לי השבוע מישהו שגר ליד הנחל? "כשאני מוריד את המים בשירותים אני יודע שעוד מעט זה יחזור אליי דרך החלון".
אלא שמעבר למישור הפלילי, יש כאן כשל מערכות פוליטי, ציבורי וניהולי: מישהו כשל בתכנון מערך טיהור השפכים בכל אזור השרון; מישהו לא התאים ולא תיקצב את פיתוח התשתיות בהתאם לגידול באוכלוסייה; מישהו מורח את הקמת מתקן הטיהור החדש ומאפשר לתהליך להיגרר שנים; ומישהו לא ביצע אכיפה נחושה ובלתי מתפשרת שלא תאפשר לכל זה לקרות. כל בעלי התפקידים האלה, שמעלו בשליחותם הציבורית, צריכים לספק הסברים, אולי בפני ועדת חקירה שתרד לשורש המחדל. בינתיים השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, שותק כמו דג, ורק התמונות של הדגים בירקון צועקות עד השמיים.