תודו שלעוזי לנדאו יש את זה: כשהוא מכנס מסיבת עיתונאים – כמו זו שכינס לפני מספר ימים – מישיר לאומה את מבטו החמור ומכריז על בצורת החשמל שעתידה לפקוד אותנו בקיץ, מיד מתעורר דחף עז לרוץ למייבש הכביסה ולנתק אותו מהשקע. בזכות לנדאו, קיץ 2012 עשוי להיזכר כרגע שבו חבלי הכביסה עשו קאמבק (ובלי ציניות: אם יש לכם אפשרות לתלות כביסה, לכו על זה. המייבש הוא מצרכני החשמל ובזבזני הכסף הגדולים בבית).
קצת קשה לדמיין עכשיו את הימים הבוערים והלחים של אוגוסט, אבל לנדאו רואה אותם מעבר לפינה וחושש מהם, ובצדק. משק החשמל של ישראל אף פעם לא הצטיין ברזרבות נדיבות, ובקיץ המתקרב הן יהיו צנומות במיוחד. לפי הערכות חברת החשמל נצרוך בשיא הקיץ כ-12,370 מגהוואט, בעוד כושר הייצור המקסימלי עומד על 12,880, כלומר מרווח רזרבה זעום של 4-5%. המשמעות: כל תקלה בסדר גודל בינוני – והרי תקלות הן שמה השני של חברת החשמל – תגרום להפסקות חשמל נרחבות. לנדאו יודע שמי שייתקע באותו רגע במעלית לא יסלח לו, ואנשים שנתקעים במעלית זו עוד הצרה הכי קטנה של משק שמנותק מאספקת האנרגיה שלו.
בכל פעם שגורם בכיר במשק האנרגיה מדבר על "בצורת החשמל" (שימו להשאלה היצירתית ממצוקת משק המים), אני תוהה מתי יגיע הרגע שבו חיצי האשמה יופנו לכתובת הבלתי נמנעת: "הירוקים", אותם מנוולים שבגללם לא הוקמה באשקלון תחנת הכוח הפחמית החדשה שהייתה מבטיחה לנו קיץ אנרגטי ולילדי אשקלון תחלואה מוגברת בדרכי הנשימה. גם לנדאו לא אכזב השבוע, והעלה על נס את תרומתם של לוחמי הסביבה למחסור באנרגיה שמאיים על כולנו, ובעיקר על המוניטין הפוליטי של עוזי לנדאו.
כמה נוחים החיים כשיש בסביבה שעיר לעזאזל שאפשר לתלות בו את הכישלונות: שר האנרגיה לא יעלה על דעתו, חלילה, להזכיר את תרומתה של חברת החשמל, על ההתנהלות השערורייתית שלה, למחסור הצפוי; ומה לגבי הכשלים התכנוניים, הביורוקרטיה והעובדה שאחרי שנים של דיבורים מופקים בישראל פחות מ-200 מגהוואט מהשמש? הרי המכרזים לתחנת כוח סולארית באשלים יצאו לדרך כשעוד נסעו כאן בכרכרות, ועדיין לא הוצב שם אפילו פאנל פוטו וולטאי אחד. גם בזה אשמים ה"ירוקים"?
תתקשר עוד חודשיים
רגע לפני שהקיץ הגבולי דופק בדלת, אולי במקום להוציא כל כך הרבה אנרגיה – תרתי משמע – על ייצור חשמל, כדאי שנתחיל להזיז אותו. תרגום: הדאגה ממחסור מתמקדת בימים ספורים בשנה, הקרים והחמים ביותר, שבהם הצריכה, בעיקר בשעות השיא, מגרדת את כושר הייצור. כשמדינה שלמה מסתגרת בבתים ובמשרדים ומדליקה מזגן, תחנות הכוח נאנקות. בימים כאלה אתם שומעים את אנשי האנרגיה פונים בתחינה לציבור, ומבקשים להימנע מהפעלת מכשירים זוללי חשמל בשעות העומס: תנורים, מכונות ומייבשי כביסה, מדיחי כלים.
רק שבמקום לדבר, הגיע הזמן לתמרץ: לתת לנו דרך הכיס סיבה לווסת בתבונה את הפעלת המכשירים הביתיים. עושים את זה באמצעות הוזלת החשמל בשעות הרגועות (לילה, שעות הבוקר המוקדמות) וייקורו בשעות העומס. במשרד התשתיות יודעים את זה, ברשות החשמל ובחברת החשמל יודעים את זה, ומה נעשה עד היום? כמעט כלום.
תתפלאו, אבל כבר שנים יש תוכנית תעריפים שנקראת תעו"ז (תעריף עומס וזמן), שלכאורה ממלאת את התפקיד הזה. רק שהיא לא רלבנטית, מפני שמעטים מאוד שמעו עליה ומעטים עוד יותר רשומים בה. בחודשים האחרונים מתפרסמות חדשות לבקרים ידיעות על כך שאוטוטו תוצע לציבור תוכנית תעו"ז חדשה, נגישה, ידידותית וחסכונית למשתמש הביתי. הלוואי. השבוע התקשרתי לחברת החשמל וביקשתי להירשם. אם הפעלה לילית של מכונת הכביסה, המדיח והמייבש תסייע לי לצמצם את חשבון החשמל, ועל הדרך גם לפתור בעיה למשק – אשמח ללכת על זה. רק שהמוקדן החביב נאלץ לצנן את ההתלהבות שלי: זה עוד לא רלבנטי, אמר, ואחרי בירור קצר עם האחראי ביקש שאתקשר בעוד חודשיים.
אז עוזי לנדאו יכול לעשות פרצופים מבהילים ולשדר מצוקה, אבל מי שנמצא במצוקה צריך להתנהג בהתאם. במקום להביא לישראל משלוח של גנרטורים מזהמים בעלות של מאות מיליוני שקלים, לנדאו היה צריך להציב כיעד אסטרטגי את צירופם של מליון ישראלים לתכנית תעריפים שמטפלת בבעיית שיאי הביקוש. רק שכדי שיהיו מליון כאלה היה צריך להתחיל לגייס אותם אתמול, ובינתיים לא נראה שזה יקרה אפילו מחר.