1. איזה מין שר היה אבי גבאי? כשפורטים את זה לפרוטות, התשובה היא "לא משהו": הוא העביר גרסה רופסת מאוד של חוק השקיות, שהסיכוי שתפתור את מחלת השקיות הכרונית שלנו קטן מאוד; הוא הגדיר את המאבק במפגעי רעש "הקצנה" – וזה במדינה מוכת רעש שאזרחים רבים סובלים ממנו ואין מי שיגן עליהם; הוא לא הצליח להפוך את המשטרה הירוקה לגורם נוכח ומשפיע ולייצר אכיפה שתורגש בשטח ושתשפר את איכות חייו של הציבור באופן מיידי; והכי חשוב – הוא לא עמד כחומה בצורה בפני תכניות בנייה מטורללות שמקודמות על כל גבעה, תכניות שרק יחמירו את אסון התחבורה והפקקים, לא יורידו אפילו בשקל את יוקר המחיה והדיור, ובהזדמנות זו גם יחרבו את מעט שטחי הטבע הפתוחים שנותרו לנו.
אבל מעבר לכמה עמדות בעייתיות, לזכותו של גבאי ייאמר שהוא שידר אווירה נכונה: אווירה של ענייניות והגינות, של אי-מחויבות לאינטרסים זרים, הוניים או פוליטיים, של אדם שבאמת בא לשרת את הציבור ולא דופק חשבון (ע"ע התנגדותו למתווה הגז). לזכותו צריך גם לציין את ההצבה של נושא איכות האוויר בראש סדר היום. על פי ארגון הבריאות העולמי והמשרד להגנת הסביבה, זיהום האוויר בישראל גובה את חייהם של 1,500-2,500 ישראלים מדי שנה - הרבה יותר מאשר פיגועים ותאונות - וגבאי הזכיר בכל הזדמנות שמדובר ב"חיים עצמם". היו אף שכינו אותו "השר להגנת האוויר".
בימים שבהם פוליטיקאים הם קודם כל חשודים – אם לא בפלילים אז בדאגה לתחת של עצמם ושל מקורביהם – גבאי הצטייר כמי שבא לעבוד קודם כל בשבילנו. ובאופן אירוני, זו בדיוק הסיבה שהוא בחוץ.
2. לא ברור למה משה כחלון מתכוון כשהוא אומר שיחזיק את התיק להגנת הסביבה אצלו. בפשטות: שר האוצר לא יכול להיות גם השר להגנת הסביבה. זה ניגוד עניינים מוחלט, בוודאי כל עוד שר האוצר עומד בראש מינהל התכנון (שכחלון סיפח למשרדו). מוסדות התכנון - על כל הוועדות העוקפות, המיוחדות והמזיקות שהוקמו בשנים האחרונות - מקדמים תכניות בנייה פרועות, ותפקידו של השר להגנת הסביבה הוא לנסות למנוע אותן ולהסביר מדוע הן יגרמו הרבה יותר נזק מתועלת. כששני השרים הם מאותה סיעה זה בעייתי; כשמדובר באותו שר, זה כבר בלתי אפשרי.
3. מתוך סיעתו של כחלון, מי שלכאורה התפקיד תפור עליה היא רחל עזריה, שהגיעה לכנסת עם רקורד סביבתי-חברתי מרשים. עזריה גם הגיעה לכנסת עם מוניטין של ניקיון כפיים והגינות ציבורית אותם רכשה בעמל רב, ולכן עולה השאלה איך היא תשרוד את הריח שגבאי לא יכול היה לשאת יותר. למעשה, השאלה הזו רלבנטית כבר עכשיו, כשהיא ח"כית מהשורה.
4. אבי גבאי התפטר בדיוק אחרי שנה בתפקיד. לפניו כיהן אופיר אקוניס (שרשמית היה רק מ"מ שר - התיק הוחזק על ידי נתניהו) במשך חצי שנה. הוא החליף את עמיר פרץ, שכיהן כשר להגנת הסביבה במשך שנה ושמונה חודשים. גם בעשור הקודם כל השרים להגנת הסביבה כיהנו במשרד במשך פחות משנתיים. למעשה, מאז שנת 2000 נרשמו רק שני יוצאי דופן: גדעון עזרא (שכיהן שלוש שנים), וגלעד ארדן (שהשלים קדנציה מלאה של ארבע שנים).
לא במקרה זכור ארדן כשר דומיננטי שהטביע את חותמו על המשרד באופן הבולט ביותר. בתחום כל כך מורכב ועתיר תהליכים ארוכי טווח, אי אפשר לייצר מהלכים רציניים בשברירי קדנציה. המשרד להגנת הסביבה זקוק להמשכיות, לשר שירוץ איתו כמה שנים ויהיה מזוהה איתו. תראו מה עשה ישראל כץ לתחום התחבורה, אחרי שנים ארוכות שבהן המשרד הזה נזרק כמו כדור מפונצ'ר מפוליטיקאי לפוליטיקאי. יש לי הרבה ביקורת על כץ ועל סדר העדיפויות שלו, אבל עצם העובדה שהוא שם כבר שבע שנים, שהוא מזוהה עם התחום, ושיש כתובת שאחראית להצלחות ובעיקר לכישלונות, משדרג את נושא התחבורה ומציב אותו הרבה יותר קרוב למקום החשוב הראוי לו על המפה הפוליטית והציבורית. גם הסביבה זקוקה לזה, ובדחיפות.
5. האם אי פעם נגיע ליום שבו שר הביטחון יתפטר בגלל שימונה שר להגנת הסביבה שלא מקובל עליו? זו בהחלט תהיה התחלה של שפיות.