למי שקשור לכלבו בעבותות של אהבה קשה להאמין שזה קורה, אבל במשרד החקלאות מדווחים על כ-50 אלף כלבים שננטשים מדי שנה בישראל על ידי בעליהם, ומעריכים שהמספר האמיתי גדול בעוד כמה רבבות. אנשים לוקחים כלב הביתה, בתחילת הדרך יש להם כוונות טובות אבל במהלך הזמן התנאים משתנים והכלב הופך מנכס לנטל: הילדים גדלים ועוזבים, ההורים מזדקנים, וגם הקוקר ספנייל לא נהיה צעיר ובריא יותר. ויש גם מקרים מקוממים שבהם ההתלהבות הראשונית מחיית המחמד מתפוגגת, השיגרה האפורה – האכלה, טיול, טיפול רפואי – הופכת את הכלב למעמסה, ואז באה הנסיעה לחו"ל ומתברר שפנסיון עולה כסף, והרי כל הכסף כבר הלך על כרטיסי הטיסה. לזרוק את הכלב בשדה נידח זה בחינם, והוא בטח כבר יסתדר, כי בעלי חיים מסתדרים בטבע, לא?
זהו, שלא. לפי ההערכות, רק אחד מכל עשרה כלבים נטושים מוצא בית ו"מסתדר". האחרים נודדים, סובלים ייסורי רעב וצמא, חווים מחלות קשות ומתים בטרם עת. חלקם חוברים ללהקות של כלבים משוטטים וחוזרים למצב הצבירה הקדום שלהם – חיות טרף. בנסיבות מסויימות הם עלולים להיות מסוכנים לאדם, להפיץ את מחלת הכלבת, ובמקרים רבים הם טורפים את חיות הבר המוגנות. והכל בגלל שלמר וגברת ישראלי נמאס להוציא את רקסי לטיול.
שום ישראלי עדיין לא נכנס לכלא בגין נטישת כלבו, אבל לאחרונה נקבע תקדים היסטורי בבית משפט השלום בחיפה – תושב עוספייה שנטש את כלבת הפינצ'ר שלו באיזור בית אורן נשלח ל-150 שעות עבודות שירות לתועלת הציבור.
שלא תגידו שלא ידעתם
כתב אישום שני בנושא כבר הוגש נגד תושב גבעתיים שנטש את שוני, כלבה שגידל במשך 16 שנים. כדי לגבש את התיקים, נעזרים במשרד החקלאות במרכז הרישום הארצי לכלבים שהוקם לפני שבע שנים. ליותר מ-400 אלף כלבים בישראל יש שבב מזהה, ובאמצעות השבב ניתן להגיע אל הבעלים.
השימוש שנעשה, באיחור ניכר, בכלים המשפטיים כנגד נוטשי הכלבים הוא חלק מרוח התקופה. היום, יותר מבעבר, מחלחלת ההבנה שגם לבעלי חיים יש זכויות. אי אפשר להשליך אותם סתם כך בצד הדרך כאילו היו צעצוע שהתקלקל. פגיעה נטולת הצדקה בבעל חיים היא כבר לא עניין שבין האדם לכלבו – אלא בין האדם הפוגע לבין החברה. מילת המפתח היא אחריות: כשאתם מחליטים לצרף כלב למשפחה, קחו בחשבון שמדובר במחוייבות ארוכת טווח. כמו בתוכנית הטלוויזיה של עדי אשכנזי, גם זה "בלתי הפיך".
פסק הדין הראשוני שניתן בבית משפט השלום בחיפה מלמד על המורכבות של הסוגייה: אדם קנה כלבה ב-400 שקל, אבל כעבור זמן מה התחרט והחליט לשחרר אותה ביערות הכרמל. הוא לא שיער שהיא תיתפס במלכודת תנים ועוד פחות מכך העלה על דעתו שהוא עובר על החוק. מצד אחד – מדובר במעשה מגעיל, וחוק זה חוק; מצד שני, כפי שכותב השופט ערן קוטון, מדובר באדם נורמטיבי, חיובי, מנהל משמרת בחברת תרופות עם עבר זך ונקי. הוא התחרט על מעשיו והודה מייד, ומה שיותר חשוב - הרשעה עלולה לגרום לו נזק קשה ולפגוע ביכולתו להתפרנס. השופט החליט לנהוג במתינות, ושלח את הנאשם לעבודות שירות מבלי להרשיע אותו.
עכשיו נותר לראות מה יפסוק בית המשפט במקרה השני, של הנאשם מגבעתיים. ככל שיצטברו המקרים, תחלחל ההבנה בציבור שכלבים זה לא משחק. ביום שבו אי אפשר יהיה לומר "לא ידעתי", המרחק בין הישראלי המכוער לישראלי העבריין יהיה קטן מתמיד.