אני לא היפוכונדר וזו לא יללה בריאותנית קטנונית. יש כאן עניין עקרוני: הממשלה לא צריכה רק לפעול להוזלת מחירים, אלא לפעול להוזלת המחירים של המוצרים הנכונים. המוצרים שיש סיבה טובה לעודד את הציבור לצרוך אותם. כאלה שישפרו את איכות חייו ובריאותו, רצוי תוך פגיעה מינימלית בסביבה ובבעלי החיים.
רק השבוע פרסמה המועצה לשלום הילד את הדו"ח השנתי שלה, ממנו עולה שבתוך 13 שנה - בין 1998 ל-2011 - נחתך מספר הילדים הישראלים שאוכלים מדי יום פירות וירקות במחצית, מ-85% ל-43%. אחד מכל ארבעה ילדים בישראל סובל מעודף משקל, נתון שהופך לבעיה לאומית - הן מבחינת הסבל שנגרם לילדים והן מבחינת הנטל על המערכות שאמורות להתמודד עם ההשלכות. התשובה הטובה ביותר להשמנה היא בשלב המניעה - יצירת הרגלי תזונה וחיים בריאים. הוזלת השמנת המתוקה ב-20% היא צעד נחוש בכיוון ההפוך.
לשר האוצר כנראה אין שפע זמן לקריאת מאמרים, וממילא הוא הצהיר בעבר שהוא מחרים את "הארץ", אבל מומלץ לו בחום לעיין במאמרו של ד"ר מיכאל וויינפס, מומחה ברפואת משפחה, המתאר את המחקרים והעמדות המעודכנים בקרב מומחי תזונה בכירים בעולם בכל הנוגע לצריכת חלב ומוצריו. אם שר האוצר ושר החקלאות רוצים להיטיב עם כיסו של העם אבל גם עם בריאותו ואיכות חייו, יואילו לעשות משהו כדי להנגיש את מחירי הפירות שמשתוללים בשנים האחרונות, לייצב את מחירי הירקות, לפקח על מחירי הלחם המלא במקום הלחם הריק (הלבן), לדאוג שכל ישראלי יוכל לרכוש לעצמו ולילדיו שפע קטניות המכילות חלבונים בריאים מהצומח.
מנת ברזל של אוכל בריא וטעים במחיר שווה לכל נפש - זה צדק חברתי, בריאותי וסביבתי. המחירים של השמנת המתוקה או החמוצה, החמאה או הגבינה הצהובה, הם הדבר האחרון שצריך להעסיק את ממשלת ישראל, עם כל הכבוד לרצון להראות לתנובה (וזה חשוב) מי כאן בעלת הבית.