כשהגרסה העברית של שעת כדור הארץ הושקה ב-2008 (השנה זו הפעם החמישית שהאירוע מתקיים בישראל), המהומה הייתה רבה וההבנה מעטה: האוויר היה מלא בתחושה של התלהבות ירוקה ובתולית, גם אם לרוב הישראלים לא היה מושג למה מבקשים מהם לשבת שעה בחושך.
היום הרבה יותר ישראלים מבינים על מה נסוב האירוע (לפחות באופן שטחי), אבל נדמה שההתלהבות פינתה את המקום לאדישות. אין לי כלים מדויקים למדוד אם יום כדור הארץ מצליח לתפוס, כלומר לייצר את האפקט הציבורי והחינוכי שהוא נועד לייצר. הרי שום דבר ממשי שיציל את כדור הארץ לא יקרה הערב בין שמונה לתשע, מדובר באקט שנועד להגברת המודעות. אבל האם זה עובד?
ספק אם יש לזה תשובה חד משמעית. גם אני, כעיתונאי, משתתף בחגיגה ומגיש תכניות רדיו מיוחדות, וכאזרח משתדל לכבות את האורות בשעה הנכונה. אבל משנה לשנה יש לי תחושה שאווירת החג הירוקה נמצאת יותר בכותרות ופחות ברחובות. הנתון המדיד היחיד לא מבשר טובות: מספרים לנו על מאות אלפי נורות שמכובות ברגע המיועד, אבל בשורה התחתונה מדובר באחוז חד סיפרתי של משקי בית מבין תושבי הערים המשתתפות, ונתח קטן עוד יותר מכלל תושבי המדינה. מדי שנה אני יוצא למרפסת לבחון את מדד החשמל ברחוב, ובכל פעם אני סופר פחות בתים מוחשכים.
למה? אולי בגלל השגרה. הגיור של יום כדור הארץ היה בזמנו מהלך מבריק שלווה במיתוג יעיל. רק שכמו במיזמים אחרים (מי אמר ציונות?) אנחנו יותר מוצלחים בשלב ההתנעה, וקצת פחות טובים כשזה מגיע לתחזוקה השוטפת. גם הטרמפיסטים שמנצלים את היום הזה כדי לרחוץ בירוק את החטאים הסביבתיים שהם מבצעים כל השנה לא עוזרים: הציבור רואה איך ראש עיר שמצפצף על הסביבה 364 יום בשנה מתייצב בחזית טקס כיבוי האורות וקוצר את 15 שניות התהילה שלו, ואומר לעצמו שזה לא רציני.
שוב אתם ו"אפקט החממה" הזה שלכם?
אז תראו, אני לא חושב שצריך להוריד את הדגל הירוק לחצי התורן ולהכריז על ביטול היום. עדיין יש די הצדקה לקיומו, גם אם קיומו מדשדש משהו. אבל אנחנו צריכים לדבר פחות על כדור הארץ ויותר על ישראל. הישראלי הסביר נוטה לאמץ מבט מזוגג כשהוא שומע על הצרות של כדור הארץ. גם בגלל הנתונים האובייקטיביים – הכדור גדול ואנחנו קטנים, פרומיל מאוכלוסיית הפלנטה; וגם משום שהשיח הישראלי, מאז ומתמיד, נהג להתנפל בסקרנות וחקרנות על הכאן והעכשיו, ולהזניח את כל מה שמחוץ לשטעטל שלנו. ברור שצריך לשנות את זה, אבל אני לא בטוח ששעת כדור הארץ היא זמן טוב להתחיל.
המיתוג הנוכחי של שעת כדור הארץ מקבע את סוגיות הסביבה במקום לא בריא ושומר את התחום כולו בגבולות של נישה קטנה. נו, אתם יודעים, הירוקים האלה שמתרגשים מצירופים כמו "מגוון המינים" ו"אפקט החממה". אבל מה שנושאי הסביבה זקוקים לו היא פריצה של גבולות הגטו, לא תיחזוק שלהם.
עם הישראלים צריך לדבר בישראלית. יום כדור הארץ הוא היום שבו צריך לחדד את העובדה שסוגיות הסביבה הבוערות נוגעות כאן ועכשיו בחיי כל אחד מאיתנו: מחירי הדלק, החשמל והמים; כשל התחבורה הציבורית; בצורת החשמל שמתרחשת מעל ראשינו; מצב החופים שתיכף, בקיץ, כולנו נזרום אליהם; הרגלי האכילה שלנו, בעיקר אלה שנוגעים לבשר ולמזון מהחי; רפורמת התכנון והבנייה וההשפעה שלה על כל ישראלי; מהפכת האופניים שמתחוללת בתל אביב וצריכה להתרחש בכל עיר בישראל.
אם תעקבו אחרי הגלובוסים הירוקים (והשחור) שמחולקים היום, תיווכחו שאלה הנושאים שממלאים את הטקס, ושמאפיינים את הפעילות הסביבתית (והאנטי סביבתית) בשנה האחרונה. עכשיו רק צריך לארוז אותם באריזה חדשה ונכונה, על מנת שביום כדור הארץ 2013 אנשים לא יהנהנו בעייפות כשיזכירו להם שבערב הם מתבקשים לכבות לשעה את האור.