בחורף הקרוב ניאלץ כנראה להתקלח במים קרים. לפני שאתם מחפשים עם מי אתם צריכים לסגור חשבון בגלל ההתפתחות המטרידה הזו, כדאי שתדעו שזה רק לטובתנו. משרד הבריאות דואג לנו. אנשי המשרד הגיעו למסקנה שכל העניין הזה של מים חמים בבית, ועוד זורמים, יכול להיות מאוד מסוכן. ממש לא בריא. ממים חמים אפשר לחטוף כוויות. יש אפילו אנשים שזה קרה להם. מוטב שמדינה שלמה תוותר על הפינוק הזה של מים חמים בחורף, כדי לפנות מקום במחלקות העור העמוסות. בטח שמעתם שכשמשה סילמן הגיע לבית החולים לא הייתה לו מיטה פנויה במחלקת הכוויות.
מים חמים הם לא הסכנה היחידה שצריך להוציא מהבתים. מה עם גז הבישול? הוא מתפוצץ (תשאלו בנתניה), הוא דולף, הוא מאוד לא בריא. אוכל נא הרבה יותר בטיחותי, מה עוד שממילא טבעונות הולכת עכשיו חזק. אז תגידו יפה שלום לבלוני הגז שלכם.
בשלב הזה, כשהבדיחה מתחילה לחזור על עצמה, הגיע הזמן לעבור לנמשל: החיים מלאים סיכונים. אי אפשר להעלים אותם, אבל צריך לנהל אותם. אי אפשר להפסיק לבשל או להתקלח במים חמים (כלומר אפשר, אבל מי שמוכן – שיקום), אבל אפשר לנסות לצמצם את הסכנה. בשביל זה יש תקנים, נהלים, אמצעי בטיחות, הוראות הפעלה. כל הנדנודים האלה שישראלים נוטים להתעלם מהם, ובכל זאת הממשלה לא מוציאה להם את המים החמים מהבית.
זהירות, תרחיש אימה לפניך
הבעיה מתחילה כשהממשלה מסרבת לנהל את הסיכון. או לחילופין – מנהלת אותו בכזו מידה של היסטריה, עם מקדמי זהירות כל כך מופרכים – עד שאי אפשר לזוז. זה מה שקורה, כבר שנים, עם המים האפורים. מים אפורים הם המים שזורמים ממכונת הכביסה שלנו, מהכיור באמבטיה, מהמקלחת. מדובר בהרבה מים, לפחות אלפי ליטרים בחודש במשק בית ממוצע. כיום הם זורמים לביוב, ובמקרה הטוב מטוהרים ומועברים לחקלאות. במקרה הרע, הם פשוט מתבזבזים.
המים האפורים הללו יכולים להיות מאוד מועילים: מי שיש לו גינה, למשל, יכול להשתמש בהם להשקיה ולחסוך מאות שקלים בחודש בחשבון המים. אפשר גם לשטוף איתם את הרצפה. כל מה שצריך זה להעביר אותם דרך מתקן טיהור ביתי קטן – יש כבר כמה כאלה בשוק – ולעשות בהם שימוש שני. רווח נקי לכיס, רווח לא מבוטל למשק המים.
מעריכים שכמה אלפי משקי בית בישראל כבר משתמשים במים האפורים שלהם, אבל על פי החוק הם עבריינים. משרד הבריאות לא מאשר, כי הוא סבור שזה מאוד מסוכן. נכחתי בשורה של כנסים שבהם נערכו ויכוחים מרים בין האחראים על התחום במשרד הבריאות לבין שלל מומחים חיצוניים שסבורים שמדובר באיוולת צרופה. אחד מאנשי משרד הבריאות עלה פעם על הבמה בכנס כזה והסביר ממה הוא חושש: "נניח שאדם חולה צהבת יתקלח", אמר, "ובדיוק באותו יום מכשיר הטיהור לא יעבוד כראוי. הזיהום החיידקי יעבור לצנרת המים האפורים, והדשא יושקה במים מזוהמים. בנו של חולה הצהבת וחבריו יתגלגלו על הדשא ויידבקו. ומי יהיה אחראי? אני!"
כל אירוע בחיים אפשר להפוך לתרחיש אימה. מתקן טיהור המים האפורים לא יעבוד אם לא ידאגו לתפעל אותו כמו שצריך, בדיוק כמו שבלון הגז יתפוצץ אם לא יתוחזק כראוי וברז המים החמים יגרום לכוויה אם ההורים לא ישגיחו על הפעוט השובב שמסתובב בבית. השאלה היא אם במשרד הבריאות מנהלים את הסיכון, או מחפשים כיסוי תחת. במשרד הבריאות עצמו, אגב, יש לא מעט מומחים הסבורים שההתנגדות מיותרת לחלוטין, רק שהם לא יושבים בחדר שבו חותמים על האישורים.
לאחרונה הסתיים מחקר מקיף, שנערך ע"י מומחים מהטכניון ומאוניברסיטת בן גוריון, בו נבדקה איכות המים האפורים במשקי בית שהשתמשו בשנתיים האחרונות במכשירי טיהור ביתיים. התוצאות: המים המטוהרים ראויים לשימוש, הקרקע לא זוהמה ואיש לא חטף מלריה. צריך לקוות שהמחקר הזה יוריד את משרד הבריאות מהעץ הגבוה שעליו הוא תקוע כבר כמה שנים. זה יחסוך הרבה כסף לישראלים והרבה מים לישראל.