אני מניח שישראלים רבים יהנהנו בהזדהות לנוכח התיאור הבא: אתם יושבים בים עם הילדים, בנקודה כלשהי לאורך 200 הקילומטרים של קו החוף הישראלי, חוגגים את השלווה. לפתע זמזום עמום מפר את השקט. הוא הולך ומתגבר, השאון מתקרב במהירות, ואחרי כמה שניות אתם מוצאים את עצמכם בתוך ענן חול שיוצרת להקת טרקטורונים, שדוהרת על החוף ומחמיצה בסנטימטרים אתכם ואת הילדים. באותה מידה אלה יכולים להיות גם 4X4 אימתניים או כל כלי רכב אחר שבעליו מתבלבל בין חוף הים למסלול מרוצים.
חוץ מענן חול, שובל של ניחוח בנזין ופסטורליה שהתרסקה, הנהגים שמשתלטים על החוף משאירים אתכם תקועים בעיקר עם שילוב מתסכל בין זעם לחוסר אונים. החוק לצידכם – כבר שנים שהנהיגה בחופים אסורה על פי חוק – ומישהו אמור להתייצב לימינכם, להגן על זכויותיכם הבסיסיות ולאכוף אותו. אבל איפה הוא?
אולי עכשיו שומר החוק המיוחל סוף סוף מגיע. השבוע כינסו רשות הטבע והגנים ו"אור ירוק" מסיבת עיתונאים משותפת בה הכריזו על עידן חדש במאבק נגד ההפקרות בחופים, תחת הסלוגן "שמים סוף לנהיגה בחוף". הם הבטיחו שהכל כאן עומד להשתנות, והם יודעים שחובת ההוכחה עליהם: עם ישראל שבע הבטחות, מה שאנחנו זקוקים לו הן קבלות.
קבלות ראשונות כבר יש. אחרי שנים ארוכות שבהן עשו צחוק מהחוק, הוא עבר כמה תיקונים חשובים ב-2010 (למשל: אפשר לנקוט סנקציות גם נגד רכב שחונה על החוף, אין חובה לתפוס אותו בשעת נסיעה – הרי ברור שהוא לא צנח מהשמים; ועוד: החוק המתוקן מטיל את האחריות על בעל הרכב, גם אם הוא השאיל אותו באותו יום למישהו אחר). בעקבות התיקון לחוק, ובסיוע הלחץ התקשורתי והעלייה במודעות הציבורית, התחיל המרוץ אחר התקציב ליישומו. התוצאה: ברשות הטבע והגנים הקימו יחידת פקחי חופים, שתפקידם הוא לחרוש את קו החוף של ישראל ולנקות אותו מכלי רכב. ארבעה פקחים לאורך חופי הים התיכון, שלושה בכינרת. האם זה מספיק? לא. ארבעה פקחים מראש הנקרה עד רצועת עזה זה אומר פקח על כל 40-50 קילומטר. אבל זו התחלה.
יש לכם אלף שקל מיותרים?
שיתוף הפעולה בין רשות הטבע לאור ירוק הוא מסר: הרשות אחראית על הגנת הטבע – הדיונות, הצבים, הסרטנים, החוף כמערכת אקולוגית. אור ירוק מבקשת לשמור על האנשים שבאים לחוף ליהנות ורוצים לחזור הביתה שלמים. אלדד פלד, מנהל אגף פיקוח ואכיפה ברט"ג, אומר ש"כשג'יפ דורס תוך כדי נסיעה בור מלא ביצים של צבים, זו אפילו לא מכה קטנה בכנף. לעיתים קרובות הוא לא יודע שעלה על משהו". לבני האדם ולצבים, אם כך, יש אינטרס משותף.
פלד מציג את המספרים: ב-2009 נרשמו בחופים קנסות ל-80 נהגים עבריינים, ב-2011 המספר המריא כבר ל-1,464. עונת הרחצה של 2012 רק התחילה, ומדי שבת הפקחים תופסים 100-200 נהגים בקלקלתם ומעניקים להם דו"ח על סך 1,000 שקל. אני מוכרח להודות שכל קנס כזה מעביר בי רטט מענג של שמחה לאיד. זה לא נעים לנהגים, וגם לא במיוחד לפקחים שנתקלים לא פעם בתגובות אלימות. מבחינת הערס המצוי – וערס, למען הסר ספק, יכול להשתייך לכל העדות והצבעים ולכל המעמדות הכלכליים – הפקח לא עומד בשורה אחת עם השוטר, וממילא גם ההרתעה של השוטרים כבר לא מה שהייתה.
ברשות הטבע והגנים נחושים למגר את התופעה הזו. זה לא יהיה פשוט, אבל מותר להיות אופטימיים: פעם גם לא האמנו שאנשים לא יעשנו בכל מקום, ושישראלים ימחזרו מיליארדי בקבוקי פלסטיק. העולם משתנה, ואפילו אנחנו הישראלים מסוגלים להשתנות, ולדאוג לכך שהחופים הפתוחים והיפים שלנו – שהם גם הבילוי החינמי הכמעט אחרון שנותר – יהיו מקום שאפשר לתפוס בו שלווה אמיתית.