דרון פארקר, עיתונאי אמריקאי מהזרם הליברלי, הגיע לסקר כנס שנערך באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. על הבמה עמד שר המסחר בממשל הרפובליקני, שבדיוק דיבר על נושא טעון - מצב הפשיעה. "כבר מעל עשור שביטחון הפנים במדינת ניו יורק מידרדר במקומות מסויימים", אמר השר הבכיר, "מי שניסה לטייל בברוקלין בשנים האחרונות יודע שהוא לא יכול להשאיר אוטו ליד אחד מבתי הכנסת או הסופרים הכשרים, כי בוודאות יפרצו לתוך האוטו ויגנבו. לקראון הייטס ולוויליאמסבורג אתה לא יכול להגיע כבר. בכל שכונה יהודית אי אפשר להיכנס וזה פוגע קודם כל ביהודים, כי ארצות הברית של אמריקה החליטה ששלטון חוק זה אולי במנהטן ובוסטון, אבל לא במקומות האלו".

במהלך דבריו קמו עשרות סטודנטים יהודים, צעקו לעברו שהוא אנטישמי ויצאו בזעם מהאולם. העיתונאי דרון פארקר יצא יחד איתם, ומיהר לצייץ בטוויטר: "נפתלי בנט קרא לכל היהודים גנבי רכבים. ממש ככה". למחרת נחתה בחדרו בעיתון מעטפה ובה תביעה על לשון הרע. הפיצוי המבוקש: מיליון דולר.

משחק החלפת הזהויות שערכתי כאן (מי שלא זיהה שמדובר בנפתלי בנט ודרור פויר שיקום) הוא לא סתם תעלול. הרי אי אפשר להעלות על הדעת פוליטיקאי אמריקאי שנמנה עם צמרת הממסד שיאמר דברים כאלה, גם אם מצב הפשיעה בריכוזי המגורים של היהודים אכן היה קטסטרופלי (והוא לא. זה כמובן תרחיש בדיוני). הלובי היהודי והתקשורת היו עושים ממנו קציצות, והוא היה מבלה את שארית חייו הפוליטיים בניסיון לשכנע שהוא לא גזען חשוך.

יש גבול לפוליטיקלי קורקט

זה לא אומר בהכרח שאנחנו צריכים להעתיק מהאמריקאים. לפעמים פוליטיקלי קורקט הוא כלי יעיל ולפעמים הוא גורם להשתקה וטיאטוא מתחת לשטיח של של מורסות מוגלתיות שדווקא עדיף לפתוח. השאלה איך עושים את זה. בנט, למשל, עשה את זה עם גרזן. הוא כנראה לא מכיר דרכים עדינות יותר. 

שמעתי את עורך הדין של דרור פויר מתראיין. לטעמי, הוא היה זחוח מדי. אני מסכים איתו שמדובר בתביעה שמריחה כמו תביעת הרתעה והפחדה, אבל במקומו לא הייתי ממהר להכריז שהניצחון המשפטי מונח בכיסו בקלילות. איך שלא מסתכלים על זה, מבחינה עיתונאית ותקשורתית יש כאן מקרה מעניין של פער בין טקסט לסאב-טקסט: פויר צייץ את מה שהוא הבין מדברי בנט, את מה שבנט לדעתו התכוון לומר; בנט טוען שאי אפשר להכניס לו מילים לפה, שהפרשנות של פויר לדבריו זדונית ועל כך הוא ישלם ביוקר.

דרור פוייר (צילום: עודד קרני)
צייץ את מה שהוא הבין מדברי בנט, את מה שבנט לדעתו התכוון לומר. דרור פויר | צילום: עודד קרני
את ההכרעה המשפטית נשאיר לשופטים; בואו נדבר על ההיבט הציבורי של דברי בנט. ברמה העובדות היבשות, הדברים שלו הם הכללה והגזמה פרועה. לומר שמכונית שתושאר בנגב 'בוודאות תיגנב' זו פשוט לא אמת. טיילתי פעמים רבות בנגב והשארתי את המכונית בשומקום - תמיד היא הייתה שם כשחזרתי. כך גם ישראלים רבים אחרים. לומר ש'בכל כפר ועיר ערבית אי אפשר להיכנס' זה כבר פשוט ניתוק מהמציאות. מאות אלפי יהודים, ואני ביניהם, 'נכנסים' (וגם יוצאים) ליישובים ערביים בישראל, לצרכי עבודה, עסקים, קניות, טיול - ושערה משערות ראשם או מכוניתם לא נופלת. אני מקווה בשביל בנט שהוא לא באמת התכוון לזה, ושזו רק הייתה גוזמה לצורך הדיון והנאום, אבל הרי הוא זה שדורש שנתייחס למילים שלו כפי שאמר אותן ולא ניתן להן פרשנות.    

אבל זה שבנט מגזים ומכליל לא סותר את העובדה שאכן יש כאן בעיה: כן, בחלק מהיישובים במגזר הערבי התושבים סובלים מרמה נמוכה של ביטחון אישי; כן, בחלקם יש רמה גבוהה של פשיעה ואלימות ומסתובבות כמויות גדולות של נשק עברייני, וכן - בהחלט צריך לטפל בזה. ובאופן דחוף. והראשונים שייהנו מכך הם האזרחים הערבים, שרובם המכריע הם שומרי חוק ורק רוצים לגדל ילדים בשקט, רצוי ברחוב שלא יורים בו.

מה מנהיג אמיתי היה עושה?

השאלה היא איך אומרים את זה ומה עושים עם זה. ולמה הגענו למצב הזה. ועל מי נופלת עיקר האחריות. קיימים שלושה סוגים של פוליטיקאים: פוליטיקאי גזען היה אומר שכל הערבים גנבים, שהאלימות והפשיעה טבועות בדי.אן.איי שלהם ושחייבים להיכנס באמ-אמא שלהם עם כוחות גדולים של משטרה ואמצעי אכיפה כדי להחזיר את הסדר לרחובות המגזר.

פוליטיקאי שטחי ודמגוג, היה אומר שאי אפשר להשאיר מכונית במגזר הערבי מבלי שתיגנב, שההפקרות ברחובות הכפרים משתוללת, שהערבים הם הראשונים שסובלים מזה ושמדינת ישראל צריכה 'לעשות שם סדר' ולהחזיר לעצמה את השליטה.

לעומתם, מנהיג אמיתי והגון יודע שכשסקטור שלם באוכלוסייה נמצא בפיגור, האחריות נופלת קודם כל על המדינה. בדיוק כשם שהעובדה שבין האסירים בבתי הכלא יש רוב למזרחים, לא מעידה על נטייה מובנית של מזרחים לפשע אלא על טעויות ומחדלים שנעשו על ידי הממשלות לדורותיהן.

מנהיג אמיתי שהיה נדרש למצב הפשיעה במגזר הערבי, היה אומר, למשל, משהו כזה: "עשורים של הזנחה מצד ממשלות ישראל, שהתבטאו באפלייה בוטה ברמת החינוך, התחבורה, התשתיות והרווחה; שנים של הפקעת קרקעות ומדיניות תכנונית שהתעלמה מהצרכים של הציבור הערבי והביאו לצפיפות איומה ביישובים הערביים; כל אלה תרמו לכך שבמגזר הערבי יש פריחה של עוני והזנחה, שמובילות לרמת פשיעה גבוהה יחסית ולצניחה בביטחון האישי. זה רע לערבים, זה רע ליהודים, זה רע למדינה. ולכן, בממשלה שאני מקווה לכהן בה, נכריז על שדרוג המגזר הערבי כעל פרוייקט לאומי בעדיפות ראשונה. ננסה לסגור פערים במהירות בתחומי החינוך, הרווחה, התשתיות והתעסוקה, ובמקביל נכניס את המשטרה לעבודה אינטנסיבית בשיתוף ראשי הרשויות והציבור הערבי במטרה להגביר את האכיפה והביטחון האישי" (המשטרה אגב כבר פועלת בכיוון בשנים האחרונות, אבל יש עוד המון עבודה).

מנהיג אמיתי גם היה מגיע להשתתף בהלוויות ההרוגות בתאונה הזוועתית שאירעה בשבוע שעבר בכביש 31, ומבטיח לשים סוף לשערורייה שבה יישובים בדואים שהוכרו על ידי הממשלה כבר לפני יותר מעשור עדיין לא מחוברים למים וחשמל, ואין בהם מדרכות. לא מאמינים? סעו לאום בטין ותראו איך אנשים ששירתו כקצינים בצה"ל חיים על פאנלים סולאריים ומיכליות מים.

בנט, כמובן, הוא לא מנהיג מהסוג השלישי. פוייר האשים אותו שהוא נמנה עם הסוג הראשון, ובנט בתגובה נעמד על הרגליים האחוריות. לא נותר אלא לשבץ אותו בקטגוריה השנייה. מחמאה גדולה זו לא.

aviv67@gmail.com