איך, איך זה קרה דווקא לנתניהו. הרי האיש מבין בתקשורת, והיה אמור לנחש שהמשפט "אם אתה מנכה את הערבים והחרדים ממדדי האי-שוויון – אנחנו נמצאים במצב מצוין בלעדיהם" (למי שישן: "דה מארקר", יום שישי) יהפוך מיד לכותרת ראשית, והכותרת תהפוך לסערה. מתברר שגם לפוליטיקאי המתוכנת ביותר בישראל, האיש שמסוגל לצלוח ראיונות שלמים בלי להשיב לשום שאלה משמעותית, נפלטים לפעמים משפטים שבוודאי היה שמח לבלוע בחזרה.
עובדתית, המשפט הזה לא לגמרי מנותק מהמציאות. אם מוציאים מהמשוואה הישראלית את הציבור הערבי והחרדי, נתוני המאקרו של הכלכלה הישראלית אכן משתפרים, אם כי גם אז ישראל נותרת המדינה המקוטבת ביותר ב-OECD ואחת מאלה שבהן שיעור העניים הוא הגבוה ביותר (כן, גם בקרב הציבור שנתניהו טוען שמצבו מצויין). ועדיין, אם הדברים היו נאמרים על ידי סטטיסטיקאי או כלכלן, לא הייתה סיבה למהומה. אבל כשראש ממשלה אומר אותם? זה עניין אחר לגמרי, עניין מרתיח.
האמירה הזו למעשה מקפלת בתוכה את השקפת העולם הטורבו-קפיטליסטית של נתניהו, שפירושה: העניים אשמים שהם עניים, החלשים אשמים שהם חלשים. אם רק היינו מצליחים לנכות אותם (או שמא לנקות אותם) מתוכנו, להתנתק מהם, אנחנו, החזקים, היינו יכולים להתגאות בביצועים כלכליים מבריקים. כמה חבל שהערבים והחרדים דופקים לנו את המספרים. באמת לא יפה מצידם.
אין ספק שנתניהו צודק: בלי העניים, היינו חברה הרבה יותר עשירה. אפשר להרחיב את הגישה הזו לעוד תחומים בחיי המדינה: בלי הנכים, היינו חברה בריאה; בלי העבריינים – חברה הוגנת (טוב, לא בטוח); בלי המפגרים – חברה חכמה; אם רק היינו מנכים את 400 ההרוגים בשנה בתאונות דרכים, היו לישראל נתונים מצוינים של בטיחות בדרכים, ואילו רק מצאנו דרך לנכות את ניצולי השואה היינו יכולים לחסוך המון כסף על הוסטלים, ואז, מה אתם יודעים, השמים היו הגבול עבור המשק הישראלי.
נתניהו הפך אותנו לחברה חזירית
נתניהו אוהב להצטלם בפוזה ממלכתית, משל היה אבי האומה, דמות שמאחדת בין פלגיו השונים של הציבור הישראלי. בפועל הוא מתפרנס משיסוי הפלגים זה בזה. מעניין איך הוא היה רוצה לנכות את הערבים. אולי להעלות את כולם על אוטובוסים ולהסיע אותם למקום רחוק שבו לא יוכלו להעיק על הכלכלה הישראלית הפורחת? כבר הציעו את זה לפניו. עם החרדים זה קצת יותר מסובך. אולי נשלח אותם בחזרה לשטעטל?
במקום לייצר שיח של אחדות, סולידריות ואחריות הדדית, ראש הממשלה שלנו בוחר לייצר שיח של בידול. פעם הוא נהג לנפנף בשמאלנים כדגל אדום, אבל הוויכוח הביטחוני, לאסוננו, גווע. עכשיו נתניהו מוטרד מהביקורת החברתית-כלכלית, ואת מקום הסמולנים ממלאים העניים. העניים (שתמיד חשודים בפרזיטיות) זה "הם" – החרדים והערבים. נתניהו מספר בראיון שהוא מבין לליבו של מעמד הביניים שיצא לרחובות. הוא הרי נושא על גבו את כל העלוקות שחיים בקרבנו. רק לי זה נשמע כמו קריצה למצביעים הפוטנציאליים של יאיר לפיד?
לנתניהו יש יכולת מרהיבה ללוש את המציאות כמו פלסטלינה. בעשור וחצי האחרונים הוא היה (ועדיין) פעמיים ראש ממשלה ופעם אחת שר אוצר. אין אדם בישראל שיותר אחראי ממנו להידרדרות של איכות השירותים הציבוריים שהממשלה מספקת לנו: למערכת החינוך הכושלת, למערכת הבריאות הקורסת, לתחבורה הציבורית העלובה ולשירותי הרווחה המרוסקים. נתניהו, לדבריו, "הקשיב למחאה". פעם היו אומרים שמי ששומע לא בהכרח מקשיב. נתניהו מוכיח שאפשר להקשיב בלי לשמוע.
תגידו: ההשתתפות המועטה של החרדים בשוק העבודה באמת מטילה מעמסה כבדה על המשק. נכון. אבל זו רק אחת מריבוא בעיות של הכלכלה והחברה הישראלית, שלרובן אין שום קשר לחרדים או לערבים. לנתניהו יש מניית כבוד בכך שהפכנו לחברה חזירית, שבה העוצמה הכלכלית מרוכזת בידי קומץ אוליגרכים ושבה מנהלים מרוויחים פי 200 מעובדים באותו ארגון. העובדים הללו, שבשנים האחרונות רבים מהם הידרדרו לעוני על אף שהם מועסקים במשרה מלאה, הם ברוב המקרים לא חרדים ואפילו לא ערבים. הם אלה שנותרו לאחר הניכוי של נתניהו, והוא משוכנע שמצבם מצוין.