כמי שהספיק לחוות פה כמה עשרות ימי עצמאות, כבר התרגלתי לטקס השנתי המשונה שבו כל אי תנועה עם עשבייה קלושה הופך לאתר פיקניקים מבוקש ולפלטת גריל רוחשת. ובכל זאת, הדברים שצוטטו השבוע מפי מנהל פארק הירקון תפסו אותי לא מוכן. אנשים רבים, הוא סיפר, מגיעים כבר בערב שלפני חג הבשר כדי להשתלט על חתיכת דשא לטובת המנגל של מחר. ואני חשבתי שדרגות הטמטום האלה שמורות רק לאמריקאים ולהסתערות שלהם על החנויות בפרוץ הסיילים של חג המולד. ובכן, מתברר שאנחנו מצמצמים פערים במהירות. רק למה אנחנו מתעקשים לצמצם אותם לכיוון הלא נכון?
קשה לכתוב על טירוף הבשר העונתי שאוחז בנו בלי להיקלע לנישת הנודניק מחרב השמחות, המטיף שמתעקש להיכנס לצלחתם של אזרחים תמימים שבסך הכל רוצים לדחוף קצת סינטה ופרגיות לתפארת מדינת ישראל. קשה, אבל אין ברירה. כי מכל זווית אפשרית, הפסטיבל השנתי של אכילת חיות מתות הוא עיוות שצועק לשמים – חברתית, סביבתית, בריאותית וכן, גם מוסרית. אלא אם אתם משוכנעים שתנאי הגידול המפלצתיים של רוב הפטמים (כך מכונות תרנגולות שמואבסות עד הרגע שבו הן בשלות לעלות על שיפוד) עולים בקנה אחד עם ההגדרה של "מוסרי".
בסופו של דבר, הפרות אוכלות את האוכל שלנו
אבל בואו נשים רגע את ענייני המוסר בצד. בואו נדבר על מאות אלפי ישראלים שיצאו בקיץ לרחובות כדי למחות על יוקר המחייה ששותה להם את המשכורת עד השקל האחרון, והרבה מעבר לו. דור שלם של ישראלים נאנק תחת מחירי המזון שעולים בשנים האחרונות בטור הנדסי. האם הם לא יודעים שאחת הסיבות המרכזיות להתייקרות המזון היא הביקוש ההולך וגובר לבשר?
שימו לב למקבץ הנתונים הבא: כדי לייצר קילוגרם בשר בקר משתמשים בפי 17 יותר קרקע ופי 50 יותר מים מאשר כדי לייצר קילוגרם סויה – קטנייה מזינה ועתירת חלבונים; 70% מהשטחים החקלאיים בעולם ו-50% מהמים בארצות הברית משמשים לגידול בעלי חיים במשקים. והתוצאה: כמות המזון המשמשת להאכלת חיות משק כפולה מכמות המזון הנחוצה כדי להאכיל את מיליארד פלוס בני האדם הרעבים בעולם.
במילים אחרות: כדי לספק את תאוות הבשרים – והבעיה של השנים האחרונות היא כמובן ההצטרפות למרוץ הזה של כמה מדינות ענק מתפתחות, בראשות הסינים וההודים – נוצר מצב שהאנושות מייצרת מזון עבור בעלי החיים במקום לייצר אותו עבור בני אדם. במקום להשתמש במים, בקרקע, באנרגיה ובגידולים החקלאיים להאכלת אנשים, אנחנו מאכילים בהם חיות שאותן אנחנו אוכלים. זה היה יכול להיות יעיל, אלמלא כדי לייצר מעט בשר צריך המון משאבים. התוצאה: הבשר יקר, והמשאבים מידלדלים. עוד תוצאה: גם המזון הצמחי מתייקר במהירות.
זו לא השקפת עולם, זה חוסר מודעות
אל המעגל הכלכלי ההרסני הזה צריך להוסיף את האסון הסביבתי: האו"ם קבע כבר לפני שש שנים בדו"ח מפורט שתעשיית המזון מבעלי החיים אחראית לכמעט חמישית מפליטת גזי החממה בעולם, וטביעת הרגל הסביבתית שלה גדולה מזו של התעשייה והתחבורה. לתעשיית המזון מהחי, אם כך, יש תרומה מכרעת למשבר האקלים העולמי, שמביא כמובן לעליית מחירי המזון: בגלל הבצורות (אצלנו ירד השנה גשם סביר, אבל בחלקים ניכרים מאירופה וצפון אמריקה מתמודדים עם בצורות קשות), בגלל התייקרות האנרגיה, וכמובן בגלל הגידול בביקושים בסין, הודו ושות'.
אני לא באמת חושב שהעובדה שמדינת ישראל הפכה ביום העצמאות לאטליז אחד גדול (כמו ארצות הברית בחג ההודיה) מעידה על השקפת העולם של רוב הישראלים. היא מעידה בעיקר על היעדר מודעות, ועל כך שהתרגלנו לראות את העולם במגירות, כל מגירה והסיפור שלה: יש את המגירה של הקיץ שבה מקימים אוהלים ומוחים על עליית מחירי המזון, ויש את המגירה של יום העצמאות שבה אוכלים כמויות בשר בסדר גודל של חטיבה. העיוורון החלקי הזה פועל נגדינו. הגיע הזמן שנסתכל על העולם כמכלול. מה שאנחנו אוכלים באביב ישפיע על המחירים שנשלם בקיץ, על הבריאות שלנו בסתיו ועל הגשמים בחורף הבא. העולם הוא חד גדיא. רוצים לצאת לעצמאות אמיתית? בואו ניקח אחריות על החלק שלנו בעלילה ונכתוב אותה מחדש.