בחלומי אני מגיע לעבודה, או חוזר לימי בית הספר, החדר מלא באנשים שאני מכיר, ולפתע אני מגלה שאני עירום לגמרי. צדק מי שאמר שלפעמים חלומות מתגשמים: מזה כמה שבועות שבלי שום הסבר מתקבל על הדעת, מתפרסמות שוב ושוב תמונות שלי בבגד ים במדורי הרכילות השונים. וואי נט, ידיעות אחרונות, פנאי פלוס, לאישה כמובן – כולם סבלו מאותה מצוקת חומרים כנראה, וכולם הגיעו למסקנה המוטעית כי קהל הקוראים שלהם צמא לתמונות שלי בבגד ים. אל תטרחו אפילו לומר "את מי שהוא חושב שהוא מעניין". את עצמי אני לא מעניין. ראיתי את התמונות שלי ופיהקתי. אלוהים לבדו יודע מדוע על אף שלא עבדתי בטלוויזיה כבר שנתיים, ושאינני מקיים חיי סלב מסודרים – מכל תופעות הלוואי של המקצוע, נותרה לי דווקא האחת המוזרה הזאת: פפראצי מצלמים אותי בבגד ים.
אלה ודאי לא הקוביות בבטן ששבות ומשכנעות את עורכי העיתונים בדבר כוכבותי, אך העובדה היא שבדיקה פשוטה של קטעי העיתונות בחודש שעבר תעלה שצולמתי בסתר יותר מבר רפאלי. ואגב, עם פחות בגדים ממה שהיא בדרך כלל לובשת.
*
היה זה יום רביעי בתחילת חודש יוני, כאשר פנה אלי חברי ושכני לפלטפורמה זו גל אוחובסקי, וביקש בעודנו בחוף הים, שאמרח מעט קרם הגנה על החלק בגבו שאינו מצליח להגיע אליו. ואני, שמכבד מאוד את רצונו להתגונן מפני השמש, הגם שאינני שותף לו, נעתרתי לבקשתו השגרתית ומשחתי גבו בקרם לבנבן, תוך כדי שהוא מרצה לי כהרגלו באריכות על נפלאותיו של התכשיר הנ"ל, מתוצרת המותג היוקרתי "שיסיידו". עוד בטרם הספקתי לספוג לתוכי את כל האינפורמציה המעניינת, הופרעו דבריו בסדרה של קליקים חשודים. מיד הבנו – צלם פפראצי זריז קלט מרחוק את מזמוזי החוף החשודים שלנו, והוסיף עוד כמה תמונות יפות ומכובדות בהן אנחנו מבקשים להתרגל לקור של המים, או מצביעים על רוחצים אחרים ומרכלים על משמניהם בליווי תנועות ידים. אתר אינטרנט כלשהו פרסם את זה, הוסיף כיתובי תמונה מביכים, המגיבים הגיבו, והתוצאה איננה משהו שאיש מאיתנו שואף להראות יום אחד לנכדיו.
ומילא גל. הוא עוד קורבן מובן מאליו לתכסיסים האלה. בתמונות אחרות שפורסמו בעיתון אחר, במסגרת חודש הגאווה הזה שלי, צולמתי לצד חבר שאיננו מן הביזנס, אלא דווקא אדם שמעולם לא ביקש לו את הצד הזה של המצלמה, ועכשיו נשבע שלעולם לא ילך איתי יותר לים.
"אבל למה?", אני שואל, "זו לא אשמתי. לא ביקשתי את זה".
"למה?", הוא נובח, "אולי משום שהשבוע ישבתי בישיבה עם עוד עשרים איש, ואז המנכ"ל פנה אלי ואמר: 'לא זיהיתי אותך עם בגדים'. מבחינתי זו אשמתך".
בקיץ לפני ארבע שנים בערך, הופיעו אחת לשבוע בכל העיתונים תמונות של קרן פלס בביקיני. כל הזמן, בלי הפסקה. אני זוכר שראיתי אותן וחשבתי לי שאל"ף, אולי הגיע הזמן שתפסיקי ללכת לים כל היום ותעשי משהו אחר, כמו למשל לכתוב שיר. ובי"ת, שאין שום מצב בעולם שכמות כזו של תמונות מציפה את העיתון אלא אם המצולמת או מישהו מטעמה מקיים דיאלוג קבוע עם קהילת הצלמים, ומוסר להם טיפים באשר למקום המצאו של הביקיני שלה.
סליחה קרן פלס. טעיתי. ואין לי ספק שיש מי שנתקל עכשיו בתמונות שלי ושואל את עצמו אם אני עושה עוד משהו חוץ מלהשתזף, אם פתחתי ספר למשל הקיץ, או אם שוחחתי לאחרונה עם סבתי. כנראה שגם אין לי אלא להודות – בכל בוקר אני מרים טלפון לצלם פפראצי ואומר לו "בוקר טוב. תשמח לשמוע שגם היום אני אורז את 278 הקילוגרמים שלי לתוך בגד ים, ומשנע אותם במשאית לחוף מציצים. קח את המצלמה וצא לדרך, ואני אתחיל לעבוד על פרצוף מופתע".
*
אני משתדל להבליג ולסלוח לעצמי על התמונות האלה. הן כולן איומות. אני נשבע שבחיי הרגילים אני אדם לא בלתי נאה, ואין לי תירוץ ליצור הזה שמופיע בתמונות, מלבד זה שאני כנראה מאוד לא פוטוגני (מה שהופך את הבחירה במקצוע הזה לעוד יותר נבונה). לא חשבתי שיצלמו אותי. ממתי מצלמים אותי? האם יאנה יוסף ואביבית בר זהר נדדו כעופות למדינות קרות יותר? ומה קרה לשלום מיכאלשוויליולנבחרת הפוצ'יוולי שלו? טסו למחנה אימונים?
ולמה כשהם מצולמים לעיתון הם תמיד אתלטיים וחייכנים ורק אני נתפס מקופל בתנוחות של מחוגה, שגורמות לי להראות כמו האיש הרזה השמן בעולם, או האיש השמן הרזה בעולם, ותמיד עם הבעת פנים עתירת לשון ושיניים, שמעידה באופן חד משמעי על דבר הטיפשות האחרון ששמעתי או שהשמעתי. אה, ועירום כמובן. כמו צ'יצ'ולינה. מה אתה עירום שוב? מה אתה היפי? תלבש משהו. הן רק בחודש שעבר בזבזתי חצי משכורת על בגדים יפים. לו הייתי יודע, הייתי משקיע הכל בכובע קש ופראו.
ככה אם כן אני נשמע כשאני סלחן כלפי עצמי, אך בכל מקרה זה לא משנה. זה מכבר נדרתי שבהגיעי לגיל 35 אני מפסיק לאלתר עם החשיפה המסוכנת לשמש. זה הקיץ האחרון שלי אתכם, ובקיץ הבא אני מתכסה לגמרי. את פטמותיי המסוקרות תפגשו מעכשיו בארכיונים בלבד.