כל זה לא מנע השנה ממשרד החינוך לציין את החג ביומיים חופשה, בלוח החופשות השנתי, שהשתנה לאור קיצור החופש הגדול. החופשה הזו הציתה מחאה של הורים רבים, שמוחים על הפער העצום בין מספר ימי העבודה השנתיים ומספר ימי החופשה במערכת החינוך. תחת הסיסמה "שרפתי יומיים עבודה" יצאו "הורים עובדים לשינוי" בקמפיין לטובת קיצור לוח החופשות השנתי בבתי הספר ובגנים.
במסורת ה'פוליטיקה החדשה' גיבה אותם שר החינוך הטרי, הרב שי פירון, והבטיח לפעול לשינוי המצב הקיים.
עד כאן הכל מובן ומכובד. ההתארגנויות האזרחיות מבורכות וכך גם הקשב האזרחי של כבוד השר. מכאן הכל נתון לשיקול דעת מעמיק. גם בהצעה המרשימה של ההורים לשינוי לוח החופשות, ברור שמספר ימי החופש השנתיים בישראל איננו חריג, בהשוואה עולמית, בשל העובדה שמערכת החינוך מקיימת לימודים שישה ימים בשבוע. ישנו מקום לתיקון הפריסה במהלך השנה של החופשות, שמנוצלות על ידי עובדי ועובדות מערכת החינוך למנוחה מהמלאכה החשובה והקשה, והתארגנות להמשך האתגרים החינוכיים.
אך יותר מאלה חשוב לומר: הפוך, פירון, הפוך. במקום לצמצם את ימי החופשה ולשחוק עד דק את מחנכי ומחנכות ישראל, לטובת תמיכה בהורים העובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, יש ללכת למהלך של צמצום שעות העבודה והגדלת מספר ימי בחופשה לשכירי ושכירות ארצנו. העובדה החותכת היא ששבוע עבודה של כארבעים וארבע שעות פורמליות (והרבה יותר בפועל) נמצא בצמרת טבלת שעות העבודה בעולם. צרפו לזה מספר ימי חופשה מועט וקבלו את הבעיה כולה.
כולם צודקים
שעות עבודה מטורפות מביאות אותנו לראות את השהות עם הילדים כעול ולנסות לדחוף את ילדינו לזרועות המערכת. המהלך הזה מטיל על מערכת החינוך את האחריות לכלל הלמידה והחינוך של ילדי ישראל ומשפיע דרמטית על הפנאי והאופן בו אנו מנצלים אותו. כי מה יעשה ישראלי ממוצע העובד למעלה מעשר שעות ביום עבור שכר זעום, בשעות הערב? יימרח מול הטלויזיה או ייצא עם ילדיו לטיול בין ערביים? יגרור עצמו לקניון הקרוב או יקפוץ לביקור משפחתי בספריה? לא פלא שמשפחות שעברו כמה שנים של "רילוקיישן" בעבודה בחו"ל, יודעים לספר על השפיות והאיזון בין עבודה לחיים אישיים ומשפחתיים, שהיו מנת חלקם.
כמאמר הרב בסיפור הידוע, ההורים צודקים. וצודק גם שר החינוך. רק שחיפוש המטבע מתחת לפנס יביא אותנו לשלם בריבית דריבית על חברה המנתקת את ההורים שבה מהיכולת לאחריות הורית מלאה ושגשוג משפחתי. מאבק לטובת הפחתת שעות העבודה, כמקובל ברוב מדינות אירופה, ישלב ידיים של הורים, מורות, עובדות ועובדים, לטובת הגדלת ההון החברתי המשותף ולא התקוטטות על השירים.