השנה האזרחית החדשה לוותה במסיבות וסעודות חגיגיות. סיבה למסיבה של ממש. אבל אם החשבונות יתגלגלו לתוך השנה החדשה, יש לנו בעיה אמיתית. שורה של עליות מחירים מאיימת להטביע את תקציבנו האישיים הדלים ממילא. מחירי הדלק, התחבורה הציבורית, המזון והתקשורת יעלו באחוזים ניכרים. מהלכים אלה, בנוסף לעליות במחירי המים והחשמל בשנים האחרונות, ועליה זוחלת בריבית המשכנתאות, יצמצמו את ההכנסה הפנויה שלנו לאפס.
החשיבה הפמיניסטית לימדה אותנו לקח חשוב: האישי הוא הפוליטי. אלימות מינית, אפליה בשוק העבודה וניצול משפחתי אינם תופעות פרטיות בלבד, אלא חלק ממערכת ושיטה, המאפשרות ומעודדות פגיעות שכאלו. גם המינוס האישי שלי, שכולו באחריותי, הוא אינפורמציה מדאיגה על מצבנו החברתי.
אומרים שבישראל קוראים עיתון בכדי להתעדכן במציאות ובאירופה קוראים כדי להתנתק ממנה. אבל, גם אנחנו שכביכול מדברים כל הזמן על אקטואליה ופוליטיקה, גוזרים טאבו על שיחה בענייננו הכספיים. וכך הדבר האינטימי ביותר בחייו של ישראלי הוא מצב העו"ש ותלוש המשכורת שלו.
את יצר ההצצה שלנו (כי אינטימיות מזמינה סקרנות) אנחנו מספקים בסדרות ריאליטי על משפחות חסרות אחריות, המרוסקות מבחינה כלכלית. לאחר כחמישים דקות טלויזיוניות הם בדרך לגאולה, כי הכל הרי תלוי רק בהם.
אבל האמת היא אחרת. בעבר, יכלו אנשים בעלי שכר ממוצע ומטה לדאוג לכלל צרכיהם הבסיסיים ואף לחסוך. לא היו עובדים עניים ומעמד הביניים היה בהתבססות מתמדת. נולדתי בפריפריה, להורים כאלה וכאלה היו רוב ההורים של חברי הטובים. כיום, בשכר מעל הממוצע, חבריי ואני חיים בקצה מסגרות האשראי שלנו, ומוציאים המון על חינוך ("חינם"), דיור, מזון, תחבורה, תקשורת ובריאות. וכשהבעיה משותפת לכל כך הרבה אנשים - היא ציבורית והיא פוליטית.
במצרים זה לא היה קורה
מעניין עד כמה אנחנו, המעורבים והמתעניינים, מתרגלים במהירות למציאות הזו. באירופה ואפילו קרוב אלינו, במדינות כמו מצרים ואיראן, התחוללו מאבקים חברתיים אדירים מסביב לתוספת כמה אחוזים למחירי הלחם, הדלק או הדיור. אצלנו הס. שקט. דממה. הבעיה היא אישית. שלך ושלי. אנחנו לא נולדנו להורים עשירים, לא הבאנו את המכה ולא הצלחנו לחיות משכר ממוצע. יוחלף העם, או לפחות יתבייש ויושלך איש איש לגורלו.
אז בפעם הבאה שאתם מקללים את הבנקאי, את הצ'קים החוזרים ואת הגורל, תזכרו שכשליש מהעניים בישראל הם אנשים עובדים, שתקציבי החינוך והרווחה בישראל נמוכים בכל השוואה לעולם המערבי, שכנסת ישראל מדברת גבוהה על מחירי דירות אבל ביטלה את הדיור הציבורי ושלהחזיק רכב בישראל עולה כמו להחזיק יאכטה, אבל אין השקעה מספקת בתחבורה ציבורית סבירה. מעמד הביניים, שבחוסנו תלויה כל דמוקרטיה, מתאדה, והפערים החברתיים-כלכליים שוברים שיאים. החדשה היא שכל זה לא ישתנה במהרה, כי רק בישראל אין מיסי ירושה ויש מי שנלחמים בכל כוחם שלא להכניס לקופתנו המשותפת רווחים מנכסים ציבורייים, כמו הגז הטבעי.
נאבקי המינוס בישראל, התאחדו! הבעיה היא לא (רק) אצלנו.