לפני כמה חודשים כתב אחד מחברי לפייסבוק את הסטטוס הבא: "לפני שלושה חודשים גילינו שבתנו הבכורה בת התשע, הצטרפה למועדון סוכרת הנעורים. למחרת בבוקר, בבית החולים היא התעקשה לבדוק את עצמה (בדקירה לא הכי נעימה באצבע) ובשבת האחרונה היא התחילה להזריק לעצמה את מנות האינסולין. אני לא זוכר מתי כתבתי סטטוס בפייסבוק, אבל הילדה הזו וההתמודדות שלה עם המצב החדש מעוררת בי השראה".
הסטטוס הזה הגיע מספר שבועות לפני שפנו אליי מהאגודה לסוכרת נעורים בבקשה שאתנדב להוביל סרטון מיוחד שהם מפיקים לעידוד תרומות. אותו פוסט בפייסבוק מיד קפץ לי לראש וכמובן שהסכמתי.
עד יום הצילום של הסרטון לא הכרתי את המחלה ואם הייתם מבקשים ממני להסביר לכם איך "מקבלים" סוכרת נעורים או מה דרכי הטיפול בה לא הייתי יודע לענות לכם.
ואז הגיע יום הצילום עצמו, בו פגשתי את לירון, ילדה בת 7, (מקסימה וחייכנית שבדיוק חזרה מחוג בלט) שמזריקה לעצמה אינסולין כבר שנתיים.
לירון הסבירה לי שסוכרת נעורים- סוג 1, היא מחלה שתוקפת את הגוף מסיבה לא ברורה וכתוצאה מכך הגוף אינו מייצר אינסולין (הורמון הנדרש לגוף על מנת לפרק את הסוכר או לדללו). מה שלירון צריכה לעשות כדי להישאר בחיים הוא לבדוק, לפחות 8 פעמים ביום, את רמת הסוכר בדם שלה על ידי דקירה קטנה בכף היד + להזריק לעצמה את האינסולין באופן ידני בערך 4 פעמים ביום. אם היא לא תעשה את זה, לירון עלולה למות.
לשמוע את הילדה הזאת, עם הקול האפרוחי והחיוך המלאכי, מסבירה לי בפשטות את המציאות היומיומית הלא פשוטה שלה, הצליח לרגש אותי. מאוד.
כשהיא שלפה את הערכה הקטנה והוורדרדה שלה ובתוכה מזרקים וכל מה שדרוש לה כדי לבדוק את רמת הסוכר שלה, כבר לא יכולתי להתאפק וחיבקתי אותה. חזק. עכשיו אני מבקש מכם לחבק אותה גם.
איך אתם יכולים לעשות את זה? באמצעות תרומה. שלחו בבקשה SMS עם המספר 12 ל-2112 ותרמו 12 שקלים. זה יעזור המון, גם ללירון וגם לילדים, נערים ובגירים אחרים שזקוקים לתרומות שלנו.
ניתן לשלוח מסרונים רק עד היום בחצות, אז נשאר לכם ממש מעט זמן לסמס, בבקשה, עשו זאת עכשיו. תודה. אסי.
>> לפרטים נוספים: אתר האגודה לסוכרת נעורים