זה קורה - אני משתחררת. יש לי המון מחשבות לגבי העתיד, אני מתייעצת עם אמא, עם חברות. אני אגלה לכם סוד קטן - אני כנראה אדחה קצת את הטיסה לתאילנד, בגלל דברים כספיים, נקרא לזה בעדינות.
כנראה שאני אלך ללמוד תקשורת ועיתונאות. אני מתלבטת בין האוניברסיטה הפתוחה לבין אוניברסיטת תל אביב, שזה אומר פסיכומטרי, לבין מכללה. אני מאוד רצינית, אני הולכת על זה בכל הכוח. בנוסף לכל זה אני רוצה גם לעבור לגור לבד, כנראה בתל אביב, לא אכפת לי לגור בדירת חדר פצפונת. אני ואמא מתחילות לחפש.
אז אני פותחת דף חדש, מתחילה בחיים חדשים, וזה מלחיץ אותי. אני לא רוצה להתחיל ללמוד ואז פתאום לגלות שאין לי את האמצעים להמשיך.
כשאני אשתחרר יהיו לי את כל הכוחות להשקיע בעבודה. לא אכפת לי לקום בחמש בבוקר וללכת לישון בשתיים בלילה. אני אעשה את מה שצריך, אני רוצה ללמוד, אני רוצה שיהיו לי כלים. אני רוצה לתת מעצמי ולצאת למסלול הזה בלי פחד.
פעם הייתי למשל פוחדת לצאת לבאר בלי חברה. הייתי מפחדת להיתקע. אבל עכשיו אני אומרת יאללה, נזרום. זה לא אופייני לי. אני מנסה למצוא את האמצע. תחשבו שבאתי מבית מאוד פשוט. המשפחה שלי מאוד פשוטה, ומצד שני יש לי שאיפות מאוד גדולות. ואני חושבת שהאמצע זו הדרך שלי. אני מקווה שהיא תצליח.