ימים מגניבים עוברים על כוחותינו. אנחנו נכנסים לתקופה חדשה, חגים ואיחולים של שנה חדשה וטובה והצלחה בכל. זה כל פעם מרגש מחדש.
יצא לי לבקר בירושלים בגלל אלישי שמשחק שם. ראיתי את הדירה החדשה שלו ויצא לי להיות במשחק אימון. יש אווירה מאוד מרגשת בהפועל ירושלים. יש תחושה של גיבוש. הרבה שואלים אותי איך נסתדר כשהוא בתל אביב והוא בירושלים. אבל זה המרחק הכי קצר שהיה לנו - כשהכרנו הוא היה בגליל ואחרי זה בחיפה, וירושלים זה יחסית קרוב. אם לא לוקחים את הנסיעות האלה קשה, אז הכל אפשרי. מן הסתם גם הוא יסע הרבה לתל אביב. המרחק הזה נותן גם זמן מגניב להתגעגע, זה נותן מין מרחב של זמן להיות עם המשפחה. זה מחלק את הדברים בצורה ברורה.
תמיד את החגים אני עושה עם המשפחה המצומצמת ולבושה הכי פשוט, ככה מרגישה לי האווירה הכי חמה וכיפית. אני לא ממש רוצה לשנות את זה. יצא לנו חגים שהיינו אצל חברים טובים של משה (אבא שלי למי שעדיין לא יודע). הם אנשים מדהימים שאני מאוד אוהבת, אבל יש גם אנשים שאני לא מכירה ואז אתה צריך להיות נחמד. בתור ילדה הרבה יותר נהניתי להיות רק עם האחים שלי.
אני לא בעד סמסים של שנה טובה שהם בלי הקדשה אישית. אתה מרגיש חלק ממכונה שכותבת הודעות. אני מאחלת את האיחולים שלי פנים אל פנים או בסמס אישי עם השם.