ניבוש חולה כבר שבוע. הוא נורא סובל, וממש נקרע לי הלב עליו. הלוואי שהייתי יכולה לקחת את הסבל שלו עליי.
חשבתי על הורים לילדים, שלא נדע, שחולים במחלות סופניות וכרוניות. איך הם מתמודדים? מאיפה יש להם את הכוחות לבלות את רוב הזמן בבית חולים, ולסבול ביחד עם הילדים? צריך כל כך הרבה כוח נפשי בשביל זה. ניבוש רק חולה בשפעת ואני כבר ממוטטת, אז אני מצדיעה להורים האלה שעוברים כל כך הרבה מדורי גיהינום, עד שהילדים מבריאים - אם בכלל.
לא מזמן ראיתי סרט על ילדה בשם עמית קדוש שהייתה חולה בסרטן, עד שמישהו תרם לה מח עצם. היא אמרה שהחלום שלה הוא ללכת לבריכה. וחשבתי - כשאני רוצה ללכת לבריכה אני מתניעה את האוטו ונוסעת. ובשבילה, זה החלום.
לפעמים אני בוכה ומתרגזת משטויות, בזמן שלאנשים אחרים יש כאלה צרות. אנחנו לא יודעים להעריך את החיים. לכן כל בוקר אני מודה לאלוהים, מבקשת רק בריאות - לא כסף, לא רכוש, לא כלום.