ניב רסקין יושב טרוט עיניים מול מסך מחשב במערכת "חדשות הבוקר עם ניב רסקין" ומקריא פתיח לאייטם שישדר מאוחר יותר. זה קורה לפני זריחת החמה, שעה שאצל האדם הסביר קודמת גם להנץ החשיבה המודעת, אבל רסקין כבר מנהל אירוע. "פסיק", הוא אומר לאנשי הצוות שלו לאחר היתקלות בסימן פיסוק סורר, "לא מקף". הקטע הזה הופיע בכתבה של "אנשים" על רסקין עם כניסתו לתפקיד מגיש תכנית הבוקר. כשצפיתי בו במסגרת ההכנה לראיון שלנו, עלה בדעתי שיש לי עסק עם קונטרול פריק. מי נכנס לרזולוציות של מקף ופסיק כאלה בשעה שבה אפילו השמש עוד לא רואה בעיניים?
"מצמד המילים 'קונטרול פריק' משתמע אחד שלא משחרר", משיב רסקין כשאני שואל אם הוא נמצא חיובי לתכונה הספציפית הזו. "בעניין הזה יעידו מי שעובדים איתי שאני מאוד מעצים, אנשים שהיו אצלי תחקירנים הגיעו למשרות הכי גבוהות. גיא סודרי, שהיה מפיק שלי בתכנית הרדיו 'צעד וחצי', הוא היום הוא סמנכ"ל חדשות 12".
אבל זה צמד מילים שיש לו כל מיני משמעויות. למשל אדם שצריך להחזיק את כל קצות החוט בידיים.
"אני אוהב לשלוט בסיטואציה ולא שהיא שולטת בי. מהבחינה הזאת ברור שיש בי סוג של קונטרול פריקיות. אני אדם מאוד תחרותי, אני רוצה להצליח ואני רוצה לנצח, אבל אני לא אדרוך על אנשים בשביל לעשות את זה. לא אפגע באנשים".
אבל אולי אתה קצת פוגע בעצמך. קודם כל פיזית, סיפרת שאתה קם כל בוקר בארבע וחצי. וזה הרי לא מתחיל ונגמר בתכנית הבוקר, יש גם "נינג'ה ישראל" וערוץ הספורט.
"חד משמעית הסטורי אוף מיי לייף זה המרדף אחרי שנות שינה, הקושי בלארגן את היום. צריך להבין לגבי תכנית הבוקר, זה לא שנגמר שידור בתשע וסיימתי עד מחר. אני מעורב בכל דבר שמשודר, כל היום עם העורכים בטלפון עד אחת בלילה. בשביל להצליח אתה צריך לרדת עד לקוצו של יוד. ככה אני מאמין. לא יכול להבין מגיש שמגיע ומקריא מהטלפרומפטר, וממילא יש מקריאי טלפרומפטר טובים ממני".
והמחיר של הגישה הזו הוא כמה, ארבע שעות שינה בלילה?
"שלוש".
כסידור קבוע?
"כסידור קבוע. פלוס שנ"צ של שעתיים".
אני די בטוח שמדעית אתה אמור להיות מת.
"לא יודע, ימים יגידו. אבל אם אני מאמין במשהו, כל דבר, אני רוצה ללכת איתו עד הסוף. אני מאוד טוטאלי".
אברי ואני לא במלחמה
הוא היה בן 42 כשקשת 12 הציעה לו להגיש את תכנית הבוקר על רקע פיצול ערוץ 2. לרסקין היו יותר סיבות לסרב מאשר להיענות; איש הספורט שבו שידר משחקי כדורסל, איש האקטואליה שבו הגיש את "נכון להבוקר" בגלי צה"ל, וחוץ מזה היו לו חיים. להגיד כן היה לוותר על שני הדברים האחרונים. "לעזוב את גלי צה"ל אחרי 20 שנה הייתה החלטה סופר דרמטית", הוא אומר עם פרספקטיבה של שלוש שנים. "היו לי חיים מאוד טובים, הנחיתי את התכנית הכי מואזנת ברדיו. אנשים אמרו לי, 'השתגעת, תכנית בוקר בטלוויזיה? זה קידומים לקפה וכאלה'. אבל היה לי אתגר, אמרתי שצריך להמציא את זה מחדש".
"חדשות הבוקר" היא כיום תכנית הבוקר המובילה בישראל, אבל כשהגעת ב-2017 התייצבת מול תכניות שהיה להן פור עליך.
"באנו לגמרי כאנדרדוג מול תכניות הבוקר של רשת 13 וערוץ 10 שהיו מבוססות שנים. אני חושב שההצלחה של 'חדשות הבוקר' היא שפעם זאת הייתה תכנית שבה מדברים על, והיום מדברים בה עם. עם ראש ממשלה, שר ביטחון, האנשים המובילים בבידור. כשבאתי היה מונח כזה, 'לא עושה בוקר'".
כי זה נתפס כדבר נחות אצל מרואיינים בדרג מסוים. הקידומים לקפה שהזכרת.
"כן, וזה לא קיים יותר. זה ניצחון גדול שלנו".
אתה משדר ראש בראש מול אברי גלעד. אתם מכירים מהעבר, מגלי צה"ל?
"ברמת השלום-שלום, לא חברים".
אני לא יכול לחשוב על שתי פרסונות טלוויזיוניות שונות יותר משניכם.
"נכון, וטוב שכך. אנחנו מציבים אלטרנטיבות מכל הבחינות, וזה בסדר, זה מותר, זה לבחור".
להרבה אנשים – בשמאל, בתקשורת - אברי הוא סדין אדום מאז המהפך הפוליטי האישי שהוא עבר. אתה לעומתו היית נער ימני מובהק. בגיל 13 התארחת בתכנית טלוויזיה והרכבת ממשלה על תקן יצחק שמיר כשמולך אדם גורליצקי כשמעון פרס.
"נכון, זה היה חלק מחלומות הילדות של ילד שרצה להיות ראש ממשלה. רק בעקבות גל"צ ככה גלשתי לתקשורת".
יכול להיות שאתה מכבד את אברי כי גם אתה עברת שינויים ברמה של דעה, עמדה פוליטית?
"אני לא יודע מאיפה אתה מסיק שעברתי שינויים בדעה, עמדה, כזו או אחרת".
איילת שקד נשאלה עליך בראיון לרפי רשף. לא פירשתי נכון את האמירה שלה, "אז הוא היה ימני"?
"בוא נגיד שלא איילת שקד ולא אף אחד יודע את עמדותיי, וטוב שכך. התפקיד שלי הוא לתת במה מאוזנת. יש מקום לטורי דעה, אמירות וכולי, אבל אתה לא רואה את יונית לוי, עודד בן עמי או קרן מרציאנו מביעים את דעתם הפוליטית. אני חושב שזה לא רלוונטי".
איילת שקד עשתה את כל הטעויות האפשריות
לא סתם הציק רפי רשף לשרת המשפטים לשעבר בעניין רסקין. רומן הנעורים שלה ושלו הוא מהסיפורים המסקרנים תמידית; לראיה, רק בשבוע שעבר דיברה עליו שקד לבקשת מעיין אדם. חברת הפאנל של תכנית הבוקר, נחושה להביך את האיש שבמרכזו, תפסה את שקד לראיון אינסטגרם ותבעה לדעת איך זה התחיל ביניהם. "האמת, ואם תשאלי אותו הוא יודה, ניב רסקין חיזר אחריי בבית הספר", השיבה שקד. "אני חושבת שאני הייתי בכיתה י' והוא בי"א, משהו כזה. היה מגניב, אבל אני לא הייתי בקטע של חבר באותה תקופה".
בוא נדבר רגע על שקד. בעבר אמרת בתשובה לשאלה על התאמה לראשות הממשלה ש"יש לה את זה". אבל קרה איתה משהו בשנה האחרונה. אף אחד לא מדבר עליה במונחים האלה.
"ביכולות, בכל סט התכונות שצריך - יש לה את זה, קל. אבל היא עשתה את כל הטעויות האפשרויות. היה לה ויש לה את הפוטנציאל, אבל לא היה לה אומץ לעשות כל מיני דברים שיוציאו אותה מאזור הנוחות שלה, והיא משלמת על זה עכשיו את המחיר. איילת כדמות, אתה יודע - היא נולדה בשיכון בבלי בתל אביב, אבל מתחבר אליה קהל ביהודה בשומרון ובפריפריה. היא מאוד חריפה, יודעת לשחק את המשחק. כנראה שהיא לא שיחקה מספיק טוב את הקלפים ולכן זה התהפך כרגע".
יש לך ברקורד המון שעות עפר שלח, שנים שידרתם ביחד כדורסל. גם עליו עברה שנה פוליטית מעניינת.
"כשעפר הלך לפוליטיקה, אמרתי לו, 'אתה אדם סופר אינטליגנטי ומוכשר, למה אתה צריך את זה?'. פוליטיקה זה לא מקום שבו נשפטים על פי הכישורים, היושרה, הנכונות. אלה לא המדדים לצערנו".
מה חשבת על קריאת התיגר שלו מול יאיר לפיד?
"המהלך מול לפיד הפתיע אותי, כי ערך החברות קדוש בעיניו של עפר. זה בא עוד מהצבא, מדברים שהוא עבר עם חברים שלו. כנראה שקרה משהו שאני לא יודע, שאף אחד לא יודע, בינו לבין יאיר".
היו פובליציסטים שדיברו על שלח כמנהיג פוטנציאלי של מחנה השמאל. אתה חושב הוא יכול ללכת עד הסוף?
"כנראה שסיכוייו להיות ראש ממשלה פה אינם גבוהים".
בוא נדבר במונחים של סט תכונות, לא של אלקטביליות.
"אי אפשר להפריד. יש הרבה מאוד אנשים טובים, השאלה היא אם הם יכולים להיות מספר אחת בערוגה הפוליטית הקיימת היום בישראל".
אגב ההיסטוריה שלך עם שלח, איזה עתיד אתה צופה לדני אבדיה באן.בי.איי?
"שחקן אן.בי.איי ברמה בינונית ומעלה. לא כוכב אן.בי.איי".
שחקן חמישייה?
"חד משמעית. הוא שילוב של אישיות, עבודה קשה, כישרון מולד, בית תומך".
כשהגעת לחדשות הבוקר נשארת עם הכדורסל, אבל את "יציע העיתונות" אתה כבר לא מגיש. זה קשור לקולניות שמאוד מזוהה עם התכנית הזאת? כצופה נראית לי קצת דג מחוץ למים.
"אי אפשר להגיד שזאת תכנית עדינה או בלתי וכחנית. בשעתו היא הייתה חדשנית, בועטת ואחרת. אז זה היה נכון. בשנים האחרונות זה היה פחות נכון, וכשהרגשתי שזה לא מתאים, ביקשתי לא לעשות אותה יותר. 'יציע העיתונות' לקחה עיתונות ספורט שהייתה חנפנית ולקקנית והכניסה מימד של ביקורתיות, יהיו שיגידו ביקורתיות יתר. אני היום במקום אחר".
אגב פרשנות ספורט, דיברת על זה שאין מספיק נשים ב"נינג'ה ישראל".
"אין בכלל מספיק ספורט נשים בישראל, ובנינג'ה זה עדיין חלום שלי שיבואו עוד מתמודדות".
מה אתה חושב שיוצר כאן תקרת זכוכית?
"הן חוששות להתפדח, הספורט עדיין נתפס שלא בצדק כמשהו גברי וכוחני. אבל אני חושב שזה עניין של זמן. כשיעל ארד לקחה מדליה, חוגי הג'ודו התמלאו בבנות. אחרי ספיר פישלזון יהיו עוד בנות בנינג'ה. אין סיבה שתהיה תקרת זכוכית. אנחנו ב-2020".
הקושי שאני חווה לא מעניין את הצופה בבית
14 שנה הוא נשוי לנועה, עורכת דין ויועצת משפטית. "היא אהבת חיי", הוא אומר עליה. "אנשים אומרים שהנישואים שוחקים, אבל אצלנו זה הפוך". הגדולה שלהם, מאיה, בת 11. עלמה בת שמונה. שתיהן לומדות בפרויקט לילדים מחוננים. "הן ממלאות אותי", הוא אומר עליהן.
איך הן עם חוויית האבא המפורסם?
"אני חושב שזה מאוד מחמיא להן, אבל הן לא ילדות שיחיו על 'אבא שלי ואבא שלי'. הן גם נורא רגישות לזה. פעם התחילו לקרוא לאחת מהן 'רסקה', ואני יודע שהיא לא אהבה את זה כי רסקה זה כינוי של אבא שלה והיא אישיות בפני עצמה".
נהוג לשאול איזה מין אבא אתה, אבל בוא נעשה את זה מעניין: איזה טעות מאפיינת אותך כאבא?
"אשתי לפעמים מעירה לי על זה שאני לא מסנן, מה למבוגרים ומה לילדים. מדובר פה באירוע של שתי בנות מאוד בוגרות ופיקחיות, ברמה שסוחף אותי לדבר איתן".
ואתה מדבר על הכל?
"אני עונה על הכל. אני יודע שזו טעות, אבל אני לא יודע אחרת".
אתה וזוגתך מנהלים קריירות תובעניות ומקבילות. היה רגע של שיחת "הורותנו לאן", אולי מישהו צריך לוותר ולהיות יותר בבית?
"אני חושב שזוגיות זה לא איך לעצור אחד את השני, אלא איך לאפשר אחד לשני לצמוח. למשל כשהיא החליטה לעבור מקום עבודה, היה ברור לשנינו שהיא הולכת על זה. מעבר לזה, אני לא מאמין בהפרדה מוחלטת של בית ועבודה. הבנות שלי אוהבות כדורסל, אז הן באות איתי לשידורים ומגיעות איתי גם ל'נינג'ה'. הן חלק מהדבר הזה. עכשיו הן משגעות אותי שאני אלך ל'הזמר במסכה'".
אבל לך יש סלידה מפורסמת מסלבריטאיות, מאירועי ברנז'ה.
"זה לא העולם שלי. לבוא לגזור קופון בהשקה - זה לא מעניין אותי, זה לא השפה שלי, לא המילייה שלי. אני מרגיש לא בנוח במקומות האלה, גרוע בסמול טוק. מיליון הצעות כאלה מגיעות ואני פשוט אומר לא".
אתה בגיל שבו אנחנו נעשים גם קצת הורים של ההורים. איך שלך?
"אבא שלי חולה בשנים האחרונות, וזה מאוד קשה לי, הוא מאוד קרוב אליי. הוא היה אדריכל מאוד מצליח, אבל כשהתחלתי בגלי צה"ל הוא היה לוקח אותי באוטו לכל אייטם ומחכה לפעמים שידורים שלמים עד שאני אסיים. לא היה שידור שלי שהוא פספס מאז שהתחלתי בגל"צ ב-1993, ברמה של להיכנס לאמבטיה עם הרדיו".
סיפרת פעם על אירוע קשה שחווית איתו כילד במגרש כדורגל.
"באנו לשבת במקומות הישיבה שלנו, אבא שלי בשיא עדינותו ביקש מבן אדם שישב שם לפנות לנו את המקומות, וההוא פשוט תפס אותו וזרק אותו יציע שלם, גלגל אותו למטה. אני בתור ילד רואה את זה, וגשם זלעפות, ואני בוכה. כעורך הספורט בגל"צ לקחתי אותו למשחק כדורגל כסוג של תיקון, כי רגלו לא דרכה מאז במגרש".
אז בסוף האדם הבגיר יצא עם טראומה והילד דווקא לא?
"אם אנחנו מדברים על זה כשאני בן 45, כנראה שזו כן הייתה טראומה".
שידרת ממלחה כשהושלך שם החזיז שהתפוצץ ביד של המאבטח יואב גליצנשטיין. זה החזיר אותך למגרש הכדורגל ההוא עם אבא?
"זה החזיר אותי דווקא לתקופת הפיגועים של שנות ה-90, כשהייתי משדר זוועות כל יום".
שיבחו אותך בשעתו על האופן הרגוע שבו העברת את השידור ההוא.
"התמונה של גליצנשטיין הייתה קשה, אבל אני הבנתי שהמחויבות הראשונה שלי היא לצופים. אני לא האירוע, הקושי שאני חווה לא מעניין את הצופה בבית. אני צריך להיות קול, להעביר את החדשותיות ואת גודל המאורע, ומצד שני לא להתפרק. אני מאוד גאה בתפקוד שלי באותו יום".
לא מעניין אותי מה אומרים בטוויטר
כשסביבו מיטשטש הגבול שבין טאלנט לעיתונאי, רסקין מקפיד להישאר במחנה השני ויש מאחוריו רקורד הולם – בעשור שעבר הוא חשף את פרשת "שופטים באדום", שבעקבותיה הורשעו מספר שופטי כדורגל בהטיית משחקים, ובשנות ה-90 חשף פרצות אבטחה בבנקים בישראל כשחדר בקלות לחשבון הבנק של בנימין ושרה נתניהו. אבל גם מי שנתפס כעיתונאי רציני עשוי להיקלע לסערה אתית, כפי שקרה במהלך ביקורה בישראל לפני כשנתיים של מוניקה לוינסקי, מי שהייתה המאהבת של נשיא ארה"ב ביל קלינטון. כשיונית לוי ראיינה את לוינסקי בוועידת המשפיעים ושאלה אם קלינטון אי פעם התנצל בפניה, לוינסקי פוצצה את הראיון. מול קריאות שנשמעו באירוע נגד עצם השאלה של לוי על הפרשה, רסקין התייצב לצדה וספג מטר של האשמות בשנאת נשים ו/או בתמיכה אוטומטית במי ששירתה איתו בגלי צה"ל.
אתה מצטער שהבעת אז את דעתך?
"לא. מה שאני אמרתי זה שמוניקה לוינסקי הוזמנה להרצאה על נושא מסוים, ואחר כך היא עשתה עניין סביב 'למה דווקא על זה'. הצעקה של 'אוי אוי אוי, למה שאלו אותה' נראתה לי כמו צביעות וחשבתי שמה שיונית עברה שם על הבמה היה לא פייר".
ואז אומרים, הגל"צניקים מצופפים שורות.
"הרגשתי צורך לומר משהו באותו יום ממקום מקצועי נטו, אבל אני באמת אוהב את יונית, באמת גדלנו יחד בגל"צ ובאמת היינו חברים מאוד טובים".
איך התרשמת ממנה בימי גל"צ?
"יש סיפור מפורסם. יונית משתחררת מצה"ל, מגיע מישהו ומצלם סרט פרידה. אני ניגש למצלמה ואומר, 'תסתכלו, זאת המגישה הבאה של מבט לחדשות'. ויונית אומרת לי, 'אוי רסקין, די עם השטויות'".
מה קלטת ממנה שחילץ ממך את הנבואה הזאת?
"יש אנשים עם בייגלה מעל הראש. הם נכנסים לאולפן ואתה רואה שזה כוכב".
בחזרה לסאגת לוינסקי, איך הרגשת מול הטענות על מיזוגיניה?
"אני חושב שזה הדבר האחרון שאפשר להגיד עליי. צריך לראות את הפאנל שבו אני נמצא כל יום משש בבוקר ועד תשע, לאורך חיי היו לי הרבה יותר עורכות מעורכים והרבה יותר מפיקות ממפיקים".
יכול להיות שגבר שהגיע למעמד מסוים, לגיל מסוים, צריך היום להוכיח שהוא לא מיזוגן?
"אני לא צריך להוכיח כלום לאף אחד, אני לא בברנז'ה ולא מעניין אותי מה אומרים ב'קנטינה' או בטוויטר. אני לא עובד בשבילם. זה מבאס אם כותבים דברים כאלה, אבל אני לא לוקח ללב ואני לגמרי שלם גם עם האמירה ההיא".
רסקין מדבר בלהט. לא רק עכשיו, אחרי שעצבנתי אותו; מתחילת השיחה מפתיעה אותי האינטנסיביות שלו, ולקראת סופה אני כבר מבין שזה כי נפלתי בסטיגמה. יש לו תדמית של חננה – לראיה, אפילו מעיין אדם מצאה לנכון לחלוק עם איילת שקד את התובנה ש"ניב הכי צנון" – אבל נדמה שזה לא יותר מהאפקט המצטבר של זוג משקפיים וחיתוך דיבור רך. "זה נורא מצחיק איך שמתארים אותי, החנוניות והמשקפיים באמת מבלבלים. צריך להכיר אותי, לא סבלתי מילדות קשה של בעיות חברתיות. חברתית הייתי בין המובילים".
מה רצית להיות כשתהיה גדול?
"ספורטאי. אין ענף שלא ניסיתי, והייתי טוב, אבל לא הייתי דני אבדיה. ואצלי, אם זה לא דני אבדיה אז זה לא".
שוב הטוטאליות.
"תחרותיות וטוטאליות, כי בדברים שחשובים לי אין אמצע. אני יודע שיש לי תדמית של אדם מחושב, אולי קר, אבל בפנים אני אחר. יש לי נפש סוערת, היא כל הזמן שואלת את עצמה שאלות, ואני מאוד לוקח ללב. יום שלם אני יכול ללכת עם איזה אירוע קטן שאף אחד לא שם לב שקרה. איזה משפט שאמרתי באיזה ראיון יטריד אותי. אני לא אשגע אנשים, אבל זה ידיר שינה מעיניי ובפעם הבאה זה לא יקרה".
מה אתה עושה כדי להירגע? אתה מתנתק בכלל?
"אני איש של טיולים, טס הרבה לחו"ל. שנים אני טס עם מכבי תל אביב למשחקים ביורוליג".
זה עדיין עבודה.
"אבל תמיד יש לך יומיים שאתה לעצמך. נכנס לבד לאיזו מסעדה, שותה יין, מסדר את המחשבות, מתעורר בשעה נורמלית".
אין לך ברייקים של 'חודש אל תדברו איתי'?
"לא".
מתי בפעם האחרונה היית קצת מנותק?
"תאילנד, שנה שעברה, שבועיים ומשהו. לא יכול להגיד לך שהתנתקתי מהכל, לוקח לי זמן גם בחופשה עד שאני משחרר, אבל יש לי את הדרכים שלי להתנתק. אי אפשר בלי בריחה, בלי טיפה לעצמך. דיברנו על דני אבדיה, וכשהוא נבחר בדראפט הוא אמר ששווה לוותר על הרבה בשביל לעשות את הדבר הזה. גם אני יודע שבגלל שאני עושה 'חדשות הבוקר' אז אני מוותר על לצאת לבר בערב עד שתיים בלילה, אבל אני יודע איך לפצות את עצמי. אי אפשר להיות רובוט. החוכמה היא לדעת איפה אתה משחרר ואיפה לא".
ואיפה אתה משחרר?
"בספורט שאני עושה כמה פעמים בשבוע עם מאמן, במוזיקה. אני שומע המון מוזיקה, רק בשישי האחרון שמנו פול ווליום, אני והילדות בריקודים".
רגע רגע. הן אשכרה מרשות לך להתנועע בזמן שאתה שומע מוזיקה?
"הבת שלי מאיה היא רקדנית בחסד, כל פעם שאני שם מוזיקה היא עובדת איתי על תנועות. לדעתי אני רוקד מעולה. הן טוענות שלא".
מה אומרת אשתך?
"היא אומרת שזה לא נורא".
בשבת אחרי החדשות בקשת 12, תחרות נינג'ה ישראל תגיע לשלב הקריטי שלה. המתמודדים הכי טובים של העונה יתמודדו ראש בראש במסלול אכזרי עם מכשולים שנראים בלתי אפשריים גם לספורטאי החזק ביותר.
צילום: פיני סילוק | סטיילינג: יפעת שפר | איפור: ליטל שליט