"מגדלים" עולה באיחור מסוים. הסמל המובהק ביותר של עידן המגדלים בתרבות הישראלית היו "אחד העם 101" או עונת הבכורה של "מעושרות", ואלו עלו לפני כמעט 15 שנה. לבוא עכשיו, עם סדרת דוקו-ריאליטי חדשה ב-HOT, וללוות ארבעה דיירים של מגדלי יוקרה - תחת האצטלה של הענקת טוויסט כל-גברי לז'אנר - זה מרגיש די מוזר. אבל המוזרות הזו היא דווקא המקום שבו טמון הפוטנציאל הלא מבוטל שלה: היום לא רק שיש מגדלים כאלה בכל מקום, אפילו בפריפריה, אלא שגם האופי של אותם מגדלים השתנה בהתאם לשינוי ברמת האקסקלוסיביות של הפורמט. זה לא הטרנד הלעוס הוא, אלא עדכון גרסה של אותה תופעה.
"מגדלים", שאותה יצר לירון שעובי, מקדשת ארבעה גברים שנעים על הספקטרום של צמד המילים המפוקפק ביותר בשפה העברית: איש עסקים. המוכר מכולם הוא גיא איתן, יוצא "האח הגדול" עם קהל עוקבים שמתנהג לעיתים כמו צבא, ולצדו נאור ברוך, מי שעושה רושם של הבחור הכי עשיר בחבורה; מאיר כהן, לשעבר "חולה הקורונה הראשון מהפיראט האדום" וכיום גרוש שאין קלישאת גרושים אחת שהוא לא פוסח עליה; ואייל חדד, סטייליסט, כוכב רשת, משפיען ומשפילן.
חדד, המקבילה של "מגדלים" לניקול ראידמן, עושה הכל כדי להישאר הנבל של התוכנית - כל ריאליטי טוב זקוק לאחד - וזה המשך די ישיר לנוכחותו ברשתות החברתיות, שם חלק לא מבוטל מהקריירה שלו מבוסס על השמעת ביקורת כלפי נשים שלא טורחת לשלב בתוכה טוב טעם. את הדמות הבלתי נסבלת שלו בתוכנית החדשה יהיה הכי פשוט לאפיין בעזרת האקססורי הקבוע שלה, זוג איירפודס שמלווה אותו בתוך האוזניים בכל סיטואציה חברתית שהוא נקלע אליה (ודואג להדגיש שהוא נקלע, חלילה שנחשוב שהוא חתם על החוזה הזה בהסכמתו המלאה). יחד ובנפרד הם עוברים דרך כל התחנות הקבועות של הז'אנר, שזה אומר ביקור אצל הרב, ביקור אצל חבר סלב וביקור אצל ההורים לפי הסדר הזה.
"הרבה יותר נוח לבכות פה מאשר לבכות בדירת חדר וחצי בבית מלון", מסבירים לנו כבר ברגעים הראשונים של "מגדלים" - מה שמעלה חשש חמור לעוד דוקו-ריאליטי שקורס לתוך כל הקלישאות האפשריות. החששות האלה נמשכים כשהגברים מתחילים לספר איך הגיעו כל אחד לקומה שלו: רגשי הנחיתות, תסביכי ההורים, החסכים מהילדות, הדברים שבגללם הם נהיו חדורי מטרה להיות עשירים כל כך בגילים צעירים כל כך. ולמרות שהמאמצים לחבר בין המשתתפים באופן אותנטי לא נושאים פרי, בדיוק כמו כישלון המאמצים ליצור ביניהם חיכוכים ראויים, ל"מגדלים" עדיין יש את הפוטנציאל ההוא שמלווה אותה. הפרק השני של הסדרה נחתם עם ארבע ארוחות שישי נפרדות שהגברים אוכלים בגפם, כל אחד ונסיבותיו. ושם, ממש שם, נמצא הדבר שאם ישכילו לחקור אותו אולי כן נזכור את הסדרה הזאת גם בשנה הבאה.