אם לגנוב ביטוי מ"הנסיכה הקסומה", ל"קוף רע" ("Bad Monkey") יש רשימת נכסים מרשימה. יוצר הסדרה החדשה של אפל TV פלוס הוא ביל לורנס, שיצר את "סקראבס" החביבה והיה שותף ליצירת "ספין סיטי" המוצלחת ו"טד לאסו" הנהדרת; הסדרה מבוססת על רומן מאת העיתונאי והסופר המוערך קארל היאסן ("קריאת הינשוף"); הכוכב הוא וינס ווהן, שמגיע לפרויקט הזה אחרי שהקריירה שלו התפתחה מהקומדיות של תחילת הדרך ("לדפוק חתונה", "הצד שלו, הצד שלה") לצדדים דרמטיים (למשל העונה השנייה של "בלש אמיתי") ואפילו אולטרה-אלימים ("מהומה באגף 99"); ולצדו של ווהן מציגה הסדרה אסופה מכובדת של שחקני משנה (למשל מישל מונהאן וזאק בראף) והופעות אורח (למשל של סקוט גלן קשישא). אבל איכשהו, כל זה לא מספיק ליותר ממספיק.
ווהן הוא אנדרו יאנסי, בתחילת הסדרה בלש מושעה במשטרת פלורידה ובהמשכה מפקח מסעדות, הג'וב הכי עלוב שאפשר היה לתת לו בלי לפטר אותו מהמשטרה קומפלט. יאנסי הוא מהשוטרים האלה שלא מסוגלים להניח לשום דבר, גם כשזה מנוגד לאינטרסים של עצמם או לפוליטיקה הפנימית של המשטרה, וזה בדיוק מה שהוא עושה כשבחוף הקרוב למקום מגוריו מתגלה יד של גבר לבן. כאילו, רק יד.
חקירת האיבר הגדוע חושפת את יאנסי ואת הצופים לעולם שלם של אינטריגות ושחיתות, תגליות שמפצלות את "קוף רע" לשלוש תת-עלילות. אחת עוסקת בבעלים המקורי של היד, לרבות בתו הזעופה והמאהבת חסרת המצפון שלו; במרכזה של השנייה ניצב בחור בשם נוויל (רונלד פיט), שהחבר'ה מהעלילה הקודמת נישלו אותו מביתו, מה שדוחף אותו לחפש מזור במאגיה שחורה; והשלישית, או הראשונה במונחים של דקות מסך, היא מה שעובר על יאנסי עצמו - בדגש על מערכות היחסים עם מאהבת שבאה והולכת (מונהאן) וחוקרת מקרי מוות צעירה (נטלי מרטינז).
אני חושב שהבעיה הראשונה של "קוף רע" מוטמעת בפסקה האחרונה: הסדרה הזאת מפוזרת. קריינות שמספק טום נוביצקי, שגם משחק בתפקיד קטן - שתי פונקציות שהופכות אותו לאח תאום של סם אליוט ב"ביג לבובסקי", לרבות דימיון לא מבוטל בקול - אבל הקריינות יותר מתישה מאשר עושה סדר. חוץ מזה, קו העלילה שעוסק בנוויל לא מצליח לעניין לשנייה מצטברת, וזה לא שהשניים האחרים השאירו אותי על קצה הספה. התחושה היא שנעשה כאן ניסיון לשוות לכל העסק אווירה קלילה, כמעט ג'אזית, רק שמרוב קלות הסדרה מתאדה. לראיה, כשבסוף הפרק השלישי מגיע טוויסט הופך עולמות, זה לא הוציא ממני יותר מ"המ". וגם הוא היה בערך בטמפרטורה שבה האדם הנוהג ממלמל "פרות" כשהוא מבחין בצד הדרך בפרות: אוקיי. ראיתי. הלאה.
"קוף רע" היא קומדיית אקשן שנשענת בראש ובראשונה על הקסם האישי של ווהן, ולא נעים לי לומר את זה כגבר שחצה בעצמו את ה-50, אבל הקלילות השובה של ווהן בן ה-54 אינה כשהייתה. ובאופן שנעשה יותר ויותר נוכח לאורך הסדרה, מתברר שהבעיה שלו היא גם הבעיה שלה: וינס ווהן ו"קוף רע" אינם חמודים כמו שהם חושבים שהם. בהינתן הדברנות המופרזת של שניהם, זה נעשה מטרחן כבר בפרק הראשון ומתיש כבר בשני (הביקורת נכתבת לאחר צפייה בארבע פרקים מתוך עשרה בסך הכל).
נטלי מרטינז נהדרת. את מישל מונהאן תמיד כיף לראות, וזאק בראף מינוס השטיקים של "סקראבס" זה קטע. פה ושם צצות בדיחות לא רעות, ולמרות האמור לעיל על הקריינות, גם בה שזורות פה ושם הברקות. כאמור, רשימת נכסים מרשימה. ובסך הכל גם וייב חמוד של יצירה שלא לוקחת את עצמה ברצינות, ולא מצפה מאיתנו לעשות את זה. אבל "קוף רע" גם לא נותנת שום סיבה מיוחדת להתאהב באף אחת מהדמויות או ממש לשנוא את מי מהן, שמספרת סיפור שצריך להתאמץ כדי לעקוב אחריו ולא נותנת מספיק סיבות להשקיע את המאמץ הזה. בשורה התחתונה, קוף בינוני לגמרי.