לוודי אלן יש בדיחה ישנה על יוצר פורץ דרך שעומד לקחת את גברתי הנאווה, להסיר ממנו אל כל הנאמברים המוזיקליים ולהפוך אותו בחזרה לפיגמליון. נזכרתי בעל כורחי בבדיחה הזאת כשצפיתי בשלמוּת, מפני שהבמאי ריצ'רד שפרד לקח את ברבור שחור, הסיר ממנו את כל מה שטוב והגיוני ואמין פסיכולוגית והפך אותו לאחד מסרטי האימה העלובים שראיתי - טוב, השנה. חשבתי לכתוב "מימיי", אבל זה אימה. הז'אנר שאפילו מכור כמוני מודה שאין לו שום רצפת זכוכית.
זה דווקא מתחיל טוב, או לכל הפחות מסקרן. אליסון וויליאמס (בנות, תברח) היא שרלוט, צ'לנית שכבר בילדותה נחשבה להבטחה בקנה מידה עולמי, אבל בנקודה מסוימת תלתה את הקשת והלכה לסעוד את אמה שלקתה בשבץ. לוגן בראונינג (אנשים לבנים יקרים) היא ליזי, הצ'לנית שירשה את שרלוט כבת טיפוחיו של מנטור המוזיקאים הגדול אנטון (סטיבן וובר). אנחנו קולטים מהרגע הראשון שליזי לא באה טוב לשרלוט, אבל בהינתן שהאחרונה פרשה מרצונה - גם אם לא ממש מבחירתה - אז מה בעצם הקטע? למה חוזרת עכשיו צ'לנית העבר לחייהם של אנטון וליזי? והצילום הממש מוצלח, של מי זה?
התשובה לשאלה האחרונה היא וניה קרניול (וכמו שאומר זאק גליפיאנאקיס כשהוא מציג את עצמו בסטנדאפ האחרון שלו, "אני מקווה שאני מבטא את זה נכון"). אני מציין את זה כי הצילום באמת מצוין, ואם כבר מדברים, אז קרדיט מגיע גם לעורך דיוויד דין, שיוצא בשלום מקסימלי מהדברים הממש מוזרים שהבמאי שפרד מכריח אותו לעשות. אבל זאת בדיוק הנקודה העיקרית לגבי השאלות האחרות שהעליתי לעיל ולגבי שלמות בכלל: אין לי מושג מה שפרד ניסה לעשות כאן. כלומר, אלא אם הוא ניסה לשבור שיא עולמי בהחלטות תמוהות פר דקת מסך, כי אז הוא לגמרי הצליח.
בהינתן ששלמות מוזרם בנטפליקס (והוא גם הפקה שלה, אחת מני רבות שנראית כאילו קיבלה אור ירוק בלי שאיש טרח לקרוא את התסריט), יש סיכוי מסוים שלמרות אזהרותיי תקדישו לו את השעה וחצי בבחינת "זה לא ששילמתי כרטיס". אז אמנע לחלוטין מספוילרים ואציין בקווים כלליים שבלב הסרט נמצאות תכניות או מזימות מתוכננות היטב של דמויות מסוימות - זה עד כדי כך מרכזי לסיפור שפעמיים עוצר שפרד את המהלך התקין של הדברים, לוקח רוורס מילולי לנקודה קודמת וכאילו מגולל לפנינו מחדש את ההתרחשויות עכשיו כשאנחנו מכירים את המאסטר-פלאן שמאחוריהן. שזה סבבה, רק שהתכניות/מזימות הללו לא עומדות בשום מבחן, של היגיון או של בכלל. והמוטיבציות של הדמויות המרכזיות, שבשלב מסוים דווקא נראות די מוצקות, הן מהתמוהות שראיתי. וחוץ מזה, או אולי לפני כל זה, אין בשלמות שום דבר מפחיד. אבל בכלל.
להווי ידוע לכם שלא חסרים סרטי אימה שאינם מפחידים בשיט, ואלוהים יודע שיש עודף בסרטי אימה אידיוטיים, אבל שלמות לא מפצה על שני הכשלים הגדולים שלו בשום צורה. זה לא שבמקום להפחיד הוא מצחיק, זה לא שבמקום לעשות שכל הוא מתפרע. לא, זה סתם סרט מאוד מאוד גרוע שהוויזואליה המרשימה שלו והקצב החד שלו יוצרים בתחילה מצג שווא של משהו ראוי לצפייה. אבל זה לא. זה בזבוז זמן שהדבר היחיד שמונע ממני להגדיר כ"אפי" הוא שזה עובר אחרי 90 דקות.
בנימה אישית, הנה משהו שגורם לי לחשוב שאני משלם על איזה חטא מחיים קודמים או מג'וב קודם: רק לפני ארבע דקות, או שככה זה נראה כשאתה חווה טראומה, התעניתי ברימייק של סוספיריה. מבחינתי זה לגמרי סיכם את נושא החוויה המקלקלת לברבור שחור, שהרי מדובר בסרט-אימה-על-מחול-קלאסי כל כך גרוע שכבר כמעט עדיף לראות מחול קלאסי. מה נסגר, אלוהי הדברים הגרועים? מה עכשיו אותו דבר רק עם מוזיקאיות במקום בלרינות? מר אל, כאן אנא עארף מה עשיתי שזה מגיע לי.