"הג'נטלמנים" ("The Gentlemen") מגיעה לנטפליקס בנקודה מאוד מסוימת בקריירה של גאי ריצ'י, במאי הסרט שעליו מבוססת הסדרה ומי שחתום עליה כיוצר. האיש שפרץ בסוף שנות ה-90 עם הרצף המרשים של "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים" ו"סנאץ'" המשיך לביים מאז במרץ, אבל כמעט כל הסרטים שעשה ב-20 השנים האחרונות היו הד קלוש להברקות של תחילת דרכו (למשל "רוקנרולה"), או יצירות מיינסטרימיות שניסו למנף את האדג'יות של ריצ'י אבל תכלס לא היה בהן שום דבר מעניין (למשל שני סרטי שרלוק הולמס). רק פעמיים הוא הצליח שוב להבריק, וזה היה - כנראה לא במקרה - בשני הסרטים הכי רחוקים ממה שלמדנו לצפות לו מ"סרטי גאי ריצ'י". הראשון היה "שומר טינה" שממנו נעדר לחלוטין ההומור שמאפיין אותו, והשני היה "החוזה", שבו לא היה שום סממן לסגנון של ריצ'י. לא זיקוקי דינור קולנועיים, לא התחכמויות. וזה עבד יופי.
ב-2019 היה "הג'נטלמנים", סרט-גאי-ריצ'י אופייני שעשה הרבה כסף, אבל לטעמי היה בעיקר מעצבן. כן, היה משהו חמוד בסיפור על סוחר הוויד שכולם רוצים את הביזנס שלו (מתיו מקונוהיי), אבל ההתעקשות הכמעט קומפולסיבית לצאת מגניב - בזוויות הצילום, בדיאלוגים, באפיון הדמויות - יצרה בסופו של דבר סרט מתיש. מהבחינה הזאת אני מצטער לדווח שהעיבוד הטלוויזיוני לגמרי נאמן למקור הקולנועי: מדובר בסדרה שמצליחה להיות חמודה וכיפית רק כשהיא לא מתאמצת להגניב, והרבה רגעים כאלה אין.
ההבדל העיקרי בהיבט העלילתי הוא שהפעם הוויד הוא לא מפעל חייו של הגיבור, אלא משהו שצמח לו מילולית מתחת לאף: תיאו ג'יימס ("הלוטוס הלבן") הוא אדי, בן אצולה שירש מאביו אחוזת ענק רק כדי לגלות שמשגשגת מתחתיה חממת גראס עצומה. הוא אפילו לא מספיק לחשוב מה לעשות בקשר אליה כשאחיו פרדי (דניאל אינגס) מסתבך בחוב עצום כל כך שאין לאדי מנוס מלפנות לביזנס הירוק כדי לממן את דרכו החוצה משם, אבל גם זה כמובן לא סיפור פשוט. כאשת קשר בין אדי לבין עולם הפשע צצה סוזי (קאיה סקודלריו), שהנאמנות שלה שייכת אומנם לגנגסטרים שהיו שותפיו של האב המנוח באופרציית הוויד, אבל מוצאת את עצמה מבלה את מיטב זמנה עם שני האחים.
מלבד מאמץ היתר שניכר כמעט בכל סצנה, הבעיה הכי גדולה של "הג'נטלמנים" היא בפיתוח הדמויות: תכלס אין כזה. לאדי אין מוטיבציה ברורה מספיק לסכן הכל בשביל אחיו האהבל, אבל הכתיבה פשוט מתעלמת מזה; פרדי, ובכן, פשוט אהבל; ולסוזי יש הבעה קבועה של "אני קרה ומחושבת" וטון אחיד של הבחורה הכי חכמה בחדר. צפיתי בשלושה משמונת פרקי הסדרה, ולא נרשם רגע אחד שבו קרה לאף אחת מהדמויות משהו *מעניין*.
תראו, "הג'נטלמנים" אינה סבל. היא מצחיקה מפעם לפעם, יש בה רמה לא מבוטלת של אנרגיה ואי אפשר לבטל שחקני משנה כמו וויני ג'ונס או ריי ווינסטון, אבל בכל פעם שלחצתי pause - כי הפסקת שירותים, כי משהו לאכול - התקשיתי למצוא סיבה אמיתית ללחוץ שוב על הפליי. זה המחיר הבלתי נמנע של עודף ההתחכמויות ותת-הפיתוח, שאומנם לא הורגות את הסדרה לגמרי, אבל משאירות אותה במצב תמידי של תחלואה.