אם גיבורי על ונבלי על זה מה שאתם מחפשים, יכול להיות ש"הפינגווין" היא לא בשבילכם, כי פשוט לא תמצאו בה אותם. במיני-סדרה החדשה מבית HBO, שפרקה הראשון, מתוך שמונה, עלה בסופ"ש הזה ב-yes, HOT וסלקום TV, יש כמעט אך ורק נבלים, ואין שום דבר עילאי בהם – כולם פועלים בתחתית סולם הערכים המוסרי והמרקם החברתי. אלו הם גבולות הגזרה של "הפינגווין". היא לכאורה מביאה למסך סיפור מקור של אחד מהנבלים הכי מוכרים בעולמו של באטמן, אבל למעשה היא משהו שונה לחלוטין, וזה עובד לה טוב לפרקים אבל לא באופן אחיד.
קולין פארל בריאיון ל-mako: "אני מוצף בחוסר ביטחון"
הסדרה נפתחת איפה ש"באטמן", סרטו של מאט ריבס מ-2022, מסתיים. זה בטח לא מזיק להכיר את מאורעות הסרט, אבל מי שלא צפה לא צריך להירתע. מה שצריך לדעת זה שמתקפה של איש החידות על גות'האם הותירה אחריה כאוס בעיר שגם ככה אין בה יותר מדי חוק וסדר, וכרמיין פלקונה, אחד מראשי ארגוני הפשע החזקים בעיר, מצא את מותו. כעת, אחרי שכבר הופיע לכמה רגעים בסרט, אוסוולד "אוז" קובלפוט, חבר בדרג ביניים במשפחת הפשע של פלקונה, ושמכונה "הפינגווין" בפי אלו שרוצים ללעוג לו, מעוניין לנצל את הוואקום בהנהגת העולם התחתון. כמו בסרט, את אוז מגלם קולין פארל הבלתי מזוהה מתחת לאיפור הכבד. לצידו פושע צעיר שהוא לוקח תחת חסותו (ראנזי פליז, "זאב צעיר"), ובין היריבים שהוא צובר לאורך הדרך נמצאת בתו של פלקונה, סופיה (כריסטין מיליוטי, "איך פגשתי את אמא") - שרוצה בעצמה את השליטה בעיר. עוד משתתפים בסדרה גם מארק סטרונג (סרטי "קינגסמן"), מייקל קלי ("בית הקלפים") וקלנסי בראון ("מיליארדים").
"הפינגווין" היא דרמת פשע במובן המלא של המושג, עם גנגסטרים, מלחמות בין משפחות פשע, עסקאות סמים ושוטרים מושחתים. כל זה פשוט קורה בגות'האם – העיר שכל כך מזוהה עם באטמן, אבל הוא עצמו נעדר מהעלילה. הסדרה אפלה, שזה לא משהו חדש בכל מה שקשור לעולמו של איש העטלף, אבל גם נטועה עמוק בעולם ריאליסטי ומנותק משורשי הקומיקס שאמורים להיות לה לכאורה, באופן שלא ממש נראה קודם באיזשהו מוצר קולנועי או טלוויזיוני שקשור לבאטמן.
הבחירה הזו של יוצרי הסדרה, בראשם לורן ל'פרנק, היא לכל הפחות מעניינת, ואולי תמשוך את הצופים שקומיקס וגיבורי על פחות מעניינים אותם, אבל גם לא תמיד עובדת לטובתה של "הפינגווין". כי כעוד דרמת פשע מהסוג שכבר ראינו כמותה, עם המאפיונר שמנווט את דרכו לגדולה בעולם התחתון, כולל ב-HBO עצמה (ואם אתם כבר מתגעגעים לייצוג הכי מושלם שנראה על המסך של פושע סוציופת שגם כובש את לב הצופים, אז תראו בבקשה "דיוויד צ'ייס ו'הסופרנוס'"), "הפינגווין" לעיתים מעניינת ולעיתים מתישה. בהיעדר כל מיני מזימות גרנדיוזיות להחריב את העיר, או עוד דברים בסגנון שהתרגלנו לראות בדרך כלל מהרעים בסרטים של באטמן, בסדרה הזו הצופים נשארים עם לא מעט פוליטיקות של משפחות פשע שקל מאוד ללכת בהן לאיבוד כי הן לא תמיד מעניינות מספיק, וגם, כאמור, הן עוד מדברים שכבר ראינו. מה שכן יש ל"הפינגווין" זה קאסט חזק להישען עליו, בראשו פארל ומיליוטי, והיא כן מצליחה להיות טובה ואפילו סוחפת כשהיא מתמקדת בשניהם.
פארל הוא שחקן ענק, ואת זה אף כמות בעולם של שכבות איפור לא תצליח להסתיר. לתת לו להוביל סדרה זו לגמרי החלטה מובנת מאליה (השנייה שלו כבר השנה, אחרי "שוגר" הנהדרת). לתת לו להוביל סדרה ולטשטש לחלוטין את המראה המצודד שלו עד שהוא בלתי מזוהה – זה כבר יכול להיראות תמוה. ועדיין זה תענוג לראות את האומן הזה מנווט את דמותו של אוז, שנעה בין להיות מפחידה ברמה גרוטסקית לבין מעוררת אמפתיה. אבל התגלית האמיתית כאן היא מיליוטי בתפקיד סופיה פלקונה, שבקלות הייתה יכולה להתמסמס בצילו של שחקן בקליבר של פארל – ובמקום זה דופקת וואחד הופעה, שמתחרה על מקום בפנתיאון של גנגסטריות שנראו על המסך. הדינמיקה בין אוז לסופיה היא הדלק של רגעיה הטובים ביותר של "הפינגווין", כאשר כל אחת מהדמויות סוחבת על גבה היסטוריה ארוכה ומצולקת, שחלק ממנה הן גם חולקות זו עם זו. ואם כבר קיבלנו עוד דרמה עם מאפיונרים ומשפחות פשע, אז מה יותר כיף מזה שאת המאבק על השליטה בעולם המצ'ואיסטי הזה ינהלו גבר נלעג ופגום פיזית, עם תסביכי שליטה, ואישה צעירה שרק נדפקה מכל הסובבים אותה.
כמו דמותו של אוז, גם "הפינגווין" הולכת כל הזמן על חבל דק - בין הישענות על פרנצ'ייז מוכר ומצליח, שבסופו של דבר היא כנראה אמורה להוות איזשהו נדבך ממנו, לבין להיות משהו מקורי שעומד בפני עצמו. וכמו דמותו של אוז, שבכל פעם כשנראה שכל מזימותיו הולכות להתהפך עליו והוא ימצא את מותו, הוא מצליח לשלוף עוד טריק מהשרוול כדי לשרוד עוד יום בדרך לניצחון, הסדרה, שגם אם אינה מושלמת עדיין טובה דיה, שורדת את סבלנותו של הצופה. ובדיוק כשנראה שהעניין בה הולך לאיבוד - היא פתאום תופסת אותך שוב לעוד פרק.