ערב טוב רותם, את נראית נפלא הערב. תודה רבה אסי, גם אתה. שני המשפטים האלה יכולים להגיד רק דבר אחד: טקס "פריכית הזהב" חוזר, ואיתו גם חצי הגמר של "הכוכב הבא". הפורמט כבר ידוע: שתי רביעיות, שני סיבובים, ארבעה עולים לגמר המיליון וארבעה מודחים רגע לפני הסוף. רק לפני שנה איבדנו בשלב הזה את רביב כנר ומורן אהרוני, אז קל זה לא הולך להיות.
כבר ביום חמישי השופטים (והקהל) ניצבו בפני אתגר לא פשוט: סיבוב הדו-קרב הראשון הותיר את תמר עזרן ודורין הירבי עם מסך סגור, ולמרות שהיא השיגה אחוזים גבוהים יותר, אחרי שנלחמה בשיניים עם קאבר ל"Mad World" - תמר נשלחה הביתה. ועדיין, גם אם תמר לא ממשיכה הלאה ניכר שאת שלה היא כבר למדה, והיא בעצמה טרחה לציין כמה התפתחה לאורך העונה ושמחה על ההזדמנות לקחת חלק בעיבוד של הביצוע האחרון שלה.
למרבה הצער, הדרך של דורין לא נמשכה הרבה מעבר לזה, והיא הודחה בסיבוב השני, אחרי ביצוע חלומי ל"Take On Me" שהוכיח עד כמה בלדות שקטות הן הסגנון הכי חזק שלה. תמיר גרינברג (שסגר את הערב עם קאבר מופתי ונטול הסחות דעת לשיר של אדל) ושי המבר (שביצעה שיר מקורי בפעם השלישית, וגם הפעם הפציצה), תפסו את שני המקומות הראשונים ברביעייה האחרונה.
חצי הגמר השני כבר נפתח עם סהר טויטו, שביצע שיר של נרקיס בעודו מוקף בחמניות. אסי הצהיר שמדובר בביצוע של גמר - אם כי בכנות, זה עדיין הרגיש כמו חצי גמר (אבל חצי גמר טוב) - וסהר המשיך למצב את עצמו בתור המתמודד עם הכי הרבה פוטנציאל בשוק הישראלי מבין חברי השמינייה הסופית. אפשר רק לקוות שהפוטנציאל הזה אכן יתממש, כי אחרי שהודח בסיבוב הראשון סהר כבר לא יזכה במיליון. אמא שלו, אגב, בהחלט זכתה בתחרות האמהות המתוקות של העונה (שנוסדה על ידי אמא של קובי מרימי).
המודחת השנייה הייתה אנאל משה, שהפתיעה בדו-קרב הראשון עם הניצחון על ואלרי חמאתי, למרות שההתלהבות של כל הנוכחים באולפן מהקאבר שלה ל"Talking to the Moon" הבהירה שמדובר ב-86 אחוזים שנצברו בצדק. אנאל גם לקחה סיכון יחסי בסיבוב השני, ובחרה לשיר שיר בעברית של ישי ריבו, אבל מדובר בהימור שלא ממש הוכיח את עצמו. אולי היה עדיף שתשלב באחד הנאמברים שלה מזמורים תימניים, כמו שהדגימה והדהימה אחרי שאחיה חשף את זה במהלך הצילומים.
למרות החשש הרגעי שהיא לא תגיע לגמר, ואלרי רשמה אתמול את מה שהוא ככל הנראה הערב הכי טוב שלה העונה. זה התחיל עם בחירה מופלאה ב"אולי הפעם" של עידן רייכל - אדם שאין סיכוי בעולם שעוד לא סגר איתה שת"פ - שהראתה שאין שום עיבוד, העמדה או קול בתחרות הזו שיכולים להתחרות ברגעים בהם היא משלבת בין עברית לערבית. אחר כך, בעוד שיר של אדל, ואלרי כמעט ולא נגעה בשיר המקורי, וזה היה קצת מאכזב. אבל אם להתאכזב, אז ככה: עם ביצוע אגדי שיגרום לנו לשכוח שמדובר בקאבר. בגדול, ואלרי כבר לא צריכה את המיליון בשביל להזניק כאן קריירה. ובכל זאת, היא צריכה (מה צריכה, חייבת) לזכות בו. בכל עונה אחרת זה כבר היה בכיס שלה, רק שהפעם היא מגיעה לגמר בלתי ניתן להכרעה.
מי שעוד הרעיד אתמול את האדמה היה מתן לוי, שפתח צמד ביצועים משגעים עם הגרסה שלו ל"את" של ישי לוי, אותה הקדיש לאמו - אחרי שכבר הקדיש לאביו את "אבא" של אותו זמר היסטרי. למתן יש צרידות ולהט שגורמים לי לצעוק "וולקאם!" מול המסך כאילו אני איתי לוי, והמקרה שלו מוכיח שיש זמרים שלא חייבים לשחק עם העיבודים בשביל לזכות. כל מה שצריך זו בחירת שיר מושלמת, בדיוק כמו שעשה פה.
ואיך מתעלים על הבחירה המושלמת? עם "טיפת מזל" כמובן, בנאמבר שמבהיר סופית וחגיגית: מבחינת קול נטו, מדובר בזמר הכי טוב בתחרות. תוסיפו לזה את הנוכחות על הבמה, את החן ואת הכריזמה - וקיבלתם מיליון שקלים שיושקעו באחד החשבונות הכי בטוחים שיש. אחד מארבעה, ליתר דיוק. עם רביעיית הגמר של תמיר, שי, ואלרי ומתן, כל אחד מסוגל לזכות בפרס הגדול. ובכנות, כל אחד גם אמור. בטוח אין סיכוי לתיקו מרובע, נכון?