אכלתם? שבעתם? העליתם חמישה קילו בחודש החגים הארור? יופי, כי גם השנה, בדומה לשנים קודמות, רגע אחרי התאבססות המזון של ימי תשרי והשבועה שמעתה והלאה טונה וחסה ירכיבו את עולמנו - עולה על המסך ריאליטי בישול שפותח את עונת החורף בטלוויזיה המסחרית. עכשיו אם מ-9 עד 17 עוד הצלחנו להחזיק על פריכיות וקוטג', מגיעה לה שעת הערב והפריים-טיים מתמלא בצלעות כבש ולילות ביירות, פודינגים וטחינה, והריצות למקרר הופכות לבלתי נשלטות. זו הבעיה בתכניות הבישול האלה. תסתכלו עליהם ותאכלו אותנו.
למזלנו, הפעם זהו "רק" המטבח המנצח", "רק" עונת VIP, ורק (פה באמת לא צריך מירכאות) שישה פרקים. כמה מקררים נספיק לפרק תוך פחות מחודש? מה זה משנה – את הדיאטה כבר נתחיל בנובמבר עם "הזמר במסכה". בקיצור, אחרי לא מעט שמועות ועונה שהוקלטה הרבה לפני הגל הרביעי והילדה השלישית של אילנית לוי, "המטבח המנצח" חזרה לעונה חדשה, קצרה, ומלאה באנשים שכולנו מכירים. כיף? ממש, ואפשר היה להרגיש את זה כבר אחרי הפרק הראשון.
לפני הכל, סדר קטן למי שהצטרף רק עכשיו: חמישה זוגות, כל זוג בתורו מבשל ארוחת שלוש מנות לכל הזוגות האחרים שמנקדים, עושים פרצופים ומשחירים מאחורי הגב. אל הניקוד הזה מצטרף ניקוד השופטים של חיים כהן ורותי ברודו (וואו כמה שהתגעגענו), ובסוף, שני הזוגות שמקבלים את הציון הגבוה ביותר מתחרים ראש בראש כדי לגלות מי מהם צריך לנקות עכשיו יומיים את המטבח המנצח שלו.
הזוגות: מהכריזמטיים עד הלא מאוזנים
בשתי העונות הקודמות התרגלנו לכך שכל זוג מעצב את המסעדה שלו לפי אופי הבישול והרקע ממנו הוא מגיע. זה היה חלק ניכר מחוויית האירוח, גם זו של הצופה, שבכל פעם נשאר מתוח כדי לגלות "איפה אוכלים היום". את עונת ה-VIP לעומת זאת פתחנו על טיל; אחרי היכרות קצרה עם השמות שכולנו מכירים (טוב, אולי חוץ מחגית מדמון) לא עברו יותר מ-10 דקות וכבר מצאנו את עצמנו בסרוויס של בני משפחת לוי. אילנית ואשר. בלי הכנות, בלי הקדמות, בלי מיזונפלאס. לתקתק, לתקתק, לתקתק.
האמת? אהבתי. אמנם בעונה כמו זאת האוכל הוא באמת לא העיקר, ולעומת "מאסטר שף" יש כאן ריאליטי הרבה יותר משוחרר (למרות העריכה הברורה), מה שמעניק לך את האפשרות להתמקד בעיקר בדינמיקה בין הזוגות ולהכיר עוד פן בדמויות שהיינו רגילים לראות עד עכשיו על דוכן הנאומים בכנסת או על הבמה בבארבי, ואחרי פרק אחד אפשר כבר להגיד שיש בעונה הקצרה הזאת משהו מאוד אישי, מאוד שובה לב, מאוד כיף.
אז התחלנו עם אילנית ואשר, מי שסיים במקום העשירי בעונה בה השתתף ב"מאסטר שף", ומתגלה כאח שכולנו היינו רוצים. יש להם זוגיות לקנא בה לאילנית ואשר, נראה שכיף להם לבשל יחד וזה משהו שהם גם ככה עושים בכל שבוע מחדש, אז מה הבעיה להכניס קצת מצלמות ותחרות לעניין. הכישרון שם, אשר שוב מתגלה כטבח מוכשר עם ערימות של כריזמה, ואילנית? אילנית היא אילנית. איך אפשר שלא להתאהב בה? בעצבים, בחיוכים, בכנות ("אחרי הגירושים מאייל הייתי חייבת ללמוד לבשל") ובמי שהיא באופן כללי. אם יש משהו אחד שהעונה הזאת כבר העניקה לנו, זה להבין סופית שאילנית לוי היא היום הדמות הכי אותנטית, חמה ומרגשת על המסך הישראלי.
זו הייתה בחירה נבונה לפתוח דווקא איתם, והם יצרו בשולחן אווירה נינוחה שגרמה לנו להבין מיד שצמד האחים שממול, איתן כבל ואחותו חגית מדמון, הם גם קצת אילנית ואשר, אבל בעיקר סרט אחים אחר לגמרי שאפשר היה לקרוא לו בקלות "אוהבים ועוקצים". חגית, דמות אלמונית למדי, התגלתה כמו הליהוק שכל אחד היה רוצה לראות ב-"בואו לאכול איתי", ואיתן, שעדתו אמונתו, בא בעיקר לעשות כבוד למטבח היאמאני. חגית עם המרק ואיתן עם החילבה. זה מה שצפוי לנו כנראה לאורך כל העונה. רותי כבר הזהירה אותם שהיא מצפה לראות מה הם כבר יביאו מאותו מטבח תימני שהם היללו לכל אורך הערב, ומעניין יהיה לראות מה יקרה כשיגיע תורם לבשל.
נטלי ודודו אהרון יהפכו כנראה להפתעת העונה. את נטלי לא זכינו להכיר יותר מדי לעומק למעט במדורי הרכילות, ודודו התגלה פתאום כמבקר אוכל מפתיע, חד ומדויק. הוא אמנם הכריז כבר בהתחלה שהוא "שם בשבילה", והיא זו שבישול הוא הצד החזק שלה, אבל אחרי הפרק הראשון הוא לגמרי פתח את התיאבון לראות מה הוא יביא איתו למטבח ברגע שהסינר יעלה על צווארו, ולמרות שהוא בא על תקן הסו-שף, יש לי תחושה שהוא הולך להפתיע ולהציג כישרון שאפילו הוא לא ידע שיש לו. דודו הוא כנראה זה שפתח את התחרות עם הכי מעט ציפיות, אבל אחרי הפרק הראשון הוא הפך די מהר לדמות הכי מסקרנת של העונה.
יחד איתו על משבצת הסקרנות יושבת ללא ספק אורלי זילברשץ, שהגיעה עם בנה אלישע, מי שראה סרוויס או שניים בחייו, והם ללא ספק הזוג הכי "לא מאוזן" בעונה הקצרה הזאת. מצד אחד מישהי שארוחת ערב מבחינתה יכולה להיות בייגלה ובמבה נוגט, ומצד שני אדם שהתלבט עם חיים כהן האם אילנית ואשר ישימו מסתיקא (לכו לגגל) בקינוח הלילות ביירות שלהם. זה יכול היה להישמע מתנשא, עילאי וקצת מנותק משולחן החובבים סביבו, אבל זה בעיקר עורר לא מעט סקרנות לקראת הרגע שמסעדת בנאי תפתח ואורלי תיאלץ להתמודד עם שעון שרץ לאחור. בכלל, אורלי מתגלה כדמות הורסת וכובשת, ובמקרה שלה האוכל הוא באמת רק תוספת.
מי נשאר? ורדה וקורין גדעון כמובן. הצמד שמאז שהעונה צולמה הפך לאושיית רשת שאי אפשר להישאר אדיש אליה. עזבו את משבר החלון בלידה או הדמעות ב"שומר חומות", ורדה וקורין הן זוג שממגנט אותך אל המסך, הסלולרי או הגדול, ומי שמכיר אותן מהאינסטגרם יודע שאוכל הוא באמת מרכיב חשוב בבית משפחת גדעון. הן דביקות וחמודות, משפחתיות ומפרגנות, ובעיקר אלה שכנראה יביאו את האש לשולחן. אי אפשר להישאר אדיש אליהן כבר אמרתי? ובכן יש לי תחושה שזה רק יילך ויחמיר בקטע טוב.
האוכל: מנות שהיינו שמחים לקבל בכל מסעדה
אשר ואילנית פתחו חזק, ואז הגבירו קצב וסיימו עם 78 נקודות מתוך 100. הישג מרשים בהחלט. אולי כי הם היו הזוג הראשון והזוגות האחרים פרגנו להם קצת יותר מדי, ואולי כי הם פשוט יודעים לבשל. שלוש המנות שהם הוציאו, למרות הכשלים הטכניים הקטנים, הן מנות שהייתי שמח לקבל בכל מסעדה ישראלית ולא משנה איפה בארץ, וברור לגמרי שכישרון הבישול חי ומבעבע במשפחת לוי, לצד יצירתיות ורצון לצאת מחוץ לקופסה. אני אתעכב כמובן רק על הקינוח, שזכה למחמאות מכפית לכפית והוכיח שמדובר בליהוק מושלם שבא לתת פייט. עכשיו תוסיפו לזה את קובניית הגינה החמודה והסינייה, וקיבלתם ארוחה שהצליחה רק לפרקים לגנוב את הפוקוס מהשמות שישבו סביב השולחן. למרות זאת, אוכל כאמור, הוא באמת רק הרוטב בעונה המסקרנת הזאת.
העתיד: הממתק של אחרי החגים
ובכן, אין הרבה ממנו, אז תנסו שלא למצמץ. מדובר כאמור בעונה סופר קצרה, על ספידים ממש, עם שישה פרקים בלבד - אבל אולי זה מה שצריך כדי ליצור ריאליטי מוצלח. בלי למרוח, בלי לסחוב, ישר ולעניין. בטח עם דמויות שכולנו חשבנו שאנחנו מכירים היטב. למה רק חשבנו? כי זה הקסם של "המטבח המנצח": מסביב לשולחן אוכל, ולא משנה מי יושב סביבו, צפים דברים שלא צפים בשום מקום אחר. עכשיו תוסיפו לזה את המבטים של אורלי לוורדה, התחרותיות של האחים כבל, הקסם של אילנית והזוגיות המסקרנת בין דודו לנטלי - וקיבלתם יופי של ממתק לפתוח איתו את עונת "אחרי החגים". נכון, גם פה יש אוכל ויותר מדי ממנו, אבל לפחות הפעם הוא באמת לא העיקר ואין מאחוריכם דודה שתדחוף לכם עוד קציצה שאתם פשוט חייבים לטעום.