הקטע המצחיק הוא שהם בכלל לא היו אמורים להיות שם. אחרי ההפסד בחצי הגמר ל-ללי ושמרית, משהו נסדק בלב ליבה של עונת הבכורה של MKR - אסתר ויהונתן נאלצו לפנות את הפודיום לשלושה זוגות אחרים, טובים לא פחות, ובכן, אולי קצת פחות. כנראה שרבי נחמן בכל זאת הקשיב, הריח את הסירים והמחבתות ודאג להם לגלגל הצלה.
וזה היה גלגל הצלה ראוי מאין כמותו. אסתר ויהונתן הבינו שהם קיבלו (בפעם המי יודע כמה בקריירה הזוגית שלהם) הזדמנות נוספת להתרומם, הפציצו במשימת "מכישלון לניצחון" בה שחזרו את המנה הכי כושלת שלהם, ובפרק של תחילת השבוע זכו ב-10 נקודות יתרון. בתכלס, הם כבר הוכיחו שההתקדמות הכי גדולה שהם עשו – מעבר לבישולים וצלחותים – זה באופן בו הם עובדים יחד. היה תענוג לראות אותם זוכים ביתרון לגמר (ואלוהים ישמור על ההמבורגר של אסתר) ובמה שהתבררו להיות 10 הנקודות הכמעט-קריטיות באירוע הגמר.
11 נקודות בלבד הפרידו בינם לבין ללי ושמרית – אולי הזוג הכי מפתיע של התחרות. אם היה ברור שאסתר ויהונתן יעשו גמר עוד כשהגישו את המנות בארוחה הראשונה שלהם, המקום השני ללי ושמרית... מודה שלא האמנתי.
את אירוע הגמר פתחנו עם שופט חיזוק שמדהים איך לא הגיע מוקדם יותר העונה, כי אם MKR היא תכנית של "הרבה מעבר לאוכל", אז לאייל שני תמיד יש מה להגיד על הצלחת שמולו בלי שום קשר למה שמונח בה. היה נחמד לראות אותו בקצה השני של השולחן בו יושבת רותי ברודו – שתי דמויות כל משמעותיות בקולניריה הישראלית וכל כך שונות אחת מהשנייה. הפנטזיונר מול התכל'ס, החותכת בתנועה מול זה שמעדיף למשוך אותה כמה שיותר. לרגעים רותי נסחפה אחרי אייל שני, אבל מהר מאוד ידעה להעמיד אותו במקומו והוכיחה שוב שהתכנית הזאת הצמיחה שיפוט מסוג חדש – ועל הדרך גם הכירה לנו את המסעדנית הכי חשובה (ואהובה) בישראל.
חזרה למתמודדים. עדן ועומר היו הראשונים להתפנות מאירוע הגמר עם המקום הרביעי, והוכיחו שהם הגיעו בדיוק למקום אליו היו אמורים. כמו מתמודד בן 17 שמגיע להכוכב הבא, ושומע שהוא "עוד לא שם, תחזור בעונה הבאה", אז ככה בדיוק גם במקרה של עדן ועומר. ים כישרון, ערימות של פוטנציאל - אבל הם עוד לא שם. הם הגיעו לתחרות הזאת כדי להראות את מה שהם למדו לא מזמן, בזמן שאחרים באו להראות את מה שהם יודעים כבר שנים. אבל היה נחמד, ויש לי תחושה שאנחנו עוד נשמע עליהם ונאכל אצלם.
ואז הגיעו חי ולבנה, זוכי "תגלית העונה" שלי. זה היה נראה כאילו הגמר בכיס שלהם בכל פעם שהגישו סרוויס לתפארת בדיוק בזמן (ועוד הספיקו להכין משקה נלווה), אבל בסוף הם סיימו רק במקום השלישי (והמכובד, בטח מכובד). בזוגיות הזו, שידעה גם היא לא מעט עליות ודמעות, היה שילוב של מה שלוקים בו עדן ועומר (חי) והתכונות שהביאו את אסתר ויהונתן לניצחון (לבנה): מפגש מבעבע של שתי אסכולות שונות, שרוב הזמן השכילו להתחבר בצורה מושלמת. איך אומרים? "היה חסר להם הגרוש ללירה". ואם נבחר בעולם המונחים של חי אז נלך על "היה חסר להם התפוח בהגה של המרצדס". כמעט.
אבל מי היה מאמין שללי ושמרית יגיעו עד המקום השני הא? לטעמי הזוגיות שלהן (וכל אחת מהן בנפרד) סבלה מהרבה יותר מסטיגמות מטופשות מאשר ויקי ואווה. ולמה? כי הן הרגישו הכי לא קשורות לניקוי דגים וגלגול בצק. אבל הן הכי קשורות, והכי "מאמות". ואם מסתכלים על שלושת המקומות הראשונים - אפשר לגמרי לזהות את ניצחון המטבח הביתי. גם אצל אסתר ויהונתן, גם אצל ללי ושמרית, וכמובן אצל חי ולבנה - אצל כולם המטבח המנצח הוא המטבח הביתי. ככה אנחנו - אוהבים להעביר אשראי על קציפות וסביצ'ה, אבל בסוף אוכלים הכל עם רוטב אדום.
יהונתן ואסתר הגיעו למקום הראשון בזכות ולא בחסד. לגמרי מגיע להם, והיה מרגש לראות אותם לאורך כל התחרות. עוד יותר מדהים לחשוב שהמטבח הכשר ניצח - עם קינוחים פרווה, בלי פירות ים או צ'יבורגר. רק על זה מגיע להם שאפו עצום. אגב, עם הניצחון שלהם, MKR הפכה קצת ללאהוב את אנה על קמח תופח; הם בעצמם אמרו שהתכנית הקפיצה להם את הזוגיות למצב גורמה, וכל הניצחון הקולינרי שלהם, זה שאולי יוביל אותם לפתוח מסעדה בקרוב, היה רק הבונוס.
אני אסיים את העונה הזאת עם משפט של אסתר שנאמר קצת לפני חצי הגמר, וראוי לסיים ולסכם את התכנית: "הוכחנו שאין דבר כזה אוכל פשוט – יש את האוכל של אסתר ויהונתן". הוכחתם. עם הרבה דמעות של עצבים ושמחה - אבל הוכחתם. היה טעים.