"כשתגדלי ותהיי לגברת, עם ניסיון שרכשת בחיים, היש סיכוי שאותי את זוכרת? היו לנו זמנים יפים". איזה זמנים יפים היו לנו סיון, אה? איזה מנות מהממות ליוו אותך עד לפרק 20 מאז הפיתה ההיא והביף וולינגטון ששלח רבע מדינה לבדוק בגוגל איך מכינים בשר עטוף בבצק. באמת האמנתי לאייל וחיים כשהם לא רצו להיפרד ממך, גירדו מצח ועצמו עיניים בריכוז מייסר. את מי שולחים הביתה מבין סיון וויקטוריה? שתי נשים כל כך שונות אבל כל כך דומות. המתח נבנה, עשרות דגי טונה קפצו בין רשתות, החיבוקים התחזקו, אבל בסוף זה נגמר בחיים כהן מבקש טופס 117 מסיון. להתראות נווה אילן, שלום יפו-תל אביב.
ארוכה הייתה הדרך של סיון חזרה הביתה. זה התחיל עם המשימה ביום חמישי, שם שוב קפץ לה הפיוז שנעל אותה לקבלת עזרה או קבלת האחר, עד שהתפשרה לקול שרביטו של יהודה, והחליטה לזרום עם הדרך שהוא התווה במשימת הקבוצות. אחרי שנעלמה למזווה וקיצרה לאיציק ויהודה כמה דקות מהחיים, היא חזרה כדי שנגלה כולנו שהיו קצת סימנים מזהירים בכל הקשור להדחה המוקדמת שלה. אני מודה שזו הייתה הדחה קשה מבחינתי, ובסוף הפרק אתמול יכול להיות שקצת הגזמתי עם המלח בדמעות, אבל למרות זאת, היה לי ברור שסיון תודח הרבה לפני הגמר.
תראו, הפעם היחידה שבה סיון באמת הסכימה לקבל עצה או עזרה (מהשופטים כמו מהמתחרים) ולרוץ איתה קדימה, הייתה 10 דקות לפני שהתבשרה על הדחתה. רגע לפני סיום משימת קופסאות הטונה, היא החליטה להקשיב ליהודה ולרוץ עם פאי הרועים ההפוך. יצא לה טוב, ממש טוב אפילו – ארוחה שכל אחד היה שמח לקבל עם פחות מ-50 שקלים בהשקעה בחומרי הגלם. בדיוק בגלל משימות כאלה אתה מחכה ל"מאסטר שף". אבל הגעת מאוחר מדי סיון. שחררת את החבל טיפה מאוחר. במשימה היחידה בה היא הייתה לגמרי לבדה, בלי שופטים עם עצות מסביבה או מתחרים אחרים שמבשלים לה מאחורי העורף, היא כשלה. נכון, זה היה על חודו של גרגיר קמח, אבל בסוף היא נכשלה.
בצד השני של הגשר ממנו ירדה אתמול סיון עומד זקוף עמיחי. מי שבפעם השלישית ברציפות עושה פלאים במטבח מלאכותי ומוציא ממנו מנות מלאכיות באמת. משימת הקבוצות הייתה חוויה, גם קולינרית וכמובן גם מבחינת האינטרקציות בין המתמודדים, אפשר היה להתמוגג מכתף הכבש בתנור של נדיה או מהחלות של עמיחי, אבל הפלא האמיתי קרה בשקט מופתי ויפיפה בריבוע בו עמיחי עבד. בכלל, עמיחי נראה ומרגיש כמו לירון של תחילת העונה; הרבה חשיבה מחוץ לקופסא, טאץ' סופי מדהים, מנות מפתיעות וצלחוּת יוצא דופן. טארט התאנים והתבלינים שלו היה כל כך יפה שהייתי ממסגר אותו ותולה בכניסה ללובי הבניין שלי. עוד יצירת אמנות שנכנסת לפולדר של עמיחי, שעדיין עמוס ברעיונות פורצי צלחת. איזה כיף.
אגב לירון. משימת הטונה הייתה תפורה בדיוק למידותיה. גם לסגנון העבודה המתוכנן והמוקפד (אחרי שסגרו להן את המזווה באמצע המשימה), וגם לחומר הגלם המרהיב; פילה נהדר של טונה אדומה שיש בו טעם, מרקם, ובעיקר צבע עמוק לשחק איתו. ובזה לירון כבר הוכיחה בעבר שהיא אלופה והיא באמת העמידה מנה אליפות. פרוסות הטונה עם קרם המנגו וחלב הקוקוס עברו גם את המסך בצורה מדהימה וגם ניתן היה לחוש מהבית ברעננות המנה. זה היה יפה, זה בטוח היה טעים, ונראה שלירון חוזרת לעצמה רגע לפני השלבים המכריעים של העונה. האם זה יספיק לה מול כל מי שנשאר מולה? לא בטוח.
משימת הקבוצות הדליקה כמה זרקורים על מתמודדים שבשלב הזה כבר נראה די ברור שהם הולכים להישאר איתנו עד למערכת הגשם היחידה שצפויה פברואר; קודם כל יהודה, שמתחיל להתרכך, להבין, להיפתח ולשמוע. זוכי עבר בתכנית הוכיחו שיחד עם בישול צריכה לבוא גם כריזמה, כי בואו, אנחנו עדיין בפורמט טלוויזיוני, וליהודה יש יופי של כריזמה ויכולות בישול והובלה. בדיוק כמו אדי ויהוידע, שתפסו את המושכות כל אחד בקבוצתו ועל הדרך הפגינו גם יד נהדרת על הסירים. החלות של יהוידע נניח, נראו נהדר ואולי היו רק חלק קטן מההצגה, אבל בסופו של דבר אדם רגיל, כשהוא מקבל חתיכת לחם טובה, חצי מהארוחה שלו כבר מוגדרת כהצלחה. וליהוידע מצליח.
עוד שתי מתמודדות שמצליח להן, בעיקר כי הן פורצות קצת מהגבולות של עצמן הן בר שמעון ומוזנא. בר אמנם הנמיכה ראש במשימת הקבוצות, זרמה עם תנועות היד של אדי והייתה אחראית רק על התוספת, אבל אני בטוח שלא מעט מהצופים הופנטו מהכרוב הסגול הקלוי שלה ומחכים למתכון בסוף העונה. כיף לראות את "התהליך" שהיא עברה מאז האודישן הראשון, איך ההצגה קצת נרגעה, הציניות כלפי הפורמט נעלמה והתגלתה סקרנות גדולה. שלה כלפי התחרות, ושלנו כלפיה. כיף לראות את בר מבשלת, ועוד יותר כיף לראות אותה חושבת בדרך לשם.
אני אסיים, ברשותכם, עם הבוריק של מוזנא. בכל מדור אוכל שמכבד את עצמו, מדי פעם ופעם, מופיעות כתבות על שווקים שונים ברחבי הארץ - הפריקסה בשוק בנתניה או השיפודים בשוק התקווה - מלא טעמים, מלא ריחות, מלא ירוק, מלא שמן, מלא אושר. מנות שהכתבים כותבים עליהן, ואתם אשכרה מצליחים להרגיש את מה שהם מתארים בפה שלכם. מנות שמפעילות את החושים ומרוקנות מחסניות של ריר. מכירים את התחושה? אז זו התחושה שקיבלתי אתמול עם הבוריק של מוזנא. כי אם בסופו של דבר, אדם רגיל, כשהוא מקבל חתיכת לחם טובה, אז חצי מהארוחה שלו כבר מוגדרת כהצלחה. אז אדם שיקבל את הבוריק הזה של מוזנא, עם הרוטב הזעפרני לידו, סיים את חצי הדרך, התקדם והגיע ליעד. לגמרי בהצלחה. לגמרי מנה של חצי גמר.
פחמימות:
"גברים באדום לא מסתדר לי" – איציק. אשכרה, תראה את הפועל ת"א
"המוח שלי בסיר אז אני לא חושב" – יהודה. תירוץ טוב בנסיבות כאלה
"אתה יודע מי אומר כולנו מנהיגים? המנהיג" – לירון על אדי. לא זוכר שביבי קרא לי מנהיג
"כאילו מישהו לקח תרופות נגד כאב ראש ופיזר בסלט" – מיכל. "סלט טבע"
"אני לא מחוברת לאוכל מטוגן" – מוזנא. איך עשיתי ממך פייבוריטית, איך?
tvbee בפייסבוק