כמו כל אדם, גם אני מאוד אוהב להיות צודק. מאוד אוהב להגיד אמרתי לכם, מאוד אוהב להמר ולהצליח. אז אמנם חסרים לפחות חודשיים עד לגמר העונה הנוכחית של "מאסטר שף", אבל אחרי ההימור שלי בשבוע שעבר על כך שמנאל צפויה להגיע הכי רחוק שאפשר, ואחרי הפרק בכיכובה אתמול - אני יכול להגיד אמרתי לכם, בלי רגשות אשם.
למרות שארבעת השופטים מקפידים להגיד כמעט על כל משימה שזו "המשימה הכי קשה/מסובכת/מאתגרת בתולדות מאסטר שף" - הפעם, במשימה הראשונה לעונה, הם לגמרי צדקו. זו הייתה משימה רצינית ומורכבת, כזו שמחקה ברגע את כל החיוכים המובכים משלב האודישנים.
עם פתיחת המשימה הראשונה בה הם נאלצו להתחלק לקבוצות ולסמוך על הפרטנרים שלהם (אותם הם בקושי מכירים) כדי לעבור לשלב הבא - כל התכונות הכי קלאסיות למשתתפי ריאליטי נחשפו. את החיוכים והחיבוקים החליפו מבטים זועמים, מחמאות מזויפות ורגעים שהוכיחו מי לא הבין לגמרי לאן הוא בא ומי הגיע להילחם על חייו בניסיון להפוך למאסטר שף הבא של ישראל.
זה התחיל עם משימת "ארוחת השבת", אז סוף סוף הסינרים קיבלו שמות, והאש לה חיכינו יותר מדי זמן הפכה למציאותית; אפשר היה לראות על הפנים של חלק מהמתמודדים שהמשימה הזאת באה להם מקולקל, אבל מבחינתנו הצופים זו הפכה לחגיגה האמיתית; קשה היה לפספס את המתח בין אסף לאתי, שלא ממש התחברה לרעיונות שלו ולדרך בה הדריך אותה - ואני מודה שלפרקים העקיצות הסמויות ביניהם גרמו לי לזוז באי נוחות.
גם אבנר, ששובץ דווקא בקבוצת הבשלניות הצעירות עם עדן ובת שי, פחות התחבר ליצירתיות והמעוף של דור האינסטגרם. אפשר היה בקלות לזהות את הזעם הפנימי שבער בו אחרי שהשתיים שינו לו את מנת העוף, שבסופו של דבר זכתה למחמאות אדירות מהשופטים. על מה שקרה בחילופי העמדות בין מנאל, אירקלי ואיתיאלה אין צורך להרחיב - ומספיק היה להביט בעיניה של איתיאלה כדי להבין שהיא מרגישה אבודה ולא מצליחה לחבר שתי קצוות כל כך רחוקים כמו שני חבריה לקבוצה, ולרגעים היה נראה שהיא נמצאת שנייה לפני התמוטטות קולינרית. זה היה קרינג'י, זה גירד בכל הגוף, ובדיוק בגלל זה - זה היה נפלא.
מי שעוד בלטה בצמד המשימות האחרונות אבל הפעם מכל הסיבות הנכונות, היא ללא ספק חופית. מי שקיבלה קבוצה חזקה יחסית שכללה את שמי ומיטל, ובשקט נפשי מעורר השראה ומקצועיות שאין דרך לפספס הובילה אותם ברגעים המלחיצים בהן המקלובה של שמי נכשלה, השכילה להפוך את השטרודל של מיטל ממנה סטנדרטית ליציאה עגולה ומפוארת, ובגדול הוכיחה שלא צריך יותר מדי רעש וצלצולים כדי להפגין מנהיגות.
את אותם הדברים אפשר בקלות גם להגיד על תאיר, מי שהובילה את קבוצתה (שכללה את עדי וגיא) ישירות אל הנבחרת. למרות שההברקה האמיתית הייתה של עדי, שמהר מאוד הבינה ששוק טלה לא יהיה להם והחליפה אותו במנת מוסר צרובה שהיא תקתקה תוך רבע שעה, האנרגיה של תאיר הייתה זו ששלחה אותם ישירות למרפסת. יש לה מוח קולינרי חריף מאוד, לתאיר, אבל בעיקר המון ידע וניסיון ששאבה מצפייה בלתי פוסקת בתכנית לאורך השנים האחרונות ("צפיתי בכל העונות ואפילו כמה פעמים").
ועכשיו, ברשותכם, נעבור אל מנאל; הרגע שלה אתמול, בו היא ממש סחבה על הגב את אירקלי ואיתיאלה למרפסת, היה אחד הרגעים הכי גדולים של הפורמט מאז יומו הראשון. על פניו לשלוח מישהי שאין לה מושג ברזי המטבח האמריקאי לעשות קסמים עם טורטיות נראה כמו משימה שנועדה להיכשל מראש, אבל מנאל - שהגיעה לתכנית בעיקר כדי לנצח את עצמה - הוכיחה שבסיס קולינרי איתן הוא כל מה שצריך כדי לצאת מהקופסה גם באזורים בהם לא ביקרת מעולם. המנה המדהימה שלה עם משולשי הטורטיות שמולאו בבשר מתובל בצורה אגרסיבית (בקטע הכי טוב), היא מנה שאמורה להפוך בקלות לכזו שכל בית בישראל יאמץ לחיים.
ועכשיו לפרק ההדחה: מבין כל המתמודדים בנבחרת החדשה, יש לצערי מתמודדת אחת שאותה אפשר לסמן כזו שתיפרד ראשונה מהסינר - ואני מתכוון כמובן לאתי. גם במקרה שלה לא ברור למה בחרו בה למשימה האמריקאית, אותה היא צלחה בדרך נס אבל סיימה אחרונה בסבב הטעימות. ברור שבא לה, ניכר שהיא יודעת לבשל, אבל הדבר הכי בולט הוא שהיא עוד לא ממש שם. קצת מוזר לכתוב את זה על מישהי שקיבלה סינר זהב - אבל עכשיו, כשהלהבות התחזקו, התגלה מי אלה שיכולים לעמוד בחום של המטבח - ומי יצטרכו לצאת ממנו.