שתי נשים וגבר אחד עברו בפרק ששודר אתמול, וסינרי הזהב של אהרוני, חיים ומיכל טרם חולקו ונשארו במזווה (אייל כזכור כבר העניק את שלו), מה שאומר שהטוב, כנראה, עוד לפנינו. אתמול נשבר גם מחסום נוסף, כאשר סוף סוף מתמודדת אמיצה החליטה לבחור במנהרת הזמן של אהרוני אחרי יותר מדי קבבים ומעורבים מוגזמים, הבריקה עם מנת עוף חמוץ-מתוק מטריפה, וזכתה בסינר הכתום.
7 נשים ו-3 גברים כבר עושים את דרכם למשייף הסכינים הקרוב למקום מגוריהם אחרי שבוע האודישנים הראשון, ואיכות האודישנים ממשיכה לשמור על רמה גבוהה - לפחות של אלו שכן הצליחו להרשים את השופטים ולעבור לשלב הבא. אני יכול להתעכב כאן על בן רפאל ("כל שן עלתה לי 2,000 דולר") והמעורב הבעייתי שלו, או על שוש כהן ("הגננת של כולנו") והקבב המעט יבש שלה - אבל אין צורך. באמת. הם כבר לא איתנו, ומי שכן - מעורר סקרנות אדירה לקראת השלבים הבאים. נתחיל עם קרלה, הארגנטינאית המרגשת, שבפעם הראשונה בחיי גרמה לי לבכות כמו תינוק מול תכנית בישול.
טנגו לאמפנדס
היינו צריכים לחכות במשך 8 עונות של מאסטר שף כדי לקבל ייצוג הולם למטבח הארגנטינאי. היינו במרוקו ועיראק, רומניה ופולין. כור ההיתוך הישראלי בא לידי ביטוי בצורה מדהימה במשך כל העונות הקודמות, אבל המטבח הארגנטינאי, משום מה, נשאר מאחור. בתור ארגנטינאי מלידה, שגדל בדיוק על האוכל שקרלה גראור הציגה אתמול - אני מודה שלא הצלחתי להפסיק לבכות מהתרגשות.
היא התחילה עם אמפנדס, "הבורקס הארגנטינאי" המפורסם, על פי מתכון שלמדה מאבא שלה ואותו היא מכינה מגיל צעיר. הסיכויים להיכשל? קלושים. בכל זאת, השופטים קיבלו מנה שהם לא טעמו כמעט בכלל בעבר, המחווה לבורקס של מיכל הייתה מושלמת, ובאופן כללי כיסון הבצק של קרלה נראה כמו משהו לחלום עליו בלילות. אני יודע, כי חלמתי והגשמתי. אמפנדס היא מנה סופר בסיסית במטבח הארגנטינאי - אבל צריך לדעת איך להכין אותה - וקרלה עשתה בצורה מושלמת.
התמוגגות השופטים כבר העלתה ניחוח של "סינר זהב" לאוויר, אבל הרביולו הענק שהכינה כשפגשה אותם קצת הרס את הפייסטה. חיים לא עף על המנה, אייל התלבט האם זו "אישה של מנה אחת", אך בסופו של דבר כולם הבינו שיש כאן מישהי עם פוטנציאל אדיר, סיפור חיים מרגש ומיוחד, והמון רעב, לבישול ולחיים בכלל. את הדמעות אגב, בטח שמתם לב, קרלה שמרה עד לרגע בו אמרו לה שהיא עברה. כמעט ואין דמעות בעונה, רק חיוכים, ואת החיוך שקרלה הביאה לחיי ייקח לי עוד מלא זמן למחוק. ואמוס ארמנה!
סיכויים לנבחרת: 70%
האור של אהרוני
ואז זה קרה. אחרי מי יודע כמה אודישנים, סוף סוף הגיעה האמיצה שתבחר באהרוני. אני מודע שממבט ראשון ליאור אוחיון לא ממש שכנעה אותי בכישרון שלה, וזה הרגיש כמו עוד מישהי צעירה וחובבת טרנדים. למרות זאת, לא רק שהיא בחרה באהרוני, היא גם החליטה ללכת על אחת המנות הכי איקוניות שלו, כזו שהיא אבן דרך של ממש בקולינריה המקומית.
"בצעירותי הייתי נוסע לאהרוני כדי לאכול את המנה הזאת", נזכר אייל בזמן שהתענג על האדפטציה הנהדרת שעשתה ליאור לעוף החמוץ-מתוק של אהרוני. היא נראתה טוב, העיצוב קיבל את אותה תשומת לב כמו הטעם ושילוב המרכיבים, וזה הספיק לחלוטין בשביל שהשופטים ייקבעו חד משמעית שהם רוצים לראות אותה.
בין מותג בגדי הים שלה והווידוי כי היא מגיעה מבית שאוכל לא ממש היה הצד החזק שלו ("גדלתי על פסטה ושניצלים"), אוחיון תקתקה דג בלק-קוד במרינדה והגישה אותו עם קרם ארטישוק, סלט שורשים וטורטליני שהכינה מאפס. אה כן, היא גם לא שכחה להעמיד בעמדה אגרטל עם פרחים להשלמת החוויה. וכך, מה שהרגיש בהתחלה כמו עוד "חובבת טרנדים", התברר להיות כמישהי עם יד חזקה ובטוחה. היא דיברה ובישלה, סיפרה על עצמה והרכיבה מנה, ובעיקר לא התרגשה לרגע.
וזה הספיק לה. אמנם השופטים העירו על עובי בצק הטורטליני ולא היו שלמים לחלוטין עם המנה - אבל הם הבינו שיש להם כאן יהלום לא מלוטש שיהיה מאוד מסקרן לראות במחנה האימונים ובטח בנבחרת עצמה. קלישאת ה"אל תסתכל בקנקן" קיבלה חיזוק אדיר עם האודישן הזה, ולמרות שהוא הרגיש קצת פלאט ולא התעלה לרמות גבוהות מבחינה סיפורית, בכל הקשור לצד הקולינרי ליאור אוחיון הוכיחה שהיא יודעת את העבודה, ולפעמים זה כל מה שצריך.
סיכויים לנבחרת: 85%
מנות לגבות
מי שמכיר את "יניב גבות" מתבקש להרים את היד או לפחות גבה אחת. אולי זה אני וחוסר הידע שלי בכל הקשור לאושיות טיפוח, אבל אני מודה שלא היה לי מושג במי מדובר, וגם אחרי פרץ ההתלהבות של מיכל, ניסיתי לברר מי הוא אותו "יניב גבות" - אך ללא מענה. כמה זה משנה? לא ממש, כי אותי מעניין איך עובדות הידיים שלו בכל הקשור לבישול ופחות במה שקשור לפס השיערות הזה שיש לכולנו מעל העיניים.
אז לא יניב גבות - יניב אטיאס. באר שבעי עם שורשים ירושלמיים, שבחר גם הוא במיכל ובמרק העוף שלה. אטיאס, שבכל זאת מבין דבר או שניים בעיצוב, החליט לקחת את המרק המנחם הזה למקום אחר לגמרי והבריק עם מרק שורשים שנראה באמת נהדר וקיבל טוויסט משלו. אמנם יצא לו קצת מלוח, כך לדברי השופטים, אבל זה היה מספיק כדי לעורר בהם סקרנות אדירה והם ביקשו לראות אותו. עד שאטיאס הגיע, השופטים הרשו לעצמם לנחש מי צפוי לעמוד מולם וקלעו בול.
אחרי הסיפור המרגש על חייו ועל חיי משפחתו, יניב התפנה להכנת "עוגיית הבשר" המפתה שלו. במבט ראשון זו הייתה נראית כמו מנה פשוטה, סוג של "אמפנדס מזרחי" (היי קרלה, התגעגעתי), אבל השופטים עפו על זה. בעיקר כי הוא בחר לקרוא לזה "עוגיית בשר", שם שלגמרי השלים את מהות המנה. הבצל המקורמל ופטריות היער שהוסיף ליד העוגייה השלימו את המנה בצורה נהדרת, ואחרי המשפט המדהים של אייל - "מי שלא אוהב אותך שיאכל נענע" - אותו לא הבנתי עד עכשיו, השופטים התעסקו במה שחשוב באמת והעבירו את יניב לשלב הבא - ובצדק גמור.
סיכויים לנבחרת: 90%