אין לי מושג אם שמתם לב, אבל הפרק ששודר אתמול היה קצר יותר, וזה אומר רק דבר אחד: שלב האודישנים של העונה השמינית הגיע (כנראה) לסופו, והמסע שהתחיל עם האודישן המרגש של גל קספרס (האחיינית של אבי לוי כן?), מגיע לסיומו. אתמול, רגע לפני השלב הבא, קיבלנו יופי של דרמה שהתרחשה כל כולה בשלוש הדקות האחרונות של הפרק עם מתמודד נוסף שעבר ישירות לנבחרת.

זה היה רגע לא רגיל: מתמודד שקיבל שני "לא" (אחד מחיים ואחד מאייל) הופך ברגע מאדם שכבר חיפש את טופס ההרשמה לעונה הבאה לכזה שינסה לצלוח את מחנה האימונים ויימצא את עצמו במשימות נבחרת מאתגרות. אני מדבר כמובן על קוסטה - מתמודד שאפשר להגיד עליו הכל, אבל רגיל הוא לא. בקטע טוב, כן? בכל זאת, כדאי שלא להסתבך עם אדם שהתחביב שלו הוא סכינים יותר חדים מהשיפוט של אהרוני.

שני מתמודדים בלבד עברו אתמול לשלב הבא, אבל שניהם נראים כמו כאלה שמסוגלים לרוץ חזק. האינטואיציה של מיכל על קוסטה היא משהו שלגמרי אפשר היה להבין דרך המסך, ואני לגמרי מזדהה עם ההחלטה שלה להתעקש עליו. יש לו פוטנציאל אדיר, ויהיה מעניין לעקוב אחריו ולראות האם האמונה של מיכל תהפוך למציאות טעימה. אבל רגע לפני, הייתה זו נטע בלטר שהחליפה את הגרין קארד במלפפון בלדי וניסתה את מזלה.

העולם של נטע

כמעט כמוה, גם מנת האודישנים של נטע בלטר, העולה החדשה/ישנה מקליפורניה - פשוט כבשה את כולם. שלושה כנאפה קטנים, כמחווה מקסימה לאייל, ובטעמים לא שגרתיים - חשבתם פעם כנאפה פאמפקין? כנראה שלא, ובמה שנראה בהתחלה כמו הכלאה קולינרית הזויה בין הרמדאן לליל כל הקדושים, התבררה להיות מנה מפתה שאחרי מאמץ קצר הצליחה להקסים את השופטים. זו הייתה מחשבה מקורית, בטעמי פקאן ולימון, כזו שלא הייתה יכולה לקבל תשובה שלילית מהשופטים.

כשהיא נכנסה לבשל מולם, גילינו כולנו נשמה טריפוליטאית בתוך גוף אמריקאי, ואני חייב להודות שנטע הרגישה כמו הדבר הכי רחוק מ"מטבח הרטבים האדומים" שכולנו כל כך אוהבים לאהוב (ולהכין), וגם אהרוני נבהל בהתחלה כשראה אותה מתקינה מנה שכמוה ראינו כבר אלפים. נבהל? הגבות עמדו לו מהחרדה - אבל אז הוא ניגש לטעום. "זאת המנה הצפון אפריקאית הכי טובה שאכלתי כאן", קבע אהרוני בהפתעה, והחיוך הקטן של נטע הפך לצחוק גדול. האישה שלא יכולה לאכול גלוטן, עגבניות או בצל העמידה מנה ישראלית מבריקה בלי לגדול כאן ומבלי לטעום אותה - ואם זה לא שווה מקום בנבחרת של מאסטר שף - אני באמת לא יודע מה כן.

סיכויים לנבחרת: 90%      

המהלך של מיכל

תראו, אני באמת לא יודע מה צופן עתידו של קוסטה בתכנית, אבל אם יש מישהי אחת שצריכה "לפתוח כל בוקר את טבלאות ההימורים" זו מיכל. היא לקחה כאן חתיכת הימור וממש נלחמה עליו בשיניים. רבאק, היא הייתה מוכנה להקפיץ אותו ישירות לנבחרת בגלל מנת אגז בנדיקט די פשוטה. מה היא ראתה שהאחרים לא? שאלה טובה, ומזל שהתשובה אליה תגיע בקרוב.

האמת, אם חוזרים למנה הראשונה שהכין, אפשר לקבל קצת רמזים על הסיבה של מיכל להתעקש עליו: קודם כל הוא בחר בסלט שלה, כנראה המנה הכי מסובכת להבריק איתה בשלב הזה. והוא עשה את זה מושלם עם "סלט דרקון האש" שלו שנראה באמת להבות. החיתוך העדין והחד בזכות הפטיש שלו לסכינים, אטריות האורז וסידור הצלחת. זו הייתה תמונה של מנה אסייתית שאפשר למצוא רק במאגרי תמונות כמו שאטר-סטוק - והשופטים אהבו את זה.

אחרי רגע מוזר בו מיכל סיפרה לחיים שחלמה עליו, משכה אותו בלי לנדב פרטים, ובסוף השאירה את כולנו בלי חלומות אבל עם המון ציפיות - תשומת הלב חזרה לקוסטה שכאמור בחר להכין אגז בנדיקט. אין לי מושג למה לבחור במנה כל כך לא מרגשת בשלב כזה, אבל מצד שני זו אכן מנה שאפשר להראות בה כישורים מינימליים - וקוסטה עשה זאת בהצלחה. הוא אפה את הלחם, הכין את ההולנדז, ואולי אפילו דג את הסלמון - לכו תדעו. 

רוב השופטים כאמור לא עפו, בטח אחרי שבחר להכין ביצה עלומה בתוך שקית - אבל אז הגיעה מיכל והחליפה את החלומות על מיסטר כהן בסכין בין השיניים. מיכל יצאה למלחמה.

אהרוני העביר את קוסטה אך טען שזה לא מספיק. חיים חתך מהר והחליט שאין טעם, ואייל, כמו אייל, פתח במונולוג קצר, רמז שהוא לא מעביר - וקיבל את מיכל על הראש. "הוא יגיע רחוק", אמרה אנסקי, וביקשה מאייל לשקול זאת שוב - אייל סירב. "זה חומר של גמר, תאמינו לי הוא יגיע לשם", אמרה מיכל לחיים - וחיים סירב. ואז, כמו וונדר וומן אמיתית, היא שלפה את גלימת הזהב שלה (האחרונה שנשארה) ועשתה את מה שאף אחד לא האמין שתעשה והקפיצה את קוסטה לדרים-טים של העונה.

האם היא תתחרט על ההחלטה הזו שלה? יש לי תחושה שלא, ולהערכתי אייל וחיים יצטרכו לאכול בהמשך העונה גם את הכובע. בלי רוטב ובלי תבלינים. יבש ומקסימום עם רוטב הולנדז מעל.

סיכויים לנבחרת: פאקינג סינר זהב