שבעה פרקים לתוך העונה החדשה של "מאסטר שף", שלושה סינרי זהב שכבר חולקו, יחס משוער של 80% נשים שעברו לשלב הבא (שלוש מהן ישירות לנבחרת) מול מעט מאוד גברים, ועדיין, משום מה, אין אף מתמודד או מתמודדת שבחרו במלפפון ירוק כמבחן הכניסה שלהם.
זו נקודה מסקרנת להתעכב עליה, כי בכל זאת יש כאן ירק בסיסי ואהוב שנבחר בקפידה (על ידי אהרוני) - ולמרות זאת איש לא רוצה בו. שני הפרקים ששודרו השבוע הוכיחו שלמרות שמדובר בעונה התשיעית, יש לא מעט מתמודדים שמגיעים לרגע המיוחל עליו חלמו במשך שנים ובסוף מגישים מנה פשוטה ללא יותר מדי מעוף. הם מעדיפים ללכת על בטוח, על חציל או קישוא, משאירים את המלפפון והתרד מאחור - ואז מגלים שבשלב הזה של התחרות, בטח אחרי כל כך הרבה עונות - זה פשוט לא מספיק.
זו בדיוק הסיבה שחיכיתי לרגע בו יגיע האדם שיהמם את השופטים ויבחר דווקא במלפפון. ירק שעל פניו אין יותר מדי מה לעשות איתו חוץ מסלט, צזיקי וחמוצים - אבל אם מישהו ישכיל לפתוח את הראש, להבריק עם אחד הירקות הכי משעממים בעולם ולהפתיע את השופטים שכבר לא מופתעים מכלום - סינר הזהב האחרון כנראה שלו. בקיצור - בדיוק כמו אהרוני, גם אני כבר בטירוף לקראת הראשון או הראשונה שיבחרו בירק הירוק, אם זה אי פעם יקרה.
שני הפרקים ששודרו השבוע כאמור לא התעלו לגבהים היסטריים ולא חשפו בפנינו מתמודדים שאפשר לסמן אותם בקלות ככאלה שירוצו חזק, אבל היו שתי נשים שבלטו מעל כל השאר: הראשונה היא שני אוחנה, העולה החדשה-ישנה מצרפת, שהתחילה את האודישן שלה עם אחד הבורקסים הכי יפים שראיתי בימי חיי, בורקס תרד מפואר שגרם לאייל להוציא מהפה את המשפט "יש לי את עונג הצינור בפה". אני מודה שניצלתי את קשריי במערכת כדי להשיג את המתכון לפני כולם, וכל בני בית יודעים שיום שישי הקרוב יוקדש לעונג הצינורות המלאים בתרד וגבינות. זו הייתה מנה מרשימה ויפה, בורקס מפותל וערמומי שכבש בשנייה את כל ארבעת השופטים שהזמינו אותה פנימה ואז נשארו המומים. כמוני, כמוכם, כמו הדג שהיא בחרה להגיש להם ל"עיקרית".
אחרי שהציגה את עצמה, בצניעות כובשת ומבט שהסתיר מאחוריו עולם שלם, היא עברה לשלב הבא - פלמידה כבושה, דג קונפי מרתק שאמנם צולחת בצורה בעייתית ולא ממש עשה חשק לעין, אבל השופטים כל כך התמוגגו ממנו - שכולם העבירו אותה בקלות לשלב הבא.
את הפרק שהציג בפנינו את שני, סיימה תאיר מורדוך. הקיבוצניקית מהמזרח, שאמנם גדלה והתחנכה על עצי התמר של קבוצת כנרת וחדר האוכל האפור, אבל את רוב החינוך הקולינרי שלה ספגה ברילוקיישן שלה במזרח. שתי קצוות כל כך מנוגדים - קיבוץ כנרת וטוקיו - שזה היה ברור כבר בהתחלה שלמרות הבחירה הפשוטה והמשעממת שלה בחציל, היא תביא משהו שעוד לא ראינו. משהו שגם אהרוני, שכבר אכל כמה כפיות מיסו בחייו, יידע להעריך.
וכך היה: גלילת החצילים היפנית שלה, מעבר להיותה יפה וכובשת, נראתה כמו מנה שהייתי שמח לקבל בכל רחוב צדדי ביפן. זו הייתה גלילה קטנה, מדויקת, מלאת בשר ועם רוטב עז ומנצח. אני יודע את זה כי השופטים התעלפו ממנה, ואולי זה הסוד הגדול של מבחן פתיחה באשר הוא (כן, גם בבחירת מלפפון) - טעמים חזקים, מדויקים, כאלו שברגע שייפגשו את פיות השופטים יהפכו מיד לזיכרון.
אחרי שנכנסה לפגוש את השופטים, תאיר החליטה ללכת לקצה השני שעיצב אותה: טארט כנרת היא קראה לו, ואת העיניים שלנו פגש טארט מפואר עם תאנים ואגוזים, כאילו הכי ישראלי שיש, עם סילאן מקומי שהראה איזה יכולות מגוונות מביאה איתה האישה שאמנם גרה יותר מ-15 שנה הכי רחוק שאפשר מישראל, אבל לא עזבה לרגע את שורשי המטבח המקומי. זה היה אודישן נפלא, מרגש לפרקים, שהראה את היכולות יוצאות הדופן של תאיר. זה הספיק לה כאמור כדי לשרוט את בלוטות הטעם של חיים כהן, שלא היסס ושלח אותה ישירות לנבחרת עם סינר הזהב השלישי, וכרגע היחידה שטרם מסרה את שלה היא מיכל. האם זה יקרה עם מנת מלפפון מנצחת? אני ממש מקווה שכן.
קטנות לשולחן:
- רחלי ויטרי, זה בשבילך: סבבה שהמפרום שהכנת היה עשוי דג, אבל זה עדיין מפרום. אני מציע שלא תוותרי כרגע על הדיי ג'וב שלך.
- נינה דבש: כנראה האודישן הכי צבעוני עד עכשיו, כזה שמזכיר את הימים היפים של ניבה קרן אור וקופסאות הבנטו מהעונה השביעית. לבנון הארד קור, אשכים ומוח, אוכל לפנים. הנה מישהי ששווה להתעכב עליה בשלבים הבאים. היא עוד תגיע רחוק.
- גיא במיקה ולחמניות החלה/בשר שלו: היה אודישן נחמד, לא ברור איך עברת. בהצלחה בהמשך, אתה תזדקק לה.