חצי הדקה האחרונה בפרק ההדחה המפתיע אתמול הייתה מבחינתי אמורה להיות, לפחות בחלק הראשון של העונה, חצי הדקה האחרונה של העונה כולה. שתיים מהמתמודדות הכי חזקות של הפרקים הראשונים, אלו שפתחו בסערה את העונה ורצו קדימה – עמדו אחת ליד השנייה והבינו שבשביל אחת מהן המסע נגמר ובשלב מוקדם במיוחד.
תאיר או מנאל? מנאל או תאיר? "מי זו תהיה?!", שאלתי את עצמי ולא הפסקתי להתגרד, בעיקר כי הבנתי שכל מה שכתבתי פה בתחילת העונה הפך לגיבוב הימורים שלא קשור למציאות. אבל אולי ככה זה במאסטר שף, בדומה לעונה שלמה בליגת העל בכדורגל – לפעמים, כשאתה פותח הכי חזק שלך, אתה מגיע לשלבים המכריעים בלי אוויר ועם מעט מאוד פתח לדמיון ומוצא את עצמך בבית דווקא בשלב שבו היית אמור להבריק. שמנאל תודח במשימת לחם? הלם מוחלט.
עוד נגיע למנאל, אחת הטבחיות הכי טובות שהגיעו לתכנית הזאת, אבל לפניה שוב נרים קצת לאסף, מי שהכין את הלחם הטוב מכולם בפרק ששודר בשבוע שעבר, ושוב מצא את עצמו משקיף על כולם מהמרפסת עם החיוך הזה שלא יורד לו מהפנים. העונה כבר לקראת סיום, ואפשר כבר להתחיל ולחלק תארים – ואם איתיאלה היא (ללא ספק) חביבת הקהל – אז את אסף אפשר להגדיר כהפתעת העונה; איש לא ציפה שהוא יפתח ככה מבערים דווקא בשלבים הכי מכריעים של העונה, זו שבתחילתה היה כאילו ברור שהוא יעזוב מוקדם.
מי שעוד לא מפסיק להפתיע ולדעתי גם הוא המום שהוא הגיע עד כאן זה חד משמעית גיא בימקה. הוא כנראה המתמודד הכי מצחיק של העונה, הטסטות שלו הן חוויה אדירה לצפייה, אבל להגיע כמעט עד לרבע הגמר? גיא בימקה? באמת? אני מניח שהוא כאן רק כי הנפש שלו חזקה במיוחד ומעולם לא ראינו אותו נופל למשברים שאחרות נפלו אליהם בקלות. בימקה לוקח כל דבר בחיוך; את המשימה, את הלילה הלבן ליד הבצק ואת העונה כולה. אני מודה שבהתחלה, אחרי שנכשל עם הפרנץ' טוסט שלו, הייתי בטוח שזמנו הגיע – אבל כמו תמיד איתו: הוא הלך להתחבא מאחורי הסינר שלו עצמו ושרד.
זאת עונה מעניינת, אולי אחת המעניינות עד היום, ואני (וגם אתם היי!) נהנה לצפות בה הרבה בזכות חופית, ואם שוב אכניס לכאן הקבלה מעולם הכדורגל, אז אין ספק שחופית היא הלאו מסי של העונה – זו שאתה לוטש אליה עיניים בכל משימה מחדש וחושב איזו הברקה היא תביא הפעם. אבל כזכור לא כל העונה זה היה ככה, ובפרקים הראשונים ראינו אותה נשברת לא פעם, בעיקר במשימות הקבוצתיות, אבל מהרגע שהיא התחילה לעשות לביתה ומטבחה – היא תפסה תאוצה והפכה למתמודדת הכי בולטת של העונה, והמועמדת העיקרית לזכות בה. בטח כשהיא עוד מחזיקה בסיכה בעזרתה היא תוכל לפסוח על אחת ממשימות ההדחה הבאות.
אז מנאל הלכה, ונשארנו עם שישה מתמודדים בלבד; שני גברים, ארבע נשים וסינר זהב אחד שנותר מתחילת העונה (תאיר), ויחד עם חופית מי שבולטת מעל כולם היא כמובן איתיאלה שהבריקה גם היא במשימת הלחם עם המרק האיטלקי שלה, אבל כאמור אנחנו נמצאים כרגע בתור הזהב של אסף, שהשבוע התבשרנו גם שהוא לקח את משימת הלחם עם אורי שפט שלב אחד קדימה ויחבור בימים הקרובים לשפט בסניף "לחמים" ברחוב החשמונאים בתל אביב כדי לאפות לקהל הרחב יצירות מופת עם טעמים מיוחדים שמחברים בין העולמות של השניים. או בקיצור: ייקח את העונה או לא – אסף את שלו כבר עשה ולגמרי בצדק.
אז מה גרם למנאל לקרוס בשלב כל כך מוקדם מבחינתה? אני מודה שעדיין אין לי ממש תשובה לסיפור הזה, וגם הבוקר, שעות אחרי ההדחה שלה, אני עדיין בהלם שהיא כבר לא חלק מהעונה. לאורך השנים נתקלנו בלא מעט מתמודדים ומתמודדות שעשו פלאים עם נפלאות המטבח הערבי, אבל הייתה תחושה שמנאל הביאה איתה משהו אחר, חיבור שונה לאדמה ולשורשים, משהו שטרם ראינו במאסטר שף, ולמרות הדמעות שלא הפסיקו לזלוג מהרגע שגילתה שהיא מודחת – מנאל יכולה להיות לגמרי מרוצה מהדרך האדירה שהיא עברה עד כאן.
אין לי מושג מה היא מתכננת לעתיד הקרוב והאם היא עדיין פותחת כל בוקר במכון האולטרסאונד כטכנאית, אבל אני כן יודע שהיא חייבת לעשות משהו עם כישרון הבישול שלה: פופ-אפ בדואי בשרונה מרקט? מסעדה קטנה בלוד בה היא תגיש דברים שאנחנו בדרך כלל רגילים לאכול במדבר? זה לא באמת משנה, ואיפה שהיא תחליט לבשל ולמכור את האוכל שלה – שם אהיה. זאת פרידה לא פשוטה, אולי ההדחה הכי מפתיעה וכואבת של העונה, אבל היא גם סימן לכך שאנחנו נכנסים לשלבים המכריעים - ומפה הכל הולך להיות מעניין וטעים הרבה יותר. באחריות.