זה לקח לא מעט זמן והדחה אחת שלא ממש התייחסתי אליה (סליחה, אבנר. היה שלום), אבל זה הגיע, זה קרה, זה כאן: העונה התשיעית התחילה סוף-סוף עם הדחה שנייה מגה-מפתיעה של אחד המתמודדים שהייתי משוכנע שיגיע הכי רחוק. אז מה שווה כל סיפור ההימורים הזה, אם אין בו חוקים וסינרי זהב שמנצחים? תכף נראה.

נחזור רגע שבוע ומשהו אחורה אל ההדחה של אבנר, ורק נגיד שזו הייתה הדחה ראשונה קלאסית ואף אחד לא באמת הופתע ממנה. ואם כבר אחרי המשימה הראשונה, בה הוא נשלח להבריק עם בת שי ועדן, זה בא לו מקולקל - אז רק אלוהים יודע מה היה קורה בשלבים מתקדמים ומלחיצים הרבה יותר. היה נחמד אבנר, אבל כנראה שגם מספיק.

קופצים שבוע קדימה. כל המתמודדים שנפרדו מאבנר עלו שוב על סינרים לבנים ונשלחו למשימת זוגות בשלושה סבבים. זה התחיל עם ממולאים ועם צמד שחובר לו יחדיו ולאף אחד לא היה באמת סיכוי מולו. מנאל ותאיר? יחד? סירייסלי? זה כמו לשלוח את מסי ורונאלדו להתחרות בליגת העל. השאר לא רעים, באמת - אבל כוכבות יש רק שתיים. ציור הממולאים שהכינו, ובעיקר האופן בו תאיר העבירה למנאל את השרביט ואמרה לה "תובילי!", עשו את שלהם מהר מאוד והשתיים נשלחו למרפסת במשימה קלה על פניו - אבל כזו שהכניסה את רוב המתמודדים להיסטריה. איך מרשימים עם ממולאים? איך עושים את זה נכון? פשוט תסתכלו על תאיר ומנאל, חבר'ה. קובה אורז מאולתר, סיר ממולאים מכושף וכל כך הרבה רגש וכישרון שקצת מביך לראות את כל מי שמתמודד מולן.

גם אסף וחופית, אתי ועדן, ומיטל גיא צלחו את השלב הזה והלכו להרים רגליים במרפסת, מה שהשאיר למשימת ההדחה שלושה זוגות חזקים מאוד שהפרידו כוחות והלכו לבשל איש-איש באמונתו. הראשונה לשרוד את משימת ההדחה הייתה עדי, זו שכובע המפקדת יושבת לה יופי על הראש. היא התחילה כשהיא קצת יותר מדי בטוחה בעצמה, ובאמצע זה תמיד נראה כאילו הכל מסתבך לה - ואז בדרך פלא הפוקצ'ה ממשימת הבשר שלה (שלא באמת הייתה מוכנה וגם קצת שרופה) קיבלה את "קסם הויינברג" ואייל התמוטט במקום. "העברת אותנו מסע בפה", התפייט רב טבח שני על הפוקצ'ה שהחביאה בתוכה בשר, תרד, ענבים ואגסים מוקפצים (מה?), ושלחה את עדי אל המסע הקצר למרפסת.

אחת עלתה. חמישה נשארו. אחד הולך הביתה. פתאום אתה מסתכל על מי שנשאר וקולט שמות חזקים מאוד; איתיאלה ובתשי הבסטיז, חיים ואירקלי שהפכו למשפחה ושמי. אוי שמי. סינר זהב מצליח שמהרגע שהנבחרת יצאה לדרך נראה שכלום לא הולך לו. עברנו לסיבוב השני במשימת הבשר והפעם אהרוני רצה לאכול קציצות. אותו הסרט של הממולאים בשינוי אדרת - איך מרשימים עם קציצות? איך שורדים הדחה עם מנה שמגישים בדרך כלל באודישן פתיחה? התשובה: הולכים פשוט ובטוח. בדיוק כמו שעשו אירקלי (איזה קבב!) וחיים כהן ג'וניור (איזה בצל!) שלא הסתבכו, קירמלו וצלו. הכי פשוט.

ואז הגיעו הדמעות של שמי, שהיו מפתיעות אני חייב להודות, אבל הן השיעור הכי גדול לכל בשלן ביתי שמשוכנע שהוא המאסטר שף הבא של נווה אילן. אני בטוח שבת הזוג של שמי משוגעת על  האוכל שהוא מכין לה, אבל במטבח הזוגי שלהם אין לחץ, אין היסטריה, ואתמול שמי איבד את זה ונשבר. לא היה לו סיכוי לאסוף את עצמו למשימה השלישית, ובזמן שראה את אירקלי וחיים עולים למרפסת, הוא הבין שהוא נשאר מול איתיאלה ובת שי - שתיים שהן אחת. לא היה לו סיכוי.

אני מזכיר שוב ששמי הוא סינר הזהב של מיכל, כן? והמשימה השלישית היא נתח בשר מנצח ואמורה להיות משימה פשוטה למי שזכה בזהב עוד לפני שהתחילה התחרות, אבל שמי כבר נכנס למוד מודח. אולי הוא לא הודה בזה, אבל ההסתבכות שלו עם פירה הדלעת והקמח שהוא לא הפסיק לשפוך פנימה די העידו שהסיפור גמור. במקביל, בשתי העמדות האחרות - חגיגה. בת שי, אחת הדמויות הכי וואו שנכנסו למטבח הכתום אי פעם, סוף-סוף התאפסה על עצמה, ואחרי שהרגו אותה עם הקציצות והמנות שלא עוברות טוב תחת שום פילטר בבלוג שלה - היא לקחה חתיכת פילה והכינה טטאקי אגדי. לך תגיד לבת שי לעשות קציצות וממולאים. מסכנה. מי שחיזקה אותה כל הזמן הייתה איתיאלה, בחירת ליבי, האישה והאדישה (בקטע טוב) שגם כשהבינה שנשארה לה חצי שעה לא היססה להחליף מנה והכינה שניצל. שומע שמי? איתיאלה עושה שניצל. אולי עוד יש לך סיכוי.

אבל אין לו, כי מי יכול לנצח שניצל טוב - ועוד שניצל בקר. אולי רק הטטאקי של בת שי. אבל יחד עם נשמתה התאומה, איתיאלה כבשה את בלוטות הטעם של השופטים והפילה הדי משעמם (סמיילי הכי עצוב) של שמי הבין שהסיפור נגמר. גם מי שהכין את הפילה הזה הבין, הזיל דמעה בפעם האחרונה, הפך למודח השני של העונה והוכיח שלא כל הזהב יודע גם לנצוץ ברגע האמת.