זו הייתה משימת הדחה לא פשוטה בכלל. נסו לדמיין את עצמכם מבשלים שלוש מנות אחת אחרי השנייה ופעם אחר פעם מי שמולכם בעמדה עולה למרפסת ואתם נסחבים למשימה הבאה. אתמול כבר היה אפשר לראות בבירור, בעיקר על עדי ומיטל, שזה היה כבד עליהן. השילוב של אכזבה, מתח, לחץ ומנות שמכריחות אותך לצאת מהקופסה הוא מתיש ומייגע, ולפעמים גם מי ששמתם עליו את כל הז'יטונים בתחילת העונה לא עומד בזה. קחו את שמי לדוגמה.
עוד אחת מאלה שעלו למרפסת והשאירה מאחוריה סינרים שחורים שכמעט קרסו מהרגליים הייתה איתיאלה, הפייבוריטית שלי, ומי שלדעתי היא המתמודדת הכי אנדרייטד העונה. זה התחיל עם הפאי ממשימת הבוטנים, שלמרות שהבריקה בו וזכתה לציון מושלם של 40 נקודות, זה לא הספיק לה ולחברותיה לקבוצה לעמוד מול בת שי, מנאל ואסף, והן מצאו את עצמן במשימת הדחה.
את משימת הדגים הראשונה, גרסת החריימה 2021, היא לא צלחה על אף ששיחקה אותה עם מנה שזכתה לביקורות מהללות והייתה ללא ספק המנה הכי יפה שהוגשה. משם היא המשיכה למשימת הגפילטע פיש, בה היא הביאה הברקה שאני מתכוון לאמץ כבר בפסח הקרוב - כדורי הגפילטע/קניידלך עם הבצל המטוגן בתוכם, סוג של קובה בסגנון אשכנזי, אם תרצו, היו יציאה שרק היא יכולה להביא. שוב איתיאלה הוכיחה שחוץ מכישרון במטבח, יש לה דמיון רחב והרבה שלווה פנימית שתביא אותה רחוק או לפחות למיקום טוב איפשהו בין תאיר למנאל.
אגב תאיר, אני מניח שבדיוק כמוני גם אתם הופתעתם לראות אותה במשימת הדחה. בכל זאת, מדובר בסינר הזהב הכי מבטיח שחולק, אבל הפעם היא נפלה אליה לגמרי בצדק אחרי שבמשימת הבוטנים היא לקחה פיקוד אבל נכשלה פעם אחר פעם והביאה את עצמה, את מיטל ואת חיים למשימת הדחה. זה אמנם לא ריאליטי מסוג כזה אבל כאן חשבתי לעצמי שאולי מדובר בטקטיקה, ובעצם היא ידעה מראש שבקבוצה אין לה אפשרות לזרוח ועדיף לה לבשל לבד מולם כולם - שם כנראה אין לה באמת תחרות. ואולי זו קונספירציה, לכו תדעו. הכי חשוב שלא תשאלו את מיטל מה היא מרגישה לגבי זה.
והנה הגענו אל המודחת הרביעית של העונה, מיטל. האישה הראשונה שתלתה את הסינר השחור ולקחה סינר לבן למזכרת. "הרופאה והיפה" כפי שהגדירה אותה בת שי, שאתמול, דווקא במשימה שכאילו נתפרה למידותיה המזרח אירופאיות, לא הצליחה לעמוד בהתרגשות ונשברה פעם אחר פעם.
אני מודה שהלב יצא אליה אתמול. יצא לי בעבר לבשל מתוך געגוע ולשחזר טעמים של אנשים שאינם עוד, וזו אכן משימה קשה. בדיוק כמו מוזיקה או ריח, גם טעם הוא קעקוע רגשי שחרוט בך לנצח, שיכול להפיל אותך לבורות שלא האמנת שתיפול אליהם, בטח לא בגלל מנת דג אפורה. אחרי ששרדה בקושי את משימת החריימה עם הקציצות שזכו למחמאה המפוקפקת "מנה שקטה", היא עברה לסיבוב השני, פגשה את המנה של סבתא, ופשוט לא עמדה בזה.
זה היה חתיכת מבחן עבור מיטל, שמעבר למעמסה הרגשית כבר לא הצליחה להכיל את מה שכתבתי עליו קודם; שלושת הסיבובים שהגיעו אחד אחרי השני. הרגליים כבר לא סחבו את הגוף, הלב התמלא בגעגוע, ואת הראש הציפו מחשבות שלא נתנו לה לחשוב ולבשל ישר. בסוף כאמור זה עלה לה בהדחה, לא מפתיעה אמנם, אבל אני מודה שחשבתי שהיא תגיע רחוק יותר.
אז מה בכל זאת הצליח לנחם אותי אחרי ההדחה הכל כך רגשית הזאת? חיים כהן כמובן, המתמודד, כן? כהן הוא מתמודד שגורם לך להתאהב בו בכל פרק מחדש, ויכול ללמד את כל האנשים סביבו איך מחזיקים משימה וחיוך. עם שם כזה מחייב הוא חייב להגיע רחוק ואני הראשון שאחכה לו בקו הסיום עם ארגז של סלק. רק תבוא.