נטפליקס ישראל מסרבת גם השנה ליישר קו עם הדממת יום כיפור וממשיכה לספק את שירותי הסטרימינג שלה, ואילו אני ממשיך במסורת דאשתקד וממליץ לכם על סידורי צפייה עם קונספט. פשוט החליטו באיזה ראש אתם -אימה? קומי? כובד? - ובחרו את המתווה המתאים.
אזכיר את הכללים: הנחת העבודה היא שיש לכם זמן לחמישה סרטים, שניים בערב כיפור (שלישי) ועוד שלושה ביום רביעי. הפלייליסטים כוללים בהתאמה חמישה כותרים כל אחד, פלוס כמה אופציות בונוס ופלוס כמה מופעי סטנדאפ, כי למה לא. רצוי לשים לב לאותיות הקטנות של נטפליקס כי חלק מהכותרים מומלצים לבגירים בלבד ואחרים אינם מתורגמים לעברית (אבל מצד שני, השנה ריחמתי עליכם ברוח החג ושילבתי אפס סרטים דוברי לא-אנגלית). לתשומת לבכם, לחיצה על הקישור בשם הסרט תפתח לכם אותו ישר לצפייה בנטפליקס. על לא דבר.
מתווה סרטי פשע עם קטע
נצא לדרך עם "לאייר קייק" מ-2004 שלא הופץ בארץ, כמעט יצירת מופת של הבמאי מתיו ווהן עם טום הארדי בתחילת דרכו ובכיכוב דניאל קרייג כסוחר קוקאין שאמור לצאת למשימה אחרונה בשירות הבוס המאפיונר שלו. אחריו יעלה ויסטרים "גוד טיים", עוד אחד שלא הוקרן מסחרית בישראל. האחים ג'וש ובני ספדי ביימו וכתבו סרט ייחודי על, ובכן, אחים: קוני (רוברט פטינסון) מנסה להציל את אחיו ניק (בני ספדי) משירותי הרווחה, ומהר מאוד נוצרת אסקלציה ששוד בנק הוא רק ההתחלה שלה.
למחרת – "גנב עירוני", המותחן המהוקצע בבימויו ובכיכובו של בן אפלק על קבוצת שודדים שהמנהיג שלה מתאהב במנהלת בנק שהם מטרגטים (בתפקידי משנה: בלייק לייבלי, ג'רמי רנר וג'ון האם); הרודפים, הפקה של נטפליקס משנה זו עם וודי הארלסון וקווין קוסטנר בתפקיד אנשי החוק שיצאו לצוד את בוני וקלייד, בבימויו היעיל והמחוספס של ג'ון לי הנקוק; ולקראת שובן של המכוניות "תוצרת אמריקה", סיפור אמיתי-מטורלל על אדם שהיה בו זמנית סוכן CIA ואיש הקרטל של פבלו אסקובר. ביים את זה יפה דאג לימן, ואם אתם רוצים דעה שנייה, אז כתבתי עליו בזמנו ביקורת מורחבת. מה, לא אמרתם שזאת לא יכולה להיות דעה שנייה *שלי*.
מתווה אדם סנדלר דווקא בסדר
שמעתם שיש דיבור אוסקר סביב סנדלר והתפקיד שלו ב-"Uncut Gems", סרט שחילץ שבחים מקיר אקוסטי לקיר אקוסטי כשהוקרן לאחרונה בפסטיבלים של טלורייד וטורונטו? אז האמת היא שסנדלר תמיד היה שחקן-שחקן עם ריינג' רחב יותר משנדמה. תראו אותו רגיש ונבון כשף עם בעיות בבית ב"ספנגליש" הלא-מוערך דיו של ג'יימס ל. ברוקס ("תנאים של חיבה") ואחר כך ביצירת המופת (לא פחות!) של פול תומאס אנדרסון, "מוכה אהבה"; למחרת לכו על "סיפורי מאירוביץ", הקומדיה המשפחתית-יהודית הנהדרת שביים נואה באומבך עבור נטפליקס, על "תעלומת רצח" כי לא ראיתם אותו בפעם האחרונה שהפצרתי בכם לעשות את זה, ולסיום על מופע הסטנדאפ המפתיע של סנדלר, "100% טרי", שמציג צדדים וכישורים פחות מוכרים של האיש.
מתווה קבלו תיקון, כסף זה כן הכל בחיים
"מכונת הכסף" של אדם מקיי עם קאסט החלומות סטיב קארל/בראד פיט/מרגו רובי/ראיין גוסלינג יהיה ראשון בפלייליסט המוניטרי שלנו. אחריו - "תלוי באוויר" האנושי כל כך של ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו") עם ג'ורג' קלוני כאדם שמתפרנס מלפטר אנשים שהוא לא מכיר. מצורפות: ורה פרמיגה בתפקיד הטוב ביותר בקריירה שלה ואנה קנדריק בתפקיד שבנה אותה.
את רביעי נתחיל עם סרט כביר שהקדים את זמנו, אולי בעשורים בהתחשב בכך שהוא מ-1993 - "בדרך למטה" של ג'ואל שומאכר, עם מייקל דגלאס כגבר פריווילגי לבן שנשללו ממנו הפריווילגיות הלבנות. נישאר בניינטיז עם "במרומי הפסיפיק", שקצת נשכח וחבל שכך, כי מה שנראה כמו סרט אימה סטנדרטי – מת'יו מודין ומלאני גריפית כזוג צעיר שקונה בית חלומות ומוצא את עצמו בתוך סיוט – הוא בעצם משל נורא חכם על החרדות של הבורגנים והבורגנים ברוחם (ביים ג'ון שלזינגר, "קאובוי של חצות", "איש המרתון"). אחרון יבוא "חברות עם כסף", סרטה של ניקול הולופסנר שמעולם לא קיבל מספיק רספקט על האופן המפוכח שבו הוא מציג את היחסים בין צעירה שאין לה כלום (ג'ניפר אניסטון) לחברות שלה, שבמקרה יש להן הכל.
מתווה קומדיות מטופשות מאוד למי שהתארגן בין כסה לעשור
את ערב החג נקדיש לדאבל פיצ'ר וויל פארל, עם שני סרטים שלמען האמת מסוגלים לשחוט אדם מצחוק גם ללא עזרה צמחית: "אחים חורגים" עם הצימוד המושלם של פארל וג'ון סי.ריילי כאחים שלא בדם ולא מרצונם ו"החבר'ה האחרים", עם הזיווג הלא פחות מושלם למארק וולברג כשותפו למלאכת השיטור. את שניהם ביים אדם מקיי, אותו אחד מ"מכונת הכסף".
למחרת המצב יחמיר עם "מת לצחוק" מ-1993 - אמיליו אסטבז וסמואל ג'קסון בפרודיה באמת-באמת דבילית של "נשיונל למפון" על סרטי "נשק קטלני" וכיו"ב – ומשם נזנק 14 שנים קדימה אל סרט לא מספיק מוערך אבל בהחלט מספיק מצחיק מ-2008, Role Models, שלא הופץ בישראל. פול ראד, שון וויליאם סקוט, מלא חנונים, מה עוד אתם צריכים לדעת. למפסקת נלך על "בין שני שרכים: הסרט" שיצא ממש עכשיו, ובו זאק גאליפנאקיס מארח את (בין היתר) מתיו מקונוהיי, וויל פארל ובנדיקט קמברבאץ' בגרסת הסרט של תכנית האירוח שלו. אני רק מקווה שבשלב הזה עוד יישאר משהו גם מהשרכים שלכם.
מתווה לכל קיטש יש שם
טוב, את זה בואו נעשה ממש קצר, הרי הדגש פה הוא על הגילטי לא פחות מאשר על הפלז'ר וממילא אתם לא צריכים אותי בשביל לדעת במה מדובר: 1) קצין וג'נטלמן, 2) ריקוד מושחת; 3) היומן, 4) הכי טוב שיש, 5) סיפור אהבה. לאפקט מיטבי יש להצטייד בקרטון כזה של גלידה, ותשכחו איפה שמעתם את זה קודם.
מתווה פאקינג קריפי
"ההזמנה" (כך במקור, "The invitation") לא הופץ בישראל, ונטפליקס מספקת פלטפורמה לצפות באינדי המטריד הזה שמתחיל בעוד ארוחת עם חברים ומתפתח למקומות שאני מניאק אם אתם מנחשים מראש. קרין קוסמה ביימה, לוגאן מרשל גרין ותמי בלנשרד בתפקידים הראשיים. לפני השינה נריץ את "פסיכו אמריקאי", עדיין תפקיד חייו של כריסטיאן בייל ועדיין עבודת נהדרת של הבמאית מארי הארון.
ברביעי נגביר הילוך לאימה של ממש, ותחילה "מאמה" (2013, ביים אנדרס מוצ'יאטי, מככבת ג'סיקה צ'סטיין), שמציג את אחד הרעיונות המיוחדים-מטרידים שנראו בז'אנר בשנים האחרונות: רוח רפאים של אישה שמאמצת ילדים עזובים חיים. אחריו – "גירוש השדים של אמילי רוז", מהמוצלחים בתת-ז'אנר ולו מפני שהוא מבוסס על סיפור אמיתי (מככבת ג'ניפר קרפנטר, ביים סקוט דריקסון). עם שוך האופניים נסגור דאבל פיצ'ר ג'ניפר קרפנטר, שמככבת גם כאן, הפעם ככתבת חדשות שנכנסת לבניין המאוד לא נכון ב"שטח הסגר" (במקור "Quarantine"), מקרה נדיר של רימייק אמריקאי לסרט אימה אירופי – "Rec" הספרדי - שלא איבד כלום בתרגום. ג'ון אריק דודל ביים.
מתווה דמויות נשיות שאי אפשר לשכוח
סרט הביכורים האדיר של ספייק לי, "לא יכולה בלי זה" מ-1986, יעשה את הספתח עם טרייסי קמילה ג'ונס כאשה צעירה שמג'נגלת שלושה מאהבים. את יום שלישי יסגור "ונדטה" הנהדר של ג'יימס מק'טיג, עם נטלי פורטמן כסוג של דפני ליף דיסטופית. הסרט הזה כבר בן 14, ואיכשהו הוא – והיא – נראים רק יותר רלוונטיים.
ויהי ערב ויהי בוקר ויהי "נעלמת", הדרמה הקומית האכזרית להפליא בבימוי דייויד פינצ'ר; יש שראו בו סרט מיזוגיני, אבל אני טוען בתוקף שהוא שונא באופן שווה את שני המינים. ככה או ככה, מה שעושה שם רוזמונד פייק כאשתו הנעדרת של בן אפלק זה פשוט מושלם. שני יגיע סרט האימה הקומפקטי "Hush" שלא הופץ בישראל, עם קייט סיגל שנצרבת לתוך הזיכרון כסופרת חירשת-אילמת שגבר זר חודר לביתה. משם נשבור כיוון לגמרי אל "מסיבת רווקות" הכביר של פול פיג עם הגלריה הנשית הבאמת בלתי נשכחת שלו, מקריסטן וויג (שגם כתבה במשותף עם אנני מומולו) בתפקיד הראשי ועד מליסה מקארתי בתפקיד ההיא שחרבנה בכיור.
מתווה טוב יאללה, גם ככה עוד שנייה יהיה מאוחר מדי לנוסטלגיית ניינטיז
מהעשור שזה (עדיין) הזמן להתגעגע אליו יבוא תחילה "כלבי אשמורת", כי נחמד להיזכר שקוונטין טרנטינו עשה פעם סרטים שנמשכו פחות מעידן גיאולוגי, ואחריו "סיפורו של וויל האנטינג", שהזניק את הקריירות של מאט דיימון ובן אפלק, וזיכה את רובין ויליאמס באוסקר סופר-מוצדק. הזמן עשה רק טוב לסרטו של גאס ואן סנט, באחריות.
למחרת נמשיך עם קלאסיקות: "אמריקה X" המופתי של טוני קיי, עם אדוארד נורטון בתפקיד חייו כניאו-נאצי ואז אקס-נאצי; "שבעה חטאים" המונומנטלי של דייויד פינצ'ר עם בראד פיט ומורגן פרימן והקופסה ההיא; ולסיום נרפה קומית עם "קלולס", שבתו של הח"מ טוענת שלמרות כל השנים שעברו הוא עדיין בול בפוני כסרט תיכון (היא לא באמת אמרה "בול בפוני". אפילו אני צעיר מדי בשביל להגיד "בול בפוני").
מתווה הבסט אוף סטיבן ספילברג
בלי הרבה רעש הגיעו לנטפליקס בפלוס-מינוס שנה האחרונה כמה מהדברים הכי טובים שמאסטר ספילברג ביים בקריירה הבלתי נתפסת שלו. אתם מכירים את כולם, מדובר בקלאסיקות על-זמניות, אז בלי להתקשקש יותר מדי: בערב כיפור אתם רוצים להתחיל עם הקלילות של "תפוס אותי אם תוכל", להמשיך לדרמה האיכשהו הולמת את המועד "להציל את טוראי ראיין", ולמחרת לקום ל"פארק היורה", "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" ולסיום "אי.טי", כי מה נשאר לעשות אחרי "אי.טי" חוץ מלבכות (אה, ולמה רק "מסע הצלב"? ובכן, צר לי, אבל מרתון אינדיאנה ג'ונס אין בנמצא בהיעדרו המרגיז של "שודדי התיבה האבודה". אבל אם אתם מתעקשים, אז הסרט השני ("אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור") כן הוסטרם, וכתחליף לראשון אפשר ללכת על "Raidres!", סיפורו המטורלל של הסרט החובבני אך הגרנדיוזי שעשו כמה מעריצים חולים במיוחד של "שודדי התיבה").
מתווה סטנדאפ מצחיק בהחלט (וחדש בתכלית, אז אולי עוד לא הספקתם לצפות בו למרות שאתם כאלה מעודכנים)
נתחיל מהכבד ביותר, סוג של – "קולין קווין: מדינה אדומה/מדינה כחולה". זה סטנדאפ פוליטי, בחלקו היסטורי, כולו מאוד אמריקאי אבל רלוונטי גם לשאר הכדור. כך או כך, זה אינטליגנטי וזה מעורר מחשבה וזה בעיקר מאוד אחר. את הערב נסגור עם "ביל בר: נמר של נייר": הפה הכי גדול עם הלשון הכי מושחזת מופיע בלונדון ומרגיש שהוא יכול להיות פחות מחויב לכללי הפוליטקלי קורקט. שזה כבר מצחיק, כי ברגיל הוא מחויב לכללים כמו שיאיר לפיד מחויב לדעות.
יום רביעי ייפתח עם "אדם דווין: הזמן הטוב בחיינו", שבו "הבחור ההוא מ'פיץ' פרפקט'" - שזה פחות או יותר מה שאנשים יודעים על אדם דווין - מספר איך זה להיות הבחור ההוא מ"פיץ' פרפקט". אחריו שימו את "ג'ון מאלייני: Kid Gorgeous", הספיישל החדש של הגאון הקומי הזה; אם איכשהו פספסתם את הקודם, "The Comeback Kid", אז מהר מהר תפרגנו לעצמכם גם אותו. אחרונה תעלה לבמה "איליזה: מליניאלית מבוגרת"; ב"מבוגרת" היא מתכוונת שהיא בת 35 וב"מילניאלית" שבכל זאת נתקיימו בה התחלואים הרלוונטיים. מצחיקה רצח, איליזה שלזינגר הזאת שלא הכרתי טרם הספיישל דנן.
סרטים יש גם בסוכות: אתם מוזמנים לערב עם הג'וקר!
