לתקשר עם עפר שכטר בהודעות טקסט זה סוג של סיוט. להבדיל מרוב בני האדם, שעונים להודעה בטווח שבין חמש שניות לשתי דקות, שכטר עונה בטווח של כמה שעות. זה לא רק משום שהוא עמוס עכשיו בצילומים לשעשועון החגים החדש של "קשת", או מכיוון שהוא עובר מהדירה השכורה שבמרכז תל אביב לדירה אחרת ביפו. זה פשוט עניין של תפיסת עולם: פחות טלפון והיסחים, יותר זמן איכות ומחשבה.
"הפריע לי שהתמכרתי לטלפון. פתאום קלטתי שאין לי יותר זמן לבד, שאני לא עושה שום דבר באמת עד הסוף. כל הזמן חוט המחשבה נקטע באיזו הצצה חפוזה לטלפון. הייתי רואה סרט בטלוויזיה ומציץ כל כמה דקות בנייד ולא מתמקד בכלום. הרגשתי שאני מתנהג כמו מכור לסמים. שחסרה לי התמסרות טוטאלית לדברים, ושהכל שטחי ועל פני השטח. הרגשתי שמשהו לא מאוזן קורה למוח שלי ולגוף שלי".
"אז החלטתי להיגמל ועשיתי לעצמי כמה חוקים. למשל, הוצאתי את הטלפון הנייד מחדר השינה, ומשעה אחת־עשרה בלילה הוא בכלל לא איתי. החלטתי שגם אם אני עושה משהו שהוא סתם בידור למוח, כמו לראות טלוויזיה, אני רוצה להתמסר לזה. אז יש לי זמן לטלוויזיה ויש לי זמן מסודר לנייד, שבו אני רק בנייד. לא מזמן נסעתי לחבר בירושלים לבקר אותו, ואפילו לא טרחתי להוציא את הטלפון מהרכב. הייתי אצלו שבע שעות. כשיצאתי ממנו, פתחתי את המכשיר כדי לראות מה החיים מזמנים לי.
"אגב, הפסקתי גם לשתות. הרגשתי צורך להיות יותר בשליטה, ובעיקר להיות עם גוף יותר בריא. אז כבר כמה חודשים שאני לא שותה אלכוהול. אני עושה ספורט שלוש־ארבע פעמים בשבוע ומשקיע בעצמי. זה יכול להיות ריצה של חמישה קילומטרים בתוספת של יוגה או פילאטיס. זה עושה לי טוב לגוף ולנפש".
עוד רגע תגיד לי שאתה עושה מדיטציה.
"כל יום. לפעמים אפילו פעמיים ביום. יושב על הספה בסלון ועושה מדיטציית נשימה, מתרכז בהכנסת אוויר ובהוצאה, רואה איך המחשבות חולפות, וכשצצה לי מחשבה אני משתדל לא לשקוע בתוכה, אלא לנשום ולהתנתק ממנה. לפעמים אני עושה מדיטציה טרנסצנדנטלית, מגלגל מנטרה בראש. יש משהו מדהים בחוויה הזאת. זה נותן לי תחושה של ביטחון, רוגע ונינוחות. לא משנה איפה אני נמצא, אני יכול בן־רגע להיכנס אל עצמי ואל תוך הבית שלי, שזה בעצם הגוף שלי".
זאת הסיבה שהפייסבוק שלך מוצף בתמונות של חופשות גלישה בקוסטה ריקה?
"אלה נסיעות מאוד כיפיות שאני מפרגן לעצמי פעמיים בשנה. עושה שם ספורט וכושר, מגלה את הסביבה, מסתובב בלי חולצה, משתזף, ואין לי שום דבר על הראש חוץ מלגלוש ולהחליט איפה לאכול צהריים. אני אוהב את התחושה הזאת. הרבה פעמים אני שואל את עצמי, למה אני לא חי ככה יותר?"
ומה אתה עונה לעצמך?
"שאם זה יהיה קבוע, זה עלול לאבד את הקסם. אבל אין לדעת, אני מאוד נוזלי עם החיים".
בשעשועון החדש שהוא מנחה, "אוטוטו" ("קשת", ימי שלישי ב־21:00), שתי קבוצות מתחרות על האפשרות לזכות במכונית. בפני המתמודדים יש שני טורים של מכוניות, ממכונית משומשת בשווי 10,000 שקלים ועד רכב גדול וחדש בשווי 300 אלף שקלים. לכל קבוצה יש שאלה ושלוש תשובות אפשריות; נציג הקבוצה בוחר את התשובה הנכונה לדעתו ולוקח מפתח שמייצג את התשובה. אם המפתח פותח את דלת הרכב, סימן שהתשובה נכונה והרכב שייך לקבוצה. עכשיו הם צריכים להחליט אם הם ממשיכים לרכב הבא או מסתפקים ברכב הקיים.
אתה טיפוס של רכבים?
"לא ממש. אני רוכב על קטנוע כבר שנים ולאחרונה פינקתי את עצמי בקטנוע חדש, לכבוד היומולדת. יש לי גם מכונית פיאט שאני שוכר, כי גיליתי שזה יותר נוח ומשתלם ושאני יכול להחזיר אותה בכל רגע נתון. זה יוצא יותר זול מבחינת ביטוחים ותיקונים".
לא היית רוצה להתברג כמנחה של תוכניות קבועות - כמו שעשה אסי עזר, השותף שלך ב"אקזיט"? הוא יודע כמעט בוודאות שיש לו כמה שנים טובות כלכלית בזכות התוכניות שהוא מגיש.
"אני מאוד אוהב את התהליך המקצועי של אסי, שהיה מאוד ממוקד ואמביציוזי. במקרה שלי, אחרי שהנחיתי את 'אקזיט' במשך שנים, רציתי לעשות את שלי במשחק. להוכיח לי ולאחרים שאני יכול, ולהתרחק מדברים שיאפשרו להכניס אותי לתוך שבלונה. עכשיו, אחרי שעשיתי לא מעט סדרות, אני מרגיש נוח לחזור גם להנחיה, כמו שעשיתי ב'אמבוש' בערוץ 10 ועכשיו ב'קשת'. חוץ מזה, יש פה גם שיקול כלכלי. אנחנו לא חיים בארה"ב, ששם שחקן מרוויח 500 אלף דולר לפרק. התקציבים כאן צנועים, ובהתאמה, גם החיים".
> הראיון המלא יתפרסם במוסף סוף השבוע של "ישראל היום"
"אוטוטו", שלישי (14.4), 21:00