הרבה כאב יש בדבריה אבל גם מודעות בוגרת כל כך למשא האחריות עליה, משא האחריות כחברה היחידה של אחותה. כמו נוי, יש בינינו אלפי אחים ואחיות לאוטיסטים שבדומה לאחים בסרט, לפעמים מתביישים באחיהם שמתנהגים מוזר או כואבים את כאב הוריהם על הילד הפגוע. חלקם מנסים להיות "נורא בסדר" כדי לא להכביד ולנסות ולהציע פיצוי על הקושי המשפחתי. האחים והאחיות בסרט, ממש כמו בני שלי, בוגרים מאוד, ועם ראייה מפוכחת ומלאת חמלה על החיים.
"אנשים עם מוגבלויות הם חלק מהחברה"
כוחה של הטלוויזיה הוא בכך שהיא מהווה "חלון אל העולם" וכפי שכתבו חוקרים שונים, ביכולתה לפתוח לנו צוהר אל חיים של אחרים וגם אל כאבם של אחרים. ולא, לא מדובר רק במציצנות לשמה כפי שאוהבים להגיד לאחרונה, דווקא השבוע בו חל יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם חשוב להצביע על כך שהטלוויזיה ממלאת תפקיד חשוב בהעלאת המודעות ללקות עצמה ולקשיי המשפחות המתמודדות עמה.
אחים לכל החיים
בזכותו עומרי, הילד מ"פלפלים צהובים", ובזכות קרן מרגלית שיצרה את הסדרה, למדו אנשים רבים מהו אוטיזם ומה עובר על משפחה שמגדלת ילד אוטיסט. עכשיו, כשנולד לעמרי אח בסדרה אולי באמת הגיע הרגע להפנות מבט גם אל אחיהם של האוטיסטים. מגיע להם להיות נראים ומגיעה להם ההכרה וההבנה של החברה מסביב. אחים ואחיות של אוטיסטים נושאים עליהם כמה משאות. משא האח שקשה להתקרב אליו, משא המשפחה המתמודדת עם קושי יומיומי, עם כאב וחוסר וודאות, משאה של החברה מסביב שלא מבינה ואפילו לועגת.
האחים והאחיות נושאים על גבם את משא התקוות של הוריהם, תקוות של הורים מילדיהם הבריאים אל מול הילד הפגוע. אבל את המשא הכבד מכל הם יישאו כל חייהם, משא הדאגה והטיפול באחיהם האוטיסטים כשאנחנו ההורים כבר לא נהיה כאן. אחים לכל החיים.
הכותבת היא אמא לילד אוטיסט, ומלמדת תקשורת באוניברסיטה הפתוחה ובמכללה האקדמית הדסה.
פלפלים צהובים, פרק אחרון לעונה, חמישי, 22:20
>> לרגל יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם, ישודר הערב (22:30), הסרט "זה האח שלי", המביא את סיפורם של אחים לילדים אוטיסטים.
עוד בתכניות קשת: