"אני לא אשכח לעולם את הרגע ששמעתי בפעם הראשונה את הקול של מרסדס סוסה - ממש התחשמלתי", משחזרת רבקה מוזס את הלילה שבו האזינה לרדיו בדירתה הקטנה בארגנטינה, בעודה מתכוננת לקראת העלייה לארץ.
"זמן קצר אחרי אותו יום בעלי הביא לי חוברת על הזמרת הצעירה שהקסימה אותי, ובזמן שאני מדפדפת בה אני קולטת את שם משפחתה המלא שבמקרה היה זהה לשם נעוריי. באותו רגע נטרפתי ויצרתי קשר עם אחותי. 'תראי איזו אחיינית הייתה לנו כל השנים האלה ולא ידענו', היא אמרה. בהתחלה סירבתי להאמין, אבל אחרי חקירה קצרה הבנתי שאבא שלי היה אחד כזה שנתן איפה שרק רצו", היא צוחקת צחוק מתגלגל, "ולפני שהכיר את אמא שלי הוא ניהל מערכת יחסים עם אמה של מרסדס. בקיצור, גיליתי שאמא שלה היא אחותי למחצה וזה השאיר אותי המומה לגמרי".
באותו הזמן מוזס החליטה שלא ליצור קשר עם סוסה. רק למעלה מעשור אחרי, כשכבר התגוררה בקריות, בתה החיילת שמעה ברדיו שהזמרת האגדית מרסדס סוסה מגיעה לישראל ובלי לחשוב פעמיים התקשרה לאמה. "החלטתי שאני הולכת להגשים חלום ישן", נזכרת מוזס, "לפני הכל הלכתי וקניתי כרטיסים למופע, וביום שבו היא נחתה התקשרתי למלון וביקשתי לדבר איתה. בקבלה ענו לי שהם יעבירו את בקשתי אבל אף אחד לא חזר אליי".
מוזס, אישה עקשנית ואופטימית, התקשרה שוב ביום למחרת: "למזלי, בדיוק באותו רגע התחלפה המשמרת, ובדרך נס פשוט העבירו את השיחה לחדרה של מרסדס. ברגע שהיא ענתה לי אמרתי לה בספרדית שאני מעריצה מאוד גדולה שלה ומעריכה את פועלה. היא כמובן לא ממש התרגשה וביקשה שאשאיר את הפרטים שלי והיא תחזור אליי. אבל ברגע שאמרתי לה את שם נעוריי המלא ומי זה אבא שלי, היא הבינה בדיוק מי אני והחלה לצעוק בהתרגשות 'דודה, דודה, דודה! את לא מבינה כמה חיפשתי אתכם, מה אתם עושים בישראל?'. אמרתי לה שכשניפגש אעדכן אותה, ויצאתי לכיוון למלון".
כשהגיעה מוזס לבית המלון, סוסה בדיוק חזרה מצילומים לתכניתו של מני פאר. "ברגע שהיא ירדה מהרכב פניתי אליה והצגתי את עצמי, היא התחילה לצעוק בהתרגשות ואמרה לכולם שאני הדודה שלה. ההתרגשות הייתה מטורפת", מספרת מוזס בקול רועד. אחרי אותו ערב התהדקו היחסים בין השתיים ולאורך כל ביקורה של סוסה בארץ ליוותה אותה מוזס, אירחה אותה לארוחות משפחתיות והעבירה איתה לילה לבן בחדר המלון בו התארחה. "היא ביקשה ממני לבוא לישון איתה בבית המלון והעברנו את כל הלילה יחד, דיברנו עם אמא שלה שהייתה בספרד וההתרגשות הייתה היסטרית. אף אחת מאתנו לא באמת האמינה שאי פעם נצליח לסגור מעגל ולהיפגש".
הילדה הקתולית שהתגיירה בגלל האהבה
מעבר לכשרון וכריזמה, סיפור חיים מרגש וסוחט דמעות הוא אחד הדברים הראשונים שכל מתמודד ריאליטי חייב להחזיק בארסנל האישי שלו. במקרה של רבקה מוזס, 79, שבשישי הקרוב תתמודד בחצי הגמר של "משפחה בהופעה" בערוץ 24, מדובר בטלנובלה מהלכת עם סיפור חיים שיכול היה להחזיק יום שידורים מיוחד בערוץ ויוה פלוס, וכל זה בלי שום קשר לאחיינית המפורסמת שלה.
היא נולדה בשם אינס מרסדס חירון, בת זקונים למשפחה קתולית בת 11 נפשות, בכפר הקטן בשם טוסטדו בפרובינציית סנטה פה שבצפון ארגנטינה. כשהייתה בת 15, יצאה לסיבוב בטיילת בעיר ושמעה צלילי גיטרה שכבשו אותה ברגע. "מהיום שנולדתי מוזיקת הפולקלור הארגנטינאית מרגשת אותי באופן בלתי מוסבר", היא אומרת, "הצלילים משכו אותי לכיוון שני בחורים שישבו שם וניגנו ותוך זמן קצר הפכנו להרכב והופענו יחד באירועים ברחבי העיר. קצת אחרי שהשלישייה שלנו החלה לתפוס פרסום מקומי, תחנת הרדיו המקומית בסנטה פה ערכה תחרות למציאת זמרת בית שתהפוך לקול המוביל ותייצג את האזור שלנו ברדיו. את האודישנים עברתי בלי בעיה, אבל הם רצו רק אותי, בלי המלווים, ואני מיד סירבתי".
בגיל 17, כשהיא ממשיכה לשיר עם ההרכב שלה, הכירה את גרשון שנצר: "מבוגר ממני ב-12 שנה, גרוש עם שני ילדים, ובנוסף לכל גם יהודי. הסיפור שלנו לא היה פשוט בהתחלה, אמא שלי התנגדה נחרצות, היא לא רצתה שאתחתן בגיל צעיר והעדיפה שאשקיע בכישרון המוזיקלי שלי". אבל מוזס, שבאותם ימים עדיין ביקרה בכנסייה מדי יום ראשון והחזיקה בשם לועזי, לא ויתרה גם כשגילתה מכשול נוסף בדרך: "גרשון הודיע לי חד משמעית שזה או הוא או המוזיקה".
"תהליך הגיור שלי היה מלא ומוקפד ולמעשה הגעתי לסיומו מוכנה אחרי שעברתי קורס מזורז בהלכות בעזרת אבא של גרשון", צוחקת מוזס, "שלושת השופטים שעמדו מולי דברו רק ביידיש וניסו להכשיל אותי, אבל לא היה להם סיכוי, סיפרתי להם על הלכות הפסח, הכשרת הכלים המחמירה שעשיתי לפני שהגעתי אליהם, ואפילו גרשון שעמד לצדי נשאר המום מכמות הידע ששפכתי שם. ידעתי הכל כי למעשה ניהלתי בית יהודי הרבה לפני שהפכתי ליהודיה בעצמי. מיד אחרי זה אני וגרשון התחתנו כדת משה וישראל, ובנוסף לכל לקחו אותי ואת בתי איריס לטבילה במקווה, ואת שלושת בניי להשלמת תהליך הברית".
מיד עם סיום תהליך הגיור, ואחרי שהפכה באופן רשמי לרבקה שנצר, הבינו בני המשפחה שהתהליכים המדיניים בארגנטינה באותה התקופה, תחילת שנות ה-70' ועליית שלטון הגנרלים, מאלצים אותם לנדוד: "החלו להגיע אלינו שמועות על מה שמתחולל בבואונוס איירס, ובשיחות ביני לבין גרשון החלטנו שאנחנו חייבים לעזוב. לא ממש היה לנו ברור לאן, עד שיום אחד נכנס אלינו הביתה חבר קרוב וזרק לנו על שולחן המטבח עלון שעליו הייתה רשומה בגדול המילה 'קיבוץ'. באותו הרגע הבנתי שאנחנו עוזבים הכל ועולים לארץ ישראל".
רבקה, גרשון וארבעת הילדים יצאו למסע בן 22 ימים של הפלגה ארוכה לארץ ישראל. מנמל חיפה נלקחה משפחת מוזס ישירות אל קיבוץ מסילות, שם שהו כעשרה חודשים בלבד ("לא התחברתי לרעיון שהילדים גדלים רחוק ממני בלינה משותפת"), ולמרות ניסיונות השכנוע של מזכירות הקיבוץ, עברו להתגורר בקרית אתא. "ההורים של גרשון, שהתגוררו בארה"ב, החלו גם הם לברר על עלייה לישראל, אבל בסופו של דבר אביו של גרשון חלה בסרטן ונפטר. גרשון עזב הכל ונסע לארה"ב כדי להגיד עליו קדיש וכשחזר ארצה, בערב שבו פרצה מלחמת יום כיפור, הוא החל להתלונן על כאבי בטן. בזמן שהובלנו אותו אל בית החולים הוא פשוט נפטר לי בין הידיים".
עם מותו של גרשון הגיעה אמו ארצה, וכשנחתה רבקה ביקשה ממנה שלא לעזוב. "לא ידעתי איך אני מסוגלת לחיות עכשיו כאלמנה עם ארבעה ילדים, במדינה חדשה ובלי שפה. הייתי חייבת אותה לצדי". בינתיים, בנה הבכור של מוזס, אליעזר, התגייס לצבא, ואמו של גרשון החליטה לחזור לחופשה קצרה בארה"ב. "החופשה הקצרה שלה הפכה למכה נוספת אחרי שגם היא נפטרה, ולי לא הייתה ברירה אלא לצאת לאמריקה לטפל בסידורי הקבורה. אליעזר, הבכור שלי, הודיע למפקדיו שהוא חייב לצאת לחופשה של שבוע כדי להיות עם שאר הילדים שלי בזמן שאני בחו"ל. הוא קיבל אישור מיוחד, יצא הביתה, אבל לצערי הוא לא הגיע מעולם".
תאונת דרכים קטלנית לקחה מרבקה מוזס גם את בנה הבכור, ובאותם רגעים לא היה לה מושג איך היא ממשיכה הלאה. "אני זוכרת שאחרי שאנשי קצין העיר עזבו את הבית, באה אליי איריס בתי, ושאלה אותי איך ממשיכים מכאן. הסתכלתי עליה עמוק בתוך העיניים ובאמונה שלמה אמרתי לה שאנחנו יוצאים קדימה וששום דבר לא ישבור אותנו".
למרות שבקלות יכולה הייתה ליפול לתהומות של דכאון, האופטימיות ושמחת החיים שלא עוזבים אותה עד היום, הובילו אותה לשלב הבא בחייה: ברוך מוזס, בעלה השני, אותו הכירה דרך מודעה בעיתון, שלושה חודשים אחרי מותו של בנה. השניים התחתנו ועברו להתגורר יחד בקריית מוצקין, וברוך אימץ את שלושת ילדיה ושימש להם כאב.
"ברגע אחד חזרתי לבמות"
החיבור המחודש שלה לשירה ולמוזיקת הפולקלור שכל כך אהבה קרה בטיול שורשים שהחליט ברוך לעשות ברומניה: "נסענו לחופשה משפחתית ובמהלך הנסיעה באוטובוס התחלתי לשיר להנאתי, אחרי עשורים שלא עשיתי זאת. המדריך אמר לי שאני שרה מאוד יפה, וכשחזרנו למלון הציגו אותי בתור הזמרת הארגנטינאית. עמדתי שם מול תזמורת של צוענים, לא היה לי מושג מה אני הולכת לעשות, ובסוף שרתי להם שירי עם מקסיקנים. לשמחתי, זה עבד".
"מהר מאוד הצטרפתי ללהקה ברזילאית שאימצה אותי, ויחד היינו שרים בכל מיני אירועים של הקהילה הלטינית בישראל. מפה לשם הקמתי שלישייה עם זוג מוזיקאים לטינים והתחלנו להופיע ברחבי הארץ עם מופע של פולקלור דרום אמריקאי. ברגע אחד חזרתי לבמות".
אחד הרגעים המרגשים בחייה היה מבחינתה היום שבו הבינה שהנכד שלה, אבירם, ירש גם הוא את הכישרון המוזיקלי שמסתובב בגנטיקה המשפחתית: "כשאבירם היה בן 10 הוא התקשר אליי ואמר לי שאני חייבת להקשיב למשהו, ופתאום אני שומעת אותו שר את השירים של מרסדס. זו הייתה הפעם השנייה שבה התחשמלתי ממוזיקה. הוא ריגש אותי בטירוף".
הכישרון של אבירם לא נעלם גם מעיניה של סוסה עצמה, ובאחד הביקורים הנוספים שלה בארץ (בסך הכל ביקרה בישראל חמש פעמים) בזמן שניגנו יחד בסלון ביתה של מוזס, ביקשה ממנה סוסה שתטפח את הכישרון שלו: "היא אמרה לי שיש לו פוטנציאל מדהים".
אבירם הספיק להופיע בארגנטינה יחד עם מוזס בשלל אירועי פולקלור שונים, והיום כשהוא בן 25, הפך לדמות מוכרת בקהילה המוזיקלית של קריית מוצקין: "אפילו שרנו ביחד בטקס יום השואה שבו אני שרתי ביידיש. איזו סגירת מעגל, אה?", אומרת מוזס והחיוך לא יורד לה לרגע מהפנים.
בשנת 2009, בזמן שמרסדס סוסה נאבקה על חייה בבית החולים בארגנטינה, קיבלה מוזס את הבשורה על מצבה של אחייניתה ויצאה במהירות לבואנוס איירס. "לצערי, לא הספקתי להגיע כדי לראות אותה, והיא נפטרה בגיל 74 אחרי המון סיבוכים רפואיים".
ל"משפחה בהופעה" הגיעה אחרי שאחד הנגנים שהופיע איתה שמע אותה שרה, פרץ בבכי ואמר לה שאנשים חייבים להכיר אותה. "אני ואבירם עברנו כמה אודישנים. התייחסתי לתכנית הזו כמו עוד משהו שקרה לי על הדרך, עוד משהו שהגורל המטורף שלי זימן לי לחיים".
ותראי מה זה, הגעת לחצי הגמר. זה לא גורם לך להתחרט על כך שויתרת על קריירה מוזיקלית? הרי היית יכולה להיות גדולה לא פחות מהאחיינית שלך.
"אני לא מתחרטת על כלום. על כלום. תסתכל סביבך", מצביעה מוזס על קיר התמונות המשפחתי בביתה, "הקריירה שלי היא המשפחה שלי, זאת הגאווה הכי גדולה שאדם יכול לבקש. או כמו שהאחיינית האהובה שלי הייתה אומרת: "gracias a la vida". תודה לחיים.
*סייע בהכנת הכתבה: אלירז יוספזון