"דרך התפקידים אני גם עובר טיפול שעוזר לי לפתור דברים עם עצמי"

כמו התפקיד יוצא הדופן שהוא מגלם ב"כיפת ברזל" (ערוץ קשת 12), גם אבי מצליח, השחקן מאחורי דמותו של גור אריה, מביא איתו אישיות לא שגרתית. אחד כזה שבוחר את הדרך שלו ומתמיד בה, בלי שיקולים של פופולאריות. בשביל לדבר איתו צריך לבוא אליו הביתה למושב בית יצחק ואם תבקשו ממנו תמונה לכתבה, הוא ידאג להרים במיוחד סט עם חברו הצלם אור דנון. מצליח הוא אחד שאוהב לעשות הכל בעצמו ולטפל בכל תהליך היצירה - לא משנה אם מדובר בהפקה אמנותית או בגידול ירקות בגינה שלו, שאחר כך יכין מהם ארוחת מלכים.

מלבד קריירת המשחק שהוא מתחזק, יש לו גם אולפן ביתי, שם הוא עורך קטעי וידאו, יוצר סרטים ופסי קול. בשנים האחרונות הוא גם מלמד מחול ומשחק, יוצר כוריאוגרפיות, כותב, מלחין, ומביים. בין הכובעים האלה הוא מג'גלן, ונראה שעושה זאת מבלי להילחץ. "אנשים שואלים אם אני לא מפחד להתפזר בין העיסוקים שלי אבל אני ממש רגוע", הוא מסביר. "פחות משנה לי מה אני עושה אלא איך אני עושה את זה. כל עוד אני פועל בטוטאליות ובאהבה זה מספק אותי".

"הייתי יוצא מהבית במטרה להיראות"

הרצון הזה לחפור במעמקי הנפש, לא מגיע ממשקעים בעברו של מצליח, להיפך. את הבית שבו גדל הוא מגדיר כאוהב ותומך. אביו עובד כמנופאי, אימו מנהלת חשבונות ואחיו הצעיר קצין בפיקוד העורף. מאיפה הוא מביא את הכאב שמאפשר לו לשחק בצורה כזו אמינה חייל שעובר טראומה ושם קץ לחייו? כנראה שההסבר נמצא בבחירה שלו להתעסק בתחום כמו מחול, כבר מגיל צעיר. "בתור ילד הציקו לי, היו עוברים במסדרון וזורקים הערות, לפעמים זה גם גלש לקטע פיזי. אני חושב שכמעט כל בחור שרוקד מכיר את התופעה. זה גרם לי לפתח עור של פיל, בנה אותי ככה שאני עושה מה שאני אוהב, ומה שאומרים כבר לא ממוטט אותי".

כתלמיד תיכון למד תיאטרון, מחול וקרקס אווירי בבית הספר למשחק וריקוד מודרני "הבוסתן" בנתניה. בגיל 18 עבר לתל אביב ורקד במרכז סוזן דלל בהפקות מקור, במקביל לשירות צבאי בקריה. באותה תקופה שיחק בסדרה "אופוריה" את דמותו של "מסטולי". אחר כך באה חצי שנה בה גר במינכן, לשם הוזמן לרקוד באופרה המקומית. כשחזר לארץ עשה מספר תפקידים על המסך, בין היתר תפקיד משנה של פושע בסדרה "זגורי אימפריה" ששודרה בהוט. "רציתי לצעוק את מה שיש בפנים, לטרוף, לנסות להבין מה אני אוהב", הוא מדבר על הדרך שעבר, "לא ממקום חרדתי, אלא מדחף יצירתי ורצון להתבטא".

גם בהודו מצליח לא הפסיק ליצור. הוא צילם סרט על רקע מוזיקה של ג'יימס בלייק, בו הוא רוקד ב-90 לוקיישנים שונים, וערך אותו בעצמו. במקביל, בשלוש השנים האחרונות הוא עובד על סרט שמביא את סיפור החיים שלו, כולל פסקול שהקליט ברחבי העולם, שאותו הוא מפיק, מעבד, מלחין, כותב - בקיצור עושה את הכל. "בסופו של דבר הכל זה אמנות וככה זה מתחבר. כשיש לך מה להגיד אתה יכול לבחור מיליון כיוונים לבטא את זה. שום דבר לא בא לי בקלות, הייתי מתוסכל. שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות שאהיה גדול, והתשובה הייתה הכל ביחד. לקח לי זמן להשלים עם העניין שזה אפשרי ולהיות בסדר עם איך שיסתכלו עליי". במקביל הוא עבר במשך שנה טיפול, אותו הוא מגדיר כאימון אישי. "למדתי מזה לראות את הילד שבפנים, שצריך לשמוע ולחבק אותו. להבין שמותר לך לכעוס או לקנא. בוא שב עם זה רגע, אל תגיד, 'זה יעבור'. תן לזה להיות. למדתי לשחרר דברים שקרו לי בחיים והייתי מתאבל עליהם".

Put That Away and Talk To Me - VideoDance By Avi Mazliah from Avi Mazliah on Vimeo.

אחרי שחזר מהודו, מצליח התמקם בבית בו הוא גר היום, קראוון מוקף שדות במושב בית יצחק. בחצר יש בר קטן שהוא בנה בעצמו ובתוך הדירה, מרגישים את הטאץ' האישי בכל פרט עיצובי. המדפים אותם בנה בעצמו מעץ מלאים בתבלינים וכל כלי מטבח שאפשר לחשוב עליו. מבחינתו, בישול זו אמנות נוספת שאותה הוא אוהב לחקור. "אני אוהב כל תבשיל שעושה מסאז' בבטן. זאת דרך להגיע לאנשים ולגעת להם בהמון חושים".

את הלוקיישן הפסטורלי, הוא חולק בעיקר עם עצמו ובשלוש השנים האחרונות הוא גם לא בזוגיות. "לא כקלישאה, אבל אני ממש במערכת יחסים עם עצמי. בהודו התחייבתי לעצמי, מול שמיים נופלים וכוכבים, שאני מתעסק עכשיו רק במה שאני אוהב. לא מונע משום פחד, לא כלכלי ולא כלום. ממש חשוב לי שיהיה בית חם כזה, שאתה מפנק אותו ומביא לו מתנות מחו"ל".

אין לך חשש להיות רחוק מתל אביב, איפה שכביכול הכל קורה?
"אנחנו היום בעידן אפשר גם לעבוד מהבית, ואם אני צריך לבוא ליום צילום שולחים לכאן מונית. פה נמצא האולפן שלי והחדר שאני יוצר בו. זה בסך הכל חצי שעה מתל אביב, אבל ההבדלים ברורים ובנסיעה אני מרגיש כמו במנהרה של רגשות".

האודישן הראשון שעשה אחרי התקופה בהודו היה לסדרה "כיפת ברזל". "הגעתי עם זקן, הייתי ממש באבא", הוא נזכר, "באתי בכזה לחץ ולא הבנתי איפה אני נמצא. הבנתי שזה רק גרם לכך שהיוצרים אמרו לעצמם 'זה בול מה שאנחנו צריכים'. בכל האמנות שלי יש משהו שחוקר את הטירוף. את כל הדברים האסורים שהייתי רוצה לבדוק, אני יכול להביא לבמה או להתעמת איתם על המסך".

"חרדים שעברו התעללות מצד רבנים כותבים לי שסיפרתי את הסיפור שלהם"

בתפקידו כגור אריה ב"כיפת ברזל" הוא משחק חייל שהולך ומסתבך, עד שהוא מתעמת חזיתית מול רב שפגע בו מינית כילד. בסצנה דרמטית, בסיום הפרק ששודר השבוע (ד'), גור אריה שם קץ לחייו בירייה בתוך מסגד שבכפר פלסטיני בו הוא מתבצר. מבחינה אישית, את תהליך הצילומים לסדרה מתאר אבי מצליח בתור החוויה המאתגרת ביותר שהייתה לו בתור שחקן. "הייתי מגיע הביתה אחרי ימים של חזרות, יושב על הספה ובוכה את החיים שלי. כדי להיכנס לדמות לקחתי המון חוויות שלי, אחרות לגמרי, והגברתי להן את הווליום. הייתי מסתכל על ישי גולן (שמשחק את הרב המטריד בסדרה) ובעצם מקלל את כל מי שעשה לי רע בחיים. זה היה ממש כמו טיפול פסיכולוגי בשבילי".

מדברים הרבה על אווירה מינית ופוגענית בתעשייה. חווית פעם משהו דומה?
"לא חוויתי בתעשייה רגע כמו של גור אריה והרב. הכללים מאוד ברורים ואתה חייב להיות מאוד מקצועי, אחרת אתה לא נמצא שם, או שלא יעבדו איתך. תראה את גל גדות למשל". 

מה הדעה שלך על כל העיסוק בנושא הרב שפגע מינית בתלמיד שלו בסדרה?
"איתגר אותי להתעסק עם לחשוף את ההסתרה הזו בחברה החרדית. זה נושא שלא מדברים עליו, אבל כמו שזה קורה בכל העולם, זה יקרה גם שם. אי אפשר להגיע למקום של אור בלי לחצות את המסלול הזה של החרא. צריך להתעסק בסיפורים כאלה, לתת להם לצאת החוצה בלי שישתיקו אותם. בסדרה הם נאמרים בטלוויזיה, כשכולם רואים, לא בצעקות אלא בטון חלש אבל רועם".

מנקודת המבט שלו, אבי מסביר, שהדמות של גור אריה הייתה חייבת למות. "זו דמות שהיא כל כך טראגית, הוא הלך לאיבוד וייצר כדור שלג שהפך להר. הכל הסתבך לו, הוא רק רצה שכולם יהיו בסדר. בגלל רצף הדברים, יש משהו אנושי בהבנה שהחיים גם יכולים להסתיים ככה, לא תמיד יש הפי אנד. ביום השידור של הפרק בו גור אריה מתאבד, קמתי עם מועקה שהיום אני משחרר אותו". 

איך אתה מרגיש אחרי שצפית בסצנה הזו על המסך?
"בעיקר אסיר תודה להפקה, לפרטנרים שלי ולבמאי אלון זינגמן. בנינו את הסצינות שלי עם ישי גולן כשכל הזמן יש החלפת מקומות ומעבר של הכוח מאחד לשני. אלו אספקטים של מבע קולנועי שלמדתי בעבר, ואני שמח שהייתי לי הזדמנות לגעת בהם. נהנתי מהפרק הזה כצופה, ואני חושב שמה שנעשה שם זה סוג של היסטוריה טלוויזיונית".

"הייתי מסתובב עם כיפה בבית"

אחרי התפקיד בסדרה הוא אמנם לא חזר בתשובה אבל משהו קרה אצלו גם מבחינת האמונה. "תהליך העבודה על הסדרה הזו, חיזק אצלי את האמונה שיש כוח עליון שמשדר דרכך דברים. זה פתאום מוריד אותך לקרקע, עושה אותך הרבה יותר פשוט, מתקשר ואוהב. בתקופת הצילומים כשלמדתי את הטקסטים, הייתי מסתובב עם כיפה גם בבית. זה גרם לי להרגיש מחובר יותר לקרקע וגם חלק ממשהו גדול יותר. שהייתי מסתובב בחוץ עם כיפה בתקופת הסדרה, גם הרגשתי מבטי הזדהות מדתיים", הוא מוסיף בהומור, "היה כזה: 'ברוך השם אחי'".

לשחקנים כידוע, יש כל מיני דרכים יצירתיות להיכנס למצב מסוים כדי ליצור דמות אותנטית, אבל אצל מצליח, הדברים לא נעצרו רק בגידול זקן. "יש לי כל מיני טריקים. בכיפת ברזל היה לי קטע ללבוש תחתונים אחרות לכל סצינה. כשרציתי להרגיש חשוף הייתי בלי תחתונים, בסצינת המסגד היה לי תחתון אדום, כדי שיהיה קצת וייב של אש. כל הדמעות שלי בסדרה אמיתיות, לא רציתי שום דבר מלאכותי, רק לבוא ולקרוע את הסט. הייתה אינטראקציה של משהו נפיץ עם הפרטנרים שלי. הייתי נוסע לצילומים עם אוזניות ולא מדבר עם אף אחד". 

שואלים אותך הרבה אם הפאות של גור אריה אמיתיות?
"כל הזמן. התשובה היא לא, הפיאות האלה שמכונות 'גוזמבות' מודבקות, וברגע שהייתי שם אותן ישר הרגשתי כמו גור אריה. על המסך אני קצת לא מזהה את עצמי ומצליח להתנתק מהדבר הזה, לנתח את היצירה ממקום יותר אובייקטיבי, ופחות כזה שבוחן איך אני יצאתי פה. אני שמח שזה ככה".

מחוץ למדים של החייל המעורער, אבי מצליח הוא בעיקר חיוך גדול ומואר שקשה לפספס. חיוך כזה עולה עכשיו על הפנים שלו מסיבה מפתיעה: כרובית קטנה אך מרשימה צמחה לה לפתע בגינה מחוץ לבית שלו, והוא קורן מאושר כמו ילד שקיבל מתנה. "לא הבנתי מה כל העלים האלו בפינה של הגינה עד שיום אחד אני בא ורואה כרובית. זה תענוג. אני בטוח אכין ממנה איזו ארוחה משוגעת".

סדרת הדרמה "כיפת ברזל" משודרת בקשת, ערוץ 12