"תמיד שואלים אותנו, 'מה, לא טוב לכם?', אבל להיפך, רק כשטוב אפשר להיות פוליאמורים", אומרת תיקי אדלר. "יש לי בן זוג, הוא הבית, האינטימיות, יש לנו תקשורת בשקיפות מלאה. אם אין אמונה וביטחון בקשר, אי אפשר להיות פוליאמורים".
זה, על רגל אחת, הסוד של תיקי אדלר-רז וזאבי אדלר לזוגיות ארוכת שנים שכוללת, מלבדם, גם את החברה של זאבי, החבר של תיקי וכל הצ'אקרות החיוביות שבעולם. הפוליאמורים אמנם מנהלים מספר מערכות יחסים זוגיות במקביל, אבל אם פעם בגדת בחברה שלך זה לא אומר שאתה פוליאמורי זה סתם אומר שאתה דושבג, כי אם יש משהו שפוליאמורים לא עושים, זה להסתיר. הם מדברים על הכל, והרבה, כפי שנוכחתי לגלות בראיון עם הזוג אדלר, שהם אמנם בשנות השישים לחייהם אבל חיוניים, רעננים ומלאי תשוקה יותר מטינאייג'רים בקוקה קולה וילג'.
אז בעצם לכל אחד מכם יש עוד בן זוג?
זאבי: "כן, וכולם מכירים את כולם, יוצאים יחד לריקודים, אבל אין קשר בין החברה שלי לחבר שלה".
ואתם לא מקנאים?
זאבי: "אנחנו מוזמנים להנחות בנושא קנאה בפוליאמורה בעולם. על רגל אחת, קנאה זה לא רגש, אלא מספר רגשות, כמו חוסר ביטחון עצמי ופחד נטישה"
תיקי: "ופחד מבדידות".
יש בכלל דבר כזה בפוליאמורה, בגידה?
תיקי: "אין, כי הכל בשקיפות. אבל פוליאמורה זה לא לכל אחד, צריך רמת רוחניות גבוהה כי את מלמדת את עצמך לשחרר, לא להיות רכושנית, את חייבת לעבוד על עצמך, על התשוקות, לא לבוא מחוסר. הזוגיות שלנו באה ממקום מאוד טוב".
זאבי: "בגידה זה אי אמון ואין לזה קשר למין. ישבנו עם חבר'ה צעירים והם שאלו איך זה. אמרנו להם - קודם תלמדו לתקשר ולדבר ואז תחליטו אם לפתוח את הזוגיות ולהיות פוליאמורים. כשלא טוב לך בגידה זה עניין של זמן, אתה בסוף תצא החוצה".
"לא להתחיל בפוליאמורה בגיל צעיר"
את תיקי וזאבי פגשתם בסדרה "זוגות" של דוד אופק, שהופקה בשיתוף בין קשת לערוץ 8 ומשודרת עכשיו בקשת (ערוץ 2, ימי ראשון אחרי "עובדה"). הסדרה עוקבת אחרי מספר זוגות בשלבים שונים בחיים (ביניהם גם הבוכרים החמודים רונן ואורית דוידוב). תיקי וזאבי הם בני הזוג שהיו יכולים להיות ההורים שלכם, אבל לקחו פניה מפתיעה והפכו לפוליאמורים.
זו לא הפעם הראשונה שהם נחשפים. הם חיים כפוליאמורים כבר 19 שנה, ומעולם לא הסתירו את אורח חייהם הלא שגרתי. היא ד"ר תיקי אדלר רז, מטפלת זוגית שהגיעה למקצוע אחרי שנים ארוכות במשרד החינוך, שמעבירה סדנאות ובזמנה הפנוי כותבת את ספרה השלישי, מציירת ורוקדת. זאבי, מהנדס מכונות בעברו, כיום מטפל יחד עם תיקי בזוגות ואף מתמחה במיומנויות טנטרה. הם כבר עשרים שנה ביחד, נוסעים המון להרצאות ולקומונות ברחבי העולם, אוהבים חיבוקים, ויפאסנות ולדבר על רגשות. אצל שניהם הפוליאמורה היא פרק ב', והגיעה אחרי נישואים ארוכים וילדים, היום הם כבר סבא וסבתא לנכדים. כולם, כמובן, יודעים על אורח חייהם הייחודי.
זה התחיל בטיול להודו לפני 19 שנה. "היינו באשרם, ונוצרה שם שלישיה – סינית, תיקי ואני. אף אחד מאיתנו לא יודע סינית, אבל היינו ביחד ארבעה חודשים".
ואז החלטתם על השינוי?
תיקי: "לא החלטנו, זה פשוט קרה. אנרגטית, שנינו נמסנו עם הבחורה הזאת. פשוט פרחנו".
זאבי: "המין היה כדרך אגב, הוא לא היה הנושא המרכזי".
תיקי: "היו מגע ולטיפות ומין, אבל זה לא התחיל ממין. אני טוענת שהניסיון הראשון, החוויה הראשונה של כל דבר בחיים היא מאוד משמעותית. אנחנו התברכנו בחוויה ראשונית משובחת, ורצינו לחקור את זה עוד".
זאבי: "ואז פתחנו אתר באינטרנט שבו אנחנו אומרים, אל תבגוד ואז תספר, קודם תספר ואז תראה לאן זה הולך. אם בגדת פגעת באמון, אפשר לתקן את זה אבל יהיו צלקות. פה שמים את הקלפים על השולחן לפני הבגידה".
אז בעצם פוליאמורה יכולה לעזור לזוגות במשבר?
תיקי: "אם הזוגיות שלך לא טובה, אל תפתח אותה כי זה יוביל לקרע. אני מטפלת בזוג שבו בן הזוג רוצה לפתוח והאישה מפחדת מזה. אנחנו עובדים על האינטימיות ביניהם, על מה הוא מביא מהבית, מהמוצא, כמה חיבקו אותה, כמה אותו. בזכות הרצון לפתוח את הזוגיות, הם בכלל לומדים לתקשר".
הסטריאוטיפ הוא שזוגיות פתוחה זה משהו שהגבר רוצה, והאישה קצת נגררת לזה בעל כורחה.
זאבי: "אנחנו נתקלים בדוגמאות הפוכות, האישה רוצה והגבר מפחד. האישה היא זו שגם פונה לטיפול".
תיקי: "הרבה פעמים דווקא האישה יוזמת".
אז בטיפול זוגי את תמליצי על פוליאמורה?
תיקי: "אני לא ממליצה איך לחיות, זו עוד דרך שאתה יכול לבחור".
זאבי: "תיקי פתוחה גם למונוגמיה וגם לפוליאמורה, יותר קל לה לקבל את המגוון".
תיקי: "באתי ממונוגמיה של 21 שנה, זה לא זר לי. אני ממליצה לא להתחיל בפולי בגיל צעיר".
למה?
תיקי: "כשזוג צעיר רק עכשיו בונה אמון וקשר ומוליד ילד הוא צריך להרגיש ביטחון. אצלנו הקשר כבר מבוסס".
וכשיש לכם משברים וקשיים?
זאבי: "אנחנו קובעים שיחה. יש שיטת שיחה בינינו, זה נקרא אימגו: בלי ביקורת, רק משקפים, היא אומרת משהו ואני אומר שאני שומע. לי זה מאוד עוזר. אתה מבין למה אתה מגיב כמו שאתה מגיב. חייבים ללמוד לדבר כשאתה נפתח לזוגיות לא מונוגמית. גם במונוגמיה חייבים לדבר".
"יש לי מטופלות שלא חוו אורגזמה חמישים שנה"
אחרי שתיקי וזאבי מדגימים לי את שיטת האימגו במגע, אני מבינה שפוליאמורה, או כמו שהחברים שלה קוראים לה – פולי, כרוכה בעבודה קשה. תצטרכו לדבר די הרבה כדי להגיע לשם, ללמוד לתקשר, להתחבק, לעצום עיניים, לשחרר, לפרגן ולהכיל. כלומר, סקס עם אחרים זה סבבה, אבל כאן מדובר במערכות יחסים שלמות, ואתם בקושי מסתדרים עם אחת.
בניגוד לאיך שפוליאמורה עלולה להצטייר, שיחה עם תיקי וזאבי מגלה שלא מדובר כאן בקושי להתחייב, להיפך: הם מסוגלים להתחייב ליותר מבן אדם אחד. המחויבות הזאת היא עמוקה ותובענית, אבל אפשר להבין גם איך היא יכולה למלא חלל שנוצר כשהילדים עוזבים את הבית. אז יכול להיות שהזוג אדלר צודק, ועדיף לשמור את האופציה לגיל מאוחר יותר, כשיש לכם את כל הזמן שבעולם לנסוע לסדנאות חיבוקים בהודו וללטף אחד את השני בעזרת נוצות?
"יש משפט של גרסיה מארקס - 'אנשים חושבים שבזקנתם אין מין, הם לא יודעים שכשלא יעשו מין הם יזדקנו'", אומרת תיקי. הגיל מעסיק אותה ואת זאבי, שניהם מרגישים שאין מספיק פתיחות לכל הנושא של זוגיות וסקס בגילאים מאוחרים יותר. "הוזמנתי לתת הרצאה לנשים מבוגרות, בנות שישים-שבעים", היא מספרת, "ופתאום ביטלו את ההרצאה ברגע האחרון, כי הנושא היה נשיות ומיניות בגיל מבוגר, וזה מאיים עליהן. תוחלת החיים שלנו גדלה, בגיל הזה אישה יכולה להיות מאוד מינית אבל הראש שלנו מתוכנן שלא. בגיל הזה אין כבר מחזור, והנשים יותר פנויות ומנוסות, אבל נשים באות אליי, מטופלות, בכלל לא מכירות את הגוף שלהן".
זאבי: "נשים שלא חוו אורגזמה 50 שנה".
איך משנים את זה?
תיקי: "אני עוזרת להן עם נוצה ופרווה וטעמים. מין זה לא רק משגל, זה לעורר את הגוף. מה זה פרח? איבר המין של הצמח, אנחנו מביאים אחד לשני איברי מין, למה לא לעשות את זה כשאנחנו מבוגרים? למה לא להתעורר כל יום בריקוד? אחד הגילאים המועדים לגירושים הוא גיל שישים, כשהילדים עזבו את הבית ומשעמם, ופתאום אין על מה לדבר".
זאבי: "ויש לכם עוד 20 שנה ביחד. זה המון. תמיד עושים סדנת פרישה לאנשים שיוצאים לגמלאות, אבל מדברים על בנקים ודברים טכניים, אף אחד לא מדבר על מיניות האדם".
וכאן נכנסת הפוליאמורה?
תיקי: "הזוגיות יכולה להשתפר דווקא כשמוסיפים. אנשים חושבים שזה לא הגיוני, אבל האינטימיות גדלה, מתחילים לדבר יותר, מתרגשים אחד מהשני אחרת. 'ככל שתשביעהו ירעב, וככל שתרעיבהו ישבע'. מיניות שלא מטפלים בה נובלת".
"תראה לי אחד מאבותינו שהיה מונוגמי. למה לגברים מותר ולנשים אסור?"
מוכרחים להודות שפוליאמורה, למרות שורשיה העתיקים, היא קצת בחירת חיים של עולם ראשון. הרי למי שנאבק עם משכנתאות ועובד גם אחרי גיל פנסיה כי פשוט אין לו ברירה – וזה, מה לעשות, יהיה המצב של רובנו – לא יהיו את המשאבים והזמן בשביל עוד מערכת יחסים, וגם לא בשביל להרחיב אופקים בקומונות ברחבי העולם. גם אם נטפל בנושא הקנאה והרכושנות, מונוגמיה היא עדיין מודל כלכלי כי אנשים צריכים שתי משכורות, היא מודל רגשי כי אף אחד לא רוצה למות לבד, וגם מודל חברתי, כי לא לכולם יהיו משפחות מקבלות כמו תיקי וזאבי. להיחשף כפולי זה ממש כמו לצאת מהארון, אבל לצאת מהארון של לפני חמישים שנה, לא כמו היום, כשכולם עושים את זה ובדיוק יש לך דיסק לקדם. ולכן, למרות שאין ספק שהבחירה בשקיפות ואמת היא אצילית הרבה יותר, רוב הסיכויים שפוליאמורה תישאר כבחירת שוליים אלטרנטיבית והיפית שטוקבקיסטים מזדעזעים ממנה בזמן שהם פותחים יוזר סודי בטינדר למרות שהם נשואים.
בואו נדבר קצת על החשיפה.
תיקי: "אליי פונים יותר ויותר בגלל החשיפה הזאת. כי יש כתובת. כי יודעים שיש מישהי שחווה את זה, שהיא פתוחה ולא ביקורתית".
זאבי: "עוצרים אותי ברחוב ומחמיאים לי שפתחתי נושא שיחה שהוא טאבו".
ואיך הילדים הגיבו?
זאבי: "היום הם מגיבים בחיוב, בעבר היו התנגדויות. כל כתבה כזאת פותחת את השיחות בארוחת שישי".
תיקי: "אני לא רוצה לעשות להם אאוטינג. אני מאמינה שאם אדם לא רוצה להיחשף זאת זכותו".
יש גם תגובות שליליות?
תיקי: "בטח, אנשים שאומרים שזאת זוועה ותועבה. הפחד משינוי ולפתוח את הראש הוא גדול, גם הפחד מ'מה יגידו', אבל אתה לא יכול לתת לו לנהל לך את החיים. תראי את כל נושא ההומואים והלסביות – עכשיו יש הרבה יותר פתיחות, עכשיו לומדים יותר, הכל נגיש יותר".
זאבי: "אבל בהיסטוריה, מי הכי התנגדו להומואים ולסביות? אנשים שלא רצו שיידעו שהם הומואים. אלה שצועקים הכי חזק הם אלו שמפחדים. לבגוד זה קל, להיות פולי יותר קשה, זה להתעמת עם הבעיות".
גם לבגוד זה לא ממש מונוגמיה.
זאבי: "אני קורא לזה מונוגמיה סדרתית. אין דבר כזה מונוגמיה טהורה. יש אנתרופולוג שטען שעד שהפכנו לחקלאים עשינו הכל ביחד: צדנו, גרנו, גידלנו ילדים, ברגע שעברנו לחקלאות, זה הבית שלי, האדמה שלי, האישה שלי. תראה לי אחד מאבותינו שהיה מונוגמי – אברהם, דוד, שלמה המלך. למה לגברים מותר ולנשים אסור?"
תיקי: "כמה בעלי חיים מונוגמיים יש? מעט מאוד, אפשר לספור על יד אחת. רוב היונקים הם שבטיים. מי שמאוד דגל במונוגמיה הם הנוצרים".
זאבי: "ישו, ממי נולד? מאישה שלא הזדיינה, הוא נולד ממרים שלא שכבה עם יוסף, מרוח הקודש".
"אני רוצה להזדקן בקבוצה"
יכול להיות שתיקי וזאבי עלו כאן על משהו? אחרי הכל, הם נראים מאוד מאושרים ושלמים. אולי הרתיעה האוטומטית שלנו מקונספט של זוגיות פתוחה נובע מפחד, רכושנות וחוסר בשלות? ומצד שני, בין העבודה והילדים והעונה החדשה של "משחקי הכס", איפה נכניס עכשיו גם טנטרה? מה היא מעלתה הגדולה של המונוגמיה אם לא לפטור אותנו מהצורך בדייטינג ופעילויות מייגעות כמו הכרת אנשים חדשים?
אבל ברצינות, אולי זה עניין של גיל צעיר יחסית, אבל איכשהו אני מקווה להזדקן עם אדם אחד, עדיפות לזה שנישאתי לו. יכול להיות שמדובר בראייה מיושנת, ואין לי ספק שזוגיות פתוחה עדיפה על כזו הכוללת בגידות, אבל כרגע נראה לי שאשאר בדגם המונוגמי, הפרימיטיבי והבעייתי. פוליאמורה דורשת לא מעט ביצים (חה חה), אבל גם בשביל להעביר את החיים האלה במונוגמיה צריך לא מעט אומץ. או כמו שמנסחים את זה אנשים שאין לאף אחד עצבים בשבילם - לבחור בבן הזוג כל בוקר מחדש, ולסיים כל יום בידיעה שאתה חי איתו ועם עצמך באהבה ובסבבה.
גם זאבי ותיקי נתקלים בלא מעט דילמות וקשיים. באחד הפרקים בסדרה, למשל, תיקי מנהלת מערכת יחסים עם אדם נשוי, שמסתיר מאשתו את כל העניין. כלומר, תיקי פוליאמורית - הוא סתם בוגד. "אני לא יכולה להיות ביחסים כאלה", מסבירה תיקי, שסיימה את הקשר די מהר. "לא יכולה להיות שותפה למקום שיש בו הסתרה וחשש. ברגע שגיליתי שהוא לא בשקיפות זה הפריע לי".
כי הרגשת שבאופן עקיף את פוגעת במישהי?
תיקי: "כן. כשאומרים שפולי זה שקיפות, זה אנטי בגידה. אני רואה מה עושה בגידה ליחסים - היא מתגלה בסוף, עכשיו או בעוד שנים. וזה יוצר שבר גדול, זה ממוטט".
ככל שעובר הזמן יש יותר פתיחות לנושא?
זאבי: "כל הזמן מזמינים לטלוויזיה ולעיתונות כי מבינים שזאת עוד דרך שאפשר לבדוק. בגלל זה אני הולך לטלוויזיה. אני רוצה לקדם את הנושא שטוב לחיות עם מין בגיל השלישי. אנחנו בפנסיה, אנחנו לא צעירים".
איפה אתם רואים את עצמכם בעתיד?
זאבי: "אני רוצה להזדקן בקבוצה, לגור יחד עם אנשים. שבגיל 70 נהיה משפחה גדולה. היום יש לנו סופי שבוע עם אנשים, אבל אני רוצה בגיל מבוגר יותר לקנות איזה בית אבות, רק שונה. יש לי הזדמנות לחווה גדולה בסנטה מוניקה, אבל אני רוצה בארץ. קומה שלמה בבית אבות, אנחנו מחפשים מקום כזה, הקבוצה כבר קיימת".
כמה אנשים תהיו?
זאבי: "יש עוד בעיות לוגיסטיות כי הכניסה לכזה מקום זה בין 15 ל-20 אלף בחודש, אתה חייב את המימון הזה ולא לכל אחד יש, אבל זה יקרה בסוף. באנגליה, לא מזמן בני 80 עשו מסיבת יום הולדת למישהו בבית האבות והיה הרבה מגע. כשהגיעה מטפלת ראתה בני שמונים ערומים ונזעקה ונבהלה, אבל למה? סוף סוף יש להם חיים. אני רוצה בגיל 80 לחיות טוב".