תפקיד: בלש במרחב יפתח ביפו
פרטים אישיים: בן 42, נשוי+3, גר בראשון לציון
אני בלש כי גדלתי בשכונה עם אוכלוסיה קשת יום ובתור ילד ראיתי איך הפשע חוגג ברחובות והחלטתי שאני רוצה לשנות ולתרום כדי למגר אותו.
הפעם האחרונה שהייתי בסכנת חיים ממשית הייתה כשפעם הסתבכתי במעצר של המאפיה הקווקזית, עקב שידול לזנות וסחיטה באיומים. במהלך האירוע הותקפתי ואושפזתי בבית החולים עם שברים בצלעות ובשתי עצמות בכף היד.
הרגע הכי קשה שהיה לי במהלך העבודה היה כשהייתי במרדף אחרי אופנוע גנוב שהסתיים בתאונה חזיתית שלנו עם רכב הבילוש בקיר בניין. אני נפצעתי ושברתי את עצם הבריח ופרקתי כתף.
בלשים בישראל הם בני אדם, אזרחים מן השורה ובעלי משפחות. בגלל זה קשה לי השיימינג של חלק מהאזרחים כלפי השוטרים, בזמן שאין להם מושג על התנהלותינו בשטח.
משהו אחד שהחברים בעבודה לא יודעים עליך:
יודעים עליי הכל. אני ספר פתוח.
הפעולות שהייתי הכי גאה לקחת בהן חלק הן פשיטות ומעצרים על מפעילי קזינו והימורים. כל נושא ההימורים גורם להרס של משפחות ואפילו למוות.
רגע בלתי נשכח מעבודתך כבלש:
אין לי רגע אחד, אלא כמה. פגשתי אנשים שעצרתי בעבר על שימוש בסמים והיום הם נקיים ויצאו ממעגל הפשע. הם בעלי משפחות ומתפרנסים בכבוד.
בעוד עשר שנים אהיה עדיין במשטרה. מקווה להיות מאושר כמו שאני היום. עוד 15 שנים אהיה בפנסיה, עם חכה בנמל יפו.
הרגע שבו ידעת שעשית את הבחירה הנכונה ללכת להיות בלש:
כשאני מגיע בכל ערב הביתה עם סיפוק גדול על מעצרים שביצעתי במהלך היום ובמיוחד בתחום הסמים. ברגעים כאלה אני מבין שאולי הצלתי עוד בן אדם מלהשתמש.
רגע מצחיק שקרה לך בעבודה:
היינו אמורים לבצע כניסה לבית ולהיכנס דרך החצר. משום מה היינו בטוחים שדלת החצר נעולה והכנו את כל האמצעים הדרושים כמו סולם, חבלים וכו' כדי להיכנס פנימה. אחרי שטיפסנו מעל הגדר הבנו שכל הזמן הזה הדלת הייתה פתוחה.
בואו להכיר את צוות "כחולים": אתי פנחס, מאיה שניטמן, דיויד עמיאל, האני מרהאג'י, אסף ברנס, ולרי גולדשטיין, דניאל לב ארי