בפרק הבכורה של הסדרה "כחולים", נחשפנו למקרה בו השוטרת אתי פנחס מעכבת בעל קיוסק בחשד להחזקת סמים מסוג נייס גאי. היא עושה זאת למרות שהסם היה בלובי של בניין והיא יודעת שהסיכוי שהוא יישאר במעצר קלוש – אין לה באמת עילת מעצר, והאופציה היחידה הייתה שהוא יגיד שזה שלו, ומה הסיכוי שזה יקרה? האירוע הזה מספק לנו הצצה לאופי של השוטרים ברחוב, לאכפתיות מהעבודה, מהחיים של האנשים עליהם הם מגנים. לישראלי הציני זה משהו שקשה לקבל, יעידו שלל הטוקבקים, אבל אולי זה בגלל ש"כחולים" הביאה בפעם הראשונה את המשטרה הקלאסית אל אור הזרקורים.
משטרת ישראל היא שק החבטות של הרבה מאוד גופים במדינה, במיוחד בשנתיים האחרונות. נכון שהיו לכך גם סיבות מוצדקות, אבל כמו שאני שומע לא מעט מחברי השוטרים, סיקור תקשורתי לא הוגן ייצר לנו האזרחים תמונת מצב מעוותת למדי על המשטרה. "כחולים" סיפקה הצצה נדירה, והראתה לנו את מה שלרוב לא מגיע לכותרות העיתונים.
האנשים שלא תמצאו בכותרות
לפני כשנה בערך נעצר קצין מתחנת המשטרה בבאר שבע על תקיפה והתעללות בעצור. בתקשורת חגגו על הסיפור הזה, היה אפילו מי שראיין את המותקף, אבל לאחרונה בית המשפט זיכה את הקצין מהעבירות המיוחסות לו. בחיי שחיפשתי, אבל כתבות על הזיכוי לא מצאתי. המקרה הזה הוא דוגמא לסיקור הלא הוגן של המשטרה. 30,000 שוטרים משרתים, אבל מי שמגיע לכותרות הם הבודדים שסורחים. את עבודת היום יום, כמו זו שאנו רואים בסדרה, אתם תראו במינון מאוד מאוד נמוך.
ב"כחולים" נחשפנו לעבודה האמיתית של רוב השוטרים, של היחידות הקלאסיות שתכלס הן אלה שמעניינות את האזרח, כי מולן מתנהלים חייו בזמן מצוקה. למשל הבלשים שמפגינים יצירתיות בתפיסת סוחרי הסמים שמרעילים את האזרחים, וראינו בפרק הבכורה מה הם מכניסים לחומרים שלהם. או השוטר דיויד שרודף אחרי כייס חוף, עליו הוא עלה רק בזכות האכפתיות שלו מבעלי חיים. ושלא יהיה לכם ספק – מניסיון אני יכול להגיד שלא מעט אירועים מוצלחים התחילו בדרך הזו של משהו קטן ולא קשור. לא מעט גנבים, שודדים ואחרים נתפסו רק בזכות האופי והאכפתיות של השוטר. מקרים בהם הוא טיפל במשהו אחד ומצא את עצמו באירוע מסוג אחר לגמרי.
ראיתי בכמה מהתגובות, טענות של גולשים רבים על השפה והעברית בה משתמשים השוטרים, בעיקר במקרה של הבלשים. אין מה לעשות. בעבודה הזו אתה מאמץ את דפוס הדיבור העברייני, את הסגנון הבוטה. בעולם נאיבי היית יכול לבוא לחשוד ולהגיד לו, שלום אדון בבקשה ממך, תן לי תעודה מזהה. אבל במציאות בלש שיבוא בצורה כזו לחשוד בשכונת פשע, שם הם פועלים בדרך כלל, ימצא שמאותו הרגע יהיה לו מאוד קשה לעבוד ברחוב העברייני. למעט שוטרי הסיור, הבלשים או החוקרים לא עובדים מול מדענים של נאס"א, הם עובדים מול אנשים שזו השפה שלהם וזה הסגנון שלהם.
אקשן לצד סבלנות, קשיחות ואומץ
אין ספק שמה שבולט בעבודת השוטרים זה האקשן והאדרנלין. גם סכנת החיים. כל עבריין קטן יכול לתקוף שוטר, והדברים האלה מתרחשים הרבה יותר ממה שאתם חושבים. "ניידות, אני במרדף אחרי חשוד", הודיע דיוויד בקשר ואני מיד קיבלתי פלאשבקים לעבודתי הקודמת. אפילו דגדוג קל של רצון לרוץ ולסייע. משהו שנמצא עמוק באופי של השוטר. המעקב של הבלשים אחרי תחנת סמים, שקורה מתחת לאף של העבריינים, או ההתלהבות של הבלשית מאיה אחרי תפיסה, זה משהו שקשה להעביר.
>>כחולות: נשות השוטרים של "כחולים" מדברות
אבל החיים הם לא סרט ויש כמה דברים שבאופן טבעי לא ניתן לראות בפרק של סדרה. מעקב אחרי תחנת סמים זה סיפור של שעות ארוכות, לפעמים ימים ולילות. התצפיתן שראינו על גג של בניין יכול להיות שם משמרת שלמה, יום, לילה, שיא החום או שיא הקור, ולא לראות כלום במשך שעות. החיפושים שראינו, גם הם מסתיימים הרבה מאוד פעמים בתוצאה של אפס. וגם אם תופסים, אז זה לוקח אחרי שעות של חיפוש בבית שלרוב הוא מאוד רחוק ממצב סטרילי. הרבה פעמים הריחות לא נעימים, הלכלוך שולט ועוד לא דיברנו על זה שלא פעם החיפוש נעשה תחת מניפולציות ושימוש בילדים קטנים כולל תינוקות כדי להסתיר דברים.
"כחולים" הראתה לנו בצורה יפה מאוד את עבודתו של השוטר הקלאסי בישראל, את האכפתיות ובלא מעט מקרים גם את היחס של האזרח ואת הגזענות שהשוטרים חשופים לה. זו עבודה מאוד קשה, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה – היא ללא ספק "מספקת", כפי שאמר השוטר בן בפרק האחרון.
הכותב הוא בלש לשעבר במשטרת ישראל.