קל לשפוט את אמיר כשמביטים עליו מהצד. הוא אמיתי מדי, טוב מדי, לארג' מדי, מסור מדי - תכונות אופי שבימינו מסמלות לרבים חולשה. זה מצחיק, אבל בשנת 2024 המתקדמת, חוצת הגבולות והמגדרים - אנשים שכחו מה זה אומר להיות מי שבאמת הם, להיות נוכחים ברגע, בלי למקבל, בלי לסנן, בלי לשחק - כדי להיות באמת נאהב, כדי באמת לאהוב.
גם אני שופטת את אמיר, קל לי לשפוט אותו. הייתי פעם אמיר, עדיין לפעמים באספקטים מסוימים בחיים. הוא נותן את הכל לאלו שהוא אוהב - וכאן נמצאת הבעיה. עוד לפני שגילה שעמליה (איילת זורר) חולה בסרטן השד הוא היה מסתכל על אהובתו לשעבר בעיניים נוצצות - בזמן שהיא לא רואה אותו, אפילו לא ממטר. ומהרגע שהסרטן דפק בדלת, הוא הניח מראש שהוא דופק בבית משפחת לוי ככללותה.
רופא הילדים שעמד לנסוע להציל ילדים באפריקה, לקח את עצמו ונסע להציל את עמליה. אבל לא אהפוך אותו לקדוש מעונה; זו ככל הנראה הייתה הפעם הראשונה שעמליה נזקקה לעזרה, הפעם הראשונה שהאישה העצמאית, הכירורגית הגדולה שהניחה את החיים במצד לטובת הקריירה - עצרה. ייתכן שלזה הוא חיכה כל הזמן שהיו ביחד, לרגע שבו היא תעצור כדי שהם יוכלו להיות.
אבל הם לא יכלו להיות, מעולם, זה לא היה עניין של טיימינג, זה לא היה עניין של קריירה ועומס עבודה - זה היה עניין של מי הוא אמיר ומי היא עמליה. עמליה היא בדיוק מסוג האנשים שרואים בתכונות של אמיר מגרעה, שהעובדה שהוא טוב מדי הופכת אותו לחלש מדי. העובדה שהוא נוטה להסכים, כי הוא פשוט זורם, הופכת אותו בעיניה לחסר עמוד שדרה.
ואני מבינה גם אותה. בעוד שעמליה היא אלפא, אמיר הוא בטא - ועם יד על הלב, רובנו חולמים על פרטנר או פרטנרית שסוחפים את העולם אחריהם ולא נסחפים אחריו. שמובילים את האינטרקציה, קובעים את הטון - אבל זה מגיע עם מחיר והוא לא זול. עמליה רוצה את האלפא, מוקסמת ממיכה חדאד (עמוס תמם) כמו שבחיים לא הייתה מוקסמת מאמיר - אבל האם היא אי פעם תהיה הדבר הכי חשוב עבורו? כמו שהיא הייתה ועודנה עבור אמיר?
גם אם הדבר לא נאמר במילים, היא לא נמצאת בראש הרשימה של מיכה חדאד. למעשה, הוא נלחם על המקום שלו בראש הרשימה של מפלגת "אופק לישראל", על קולות המצביעים והדבר היחיד שהוא לא נלחם עליו הוא על הזוגיות שלו עם אשתו (דנה אברהם סמו) - שנותרה ככל הנראה כדי לכהן בתפקיד ג'קי קנדי-אונסיס. אגב, ההיסטוריה מספרת על נקודת דימיון בין השתיים: שתיהן בגדו בבעלים שלהן.
וזו בדיוק העובדה שבגללה אני סלחנית יותר כלפי מיכה. אומנם העובדה שהיא בגדה בו בהתחלה בהחלט לא מצדיקה חוסר כנות בקשר; אבל אם נשים את הדברים על השולחן, שניהם יודעים שזה נגמר, שניהם יודעים שהם נשארו יחד למען הקמפיין ושניהם וויתרו. נכון, היא בכתה כשהיא גילתה שיש לו סרטן - אבל האם היא הייתה שם באמת לאורך הדרך? בנקודות האלה בדיוק נמדדת עוצמת ומשמעות הקשר.
בעוד שהקשר של מיכה ורונית דועך, הקשר שלו ושל עמליה סוער ומרגש - וזה קורה בגלל הסיבה שבגינה הם נפגשו, מחלת הסרטן. שניהם מבינים זה את זו, הנסיבות שלהם דומות, אבל מה יקרה כשהם יחלימו? האם הוא עדיין יהיה כזה סוער ומרגש? או ששגרת החיים תעשה את שלה? כאן זאת הטעות של עמליה, טעות של מתבגרת. קשר סוער נותן חיות, ממלא באדרנלין וסוחף - אבל זו אילוזיה שתמיד מסתיימת ולרוב לא בצורה הכי נעימה.
אמיר הוא חוף מבטחים, הוא קרקע שלא רק שאפשר לעמוד עליה ביציבות - אלא לבנות עליה בית אמיתי. הוא נותן הכל, הוא מתמסר, מה שכולנו כל כך מפחדים ממנו בימינו. נכון, הוא לא מסעיר, אבל יש שלב בחיים שכל מה שאנחנו רוצים הוא לסגור את החלון ולהביט על הסערה מספת הריש הממוקמת בסלון החמים. אמיר הוא כל מה שכולנו מייחלים לו, אבל לא מסוגלים להתמודד איתו כשהוא מגיע.
אלא שבפרק האחרון, בדיוק בסצנה האחרונה - בפעם הראשונה אמיר הציב את האמת בפני עמליה והלך. אומנם קדמו לכך סצנות שבמהלכן אמיר שם לב ליחסים "המעניינים" בין עמליה ומיכה - אבל אחרי שהוא ראה אותו דופק על דלת הסלון שבו התבצר מאז גילוי המחלה, הוא הבין בדיוק מה הולך. אמיר היה צריך לראות אותו, בעיניים שלו, אחרת הוא היה ממשיך וממשיך לתת.
יש הרבה מה להגיד על הסצנה הזו; היא הציגה מורכבות משפחתית בצורה מופתית. היא הייתה חדה וארשה לעצמי להשתמש כאן במילה "עוצמתית", כזו היא הייתה. כולם הטיחו זה בזו את מה ששתקו עליו אלוהים יודע כמה זמן - ואמיר, זרק לאוויר בנונשלנטיות את העובדה שעמליה ומיכה מנהלים רומן - מול כל בני המשפחה. היה כאן מוטיב של נקמה, לא אתעלם מזה באופן מוחלט, מבינה לליבו, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהוא זעק לעמליה: "אני לא אהיה כאן לא משנה מה" - והלך.
אני הייתי פעם אמיר, לפעמים עדיין באספקטים מסוימים - אבל כיום כשאני נתקלת ב"אמיר" במסע החיפושים שלי אחר זו שאהבה נפשי - אני עושה הכל כדי שזה לא יצליח. אני סולדת ממשחקים ובאותה נשימה מתחילה אותם, אני רוצה שקט - אבל פותחת את הדלת ויוצאת לסערה. זה מפחיד להיות עם אמיר, הוא אמיתי וטוטאלי, הוא מתמסר באופן מעורר קנאה והוא רוצה את זה בחזרה, גם אם הוא לא מבקש במילים - וזה חתיכת דבר מפחיד לשים את כל הקלפים לאושר שלך אצל אדם אחד ויחיד בעולם.