גם דברים טובים נגמרים: "חולי אהבה" העבירה אותנו חוויה מסוג אחר. הדמויות בסדרה גילו במפתיע את הבשורה הכי מטלטלת שאפשר לקבל, ויצאו למסע עם לא מעט התמודדויות לא מוכרות ומאתגרות - מכל החזיתות. כמו אפקט לגו קוסמי שכזה, הכל התמוטט לאט לאט ובצורה מופתית - כדי שיהיה אפשר לבנות הכל מחדש, אולי אפילו טוב יותר.

בכנות, לקח לנו קצת זמן להבין ולעכל את הדמויות עד הסוף. חשבנו שאהבנו אותם, ואז הם הרגיזו אותנו. ביקרנו לא מעט צעדים, התפללנו שהם יעשו דברים אחרת ובגדול ממש קיווינו להזדמנות לקפוץ למסך ולתת להם יד, לעזור קצת. אבל אז הדברים פשוט קרו; מיכה, עמליה, אלה, מעיין, אמיר ועדי התעצבו מחדש והצליחו להתגבר על לא מעט קשיים.

כשאנחנו בשיא המתח לקראת הפרק האחרון (הערב, אחרי החדשות, קשת 12), החלטנו לעצור ולהסתכל אחורה על המסע שעברו הדמויות ועל כל הרגעים הקטעים-גדולים האלה שגרמו להם, וגם לנו, לשנות פרספקטיבה, ואולי לצאת עם שיעור חדש לחיים.

אמבוש לארוחת ערב

לפעמים נדמה שעמליה היא היחידה שלא רואה שאמיר מאוהב בה עד מעל הראש. אחרי שוויתר עבורה (מבלי שביקשה) על כל התוכניות בלו"ז, עשה רילוקיישן לסלון ביתה וערג לה כאחרון המכושפים - הבועה של אמיר התנפצה והוא גילה שאהובתו מנהלת רומן עם לא אחר ממיכה חדאד.

אותו רגע שבר אצל אמיר איזושהי תקווה (או רומנטיזציה) שהחזיק בנוגע לגרושתו, ואימת אותו עם האמת - היא לא מחכה לו. מה עשה אמיר הכועס? הכניס לעמליה עקיצה כנה על מצבה של בתו, סטייל אני הורה טוב יותר ממך: "לא הכל סובב סביבך. אני מנצל כל הזדמנות שיש לי להיות עם הבת שלנו בלי להיכנס לריבים מיותרים, ממליץ גם לך לנסות". אמיר ממש לא עצר בעקיצות בארבע עיניים, ובחר לחשוף את הרומן ברגע הכי לא מתאים - באמצע הארוחה המשפחתית ובנוכחות הוריה של עמליה, הילדים ההמומים ועדי, שהייתה עסוקה בבלגן משלה.

באמצע האמבוש המשולש על עמליה, אלה חשפה את הסוד של עדי והרימה לאביה להנחתה כשסיפרה את הבדיחה: "איך שנהיה לי סרטן האקס שלי חזר, יעני לטפל בי. נגד סרטן יש כימו. סורי אבא". אמיר לא נשאר חייב והשיב: "יש לך גם בדיחה על הרומן שלה עם מיכה חדאד?". תכל'ס, אהבנו לראות את אמיר שובר את הכלים קצת ומגלה עמוד שדרה, מחמיא לו מאוד. מה עוד יותר אהבנו? את המבט המופתע של עמליה, שממש לא ראתה את זה מגיע. 

חישוב מסלול מחדש

כבר מהרגע הראשון, היה ברור לכולנו שעמליה קרייריסטית במקסימום ושיש לה לא מעט חלומות ושאיפות מקצועיות. היא רופאה מצוינת, סופר איכותית ומוערכת. אבל בחיים כמו בחיים, גם מכונית מרוץ יכולה לקבל במפתיע פנצ'ר בגלגל. בזמן שעמליה הייתה במרחק נגיעה מהגשמת החלום להפוך מנהלת המרכז הרפואי, היא קיבלה את הבשורה על מחלת הסרטן - ונאלצה לחשב מסלול מחדש.

נכון,  ההבנה הזאת לא הגיעה ברגע. בהתחלה היא אפילו עשתה כל שביכולתה כדי להמשיך את החיים כרגיל, אבל אחרי שנחלה כישלון מקצועי בניתוח - היא הבינה שכשיש פנצ'ר בגלגל אי אפשר להמשיך ללחוץ על הגז, צריך להאט את הקצב ולעצור.

ברגע שעמליה נכנסה למשרד של אמנון וביקשה לוותר על ההתמודדות לתפקיד ניהול המרכז, אפשר היה להתבלבל ולחשוב שמדובר בהחלטה ריאלית ומתבקשת, אבל אנחנו לא עמליה. גם בביטחון לדחות את תפקיד החלומות שלה - אפשר היה לזהות את השבר הפנימי. הרגע הזה בו ויתרה בעקשנות על הגשמת החלום, היה תחילת נקודת המפנה בחייה, ועל זה עוד נדבר בהמשך. 

מה לא לעשות כשאתה בודד

האמת, אנחנו לא יודעים מה אנחנו מרגישים לגבי עדי. מצד אחד, אי אפשר לא לרחם עליה. הבחורה חיה בצילה של עמליה מהיום בו נולדה, וזה מעורר לא מעט קשיים. מצד שני, הבחירות שלה לאורך הדרך לא בדיוק עזרו לנו לחבב אותה. הניסיון הנואש שלה לקבל אהבה ולצאת מלופ הבדידות והבינוניות המקצועית, גרמו לה לעשות את מה שאמא תמיד אמרה לנו שאסור: לשקר.

גם לעדי היה ברור שהשקר על מחלת הסרטן ייחשף בסופו של דבר. היא ניסתה לסחוט כל רגע מהמציאות שבנתה לעצמה, אבל אז הכל התפוצץ לה בפרצוף. בינינו, הוויכוח בין השניים בבית החולים עשה לנו קווץ' בלב. התחנונים שלה לאנדריי והניסיון להשאיר אותו לצידה גרמו לנו לשכוח לרגע את גודל השקר, ולרחם עליה.

למען האמת, כשאנחנו שנייה לפני סוף העונה אנחנו קצת דואגים לעדי. היא כבר לא הדודה המגניבה, עמליה דיי דוחה את הניסיונות שלה להתקרב, הלב שלה שבור והסטנדאפ עומד להסתיים. נותר לנו רק לקוות שהפרק האחרון יעשה עמה חסד ויאיר לה את קצה המנהרה. 

להריח שושנה ולכבות את הנר

"חולי אהבה" שמה במרכזה לא מעט נושאים חשובים שלא מדוברים מספיק, אחד מהם הוא החרדה. אותם התקפים שמיכה חווה, כמו לדוגמא זה שקרה באמצע ריאיון מקצועי חשוב, הם חלק מהיומיום של רובנו. מיכה חדאד חווה התקפים פתאומיים, כאלה שלא תמיד יש לו את הכלים לשלוט עליהם. בתקופה שאנחנו חווים כעת, החרדה היא חלק כמעט בלתי נפרד מהשגרה שלנו. הדרך בה מיכה חווה אותה מנרמלת איזושהי תחושה שרבים מרגישים; אי אפשר לשלוט בחרדה, אבל אפשר לשלוט באיך אנחנו מתמודדים איתה, ואם לומדים להקשיב לה - אפשר להתקרב יותר לעצמנו. 

כתף להישען עליה

עמליה קיבלה לא מעט בשורות קשות לעיכול לאורך הסדרה. הפותחת שבהן היא הגילוי על הגידול, שהגיע בבדיקה שערכה לה הקולגה ד"ר שירין סלאמה. באותה בדיקה, שירין חטפה את כל האש. "אני לא צריכה קבוצת תמיכה", עמליה ירתה לעברה, כל רגע אמפתי נדחה על הסף, אבל לא ריגש למדי את הקולגה שהמשיכה להיות שם. בתוך הטרלול בחיים של עמליה, שירין הייתה לה החברה היחידה. היא זאת שמבינה אותה במבט, מכירה אותה לעומק ומצליחה להכיל גם את ההתפרצויות והעקיצות.

כל אחד צריך כתף להישען עליה, גם הבחורה הכי קשוחה בעולם. הרגע אולי הכי מרגש קרה ממש בסיום הפרק האחרון, בו עמליה קיבלה בשורה קשה לגבי הבדיקה שעשתה - ורצה לשירין. היא לא רצתה להישען על מיכה, גם לא להרים טלפון לאמיר, עדי או לאמא שלה, היא הייתה צריכה חברה טובה (עדיפות לכזאת מהמקצוע) - שתדע פשוט להיות שם, בלי הרבה מילים. 

מי אוהב אותך יותר מאמא?

אחד הקשרים הכי מיוחדים ועמוקים בסדרה הוא דווקא בין עמליה לבתה אלה. במשך רוב הסדרה צפינו בהן שוקעות לוויכוחים ומלחמות. הדמיון העצום ביניהן והמשקעים שהיו שם שנים, כלאו אותן בתוך לופ של מריבות סביב ההיריון הלא רצוי של הבת. כצופים היה ברור שיש כאן משהו גדול יותר, שההיריון הוא רק הכלי של אלה להכניס לעמליה קצת ממה שאגרה עליה במשך השנים, ניסיון שלמרבה שמחתה הצליח להפעיל את אמה - וגם בסוף לרכך אותה.

עד הפרק האחרון חשבנו שהרגע הכי מיוחד ביניהן קרה כשעמליה קיבלה את ההיריון (וגם את עצמאותה של אלה) ואמרה לה "אני סומכת עלייך". אבל אחרי שצפינו שבוע שעבר, התברר לנו שהרגע המיוחד באמת קרה כשאלה החליטה שהיא לא רוצה להיות אמא. "נראה לך שאחרי כל מה שעברנו, אני יכולה ללכת ולהגיד לה שאני מתחרטת? היא תחשוב שאני תינוקת שלא סגורה על עצמה", אמרה אלה בשיחה עם אחיה איתמר. עמליה שעמדה וצותתה, נכנסה לחדר, עטפה אותה בחיבוק חם ולא אמרה: "אמרתי לך", כמתבקש. אלא פשוט הייתה שם, כמו שאמא צריכה להיות. "אני לא רוצה להיות אמא, סליחה", אמרה לה אלה בשקט, ושמה סוף לסאגת ההיריון.

כבר לא שוקל מילים

בחרנו לסיים עם רגע שליווה אותנו הרבה אחרי הצפייה בפרק הקודם - הנאום של מיכה. אחרי שהוא ובתו הותקפו בידי ברנע על עצם היותם תוניסאים, מיכה חווה טלטלה שבסופה התחבר מחדש לשורשים שלו. "ערבי זו לא קללה. אני יהודי ערבי גאה", אמר הפוליטיקאי בנאום מצולם וכנה. "אני פה כדי להזכיר לכם שמזרחים הגיעו כמעט לכל מקום בפוליטיקה, הטופ היה ועדיין שמור לאנשים כמוך", אמר לברנע.

אבל מה שבאמת תפס אותנו בנאום של מיכה, הוא הסוף. "יש לנו גורל משותף על פיסת האדמה הזו, ויש בכוחנו, ערבים ויהודים להחליט מה הוא יהיה", אמר מיכה למצלמה. "אני רוצה פה עתיד טוב יותר לילדים שלנו, אז אם אנחנו כל כך אוהבים את המקום הזה, למה אנחנו הופכים אותו לבית קברות?".