סיפורי הגבורה מהשבת השחורה ממשיכים לצוף. אינספור אנשים אמיצים שבחרו לסכן את חייהם כדי להציל אחרים, כאלה שאומנו ללחימה ואחרים שהסתערו מבלי לדעת קרב. שנים שיש מי שמתעקשים שהמילים: "לחימה" ו"נשים" לא משתלבות בטבעיות יחד. נשים חוללו מהפכות, פרצו גבולות, ובכל זאת - הן אינן חלק מהמערכה, לפחות לא בחזית. ואז הגיע שבעה באוקטובר, וטרף את הקלפים לחלוטין. לא רק שנשים יודעות להילחם, הן עושות את זה לא פחות טוב מהגברים. אם כבר, אפשר להגיד שדווקא האינטליגנציה הנשית שיחקה פה תפקיד - ממש כמו בסיפורן של השוטרת בנשמה עמית גור וגלי אילון בת ה-15 שסייעה ללוחמי דובדבן.
אבל גבורה לא נמדדת רק באקט של לחימה, אלא גם במעשים נועזים, מלאים בעוצמה ונטולי אנוכיות. אותם אפשר למצוא בנילי מרגלית, שהפכה להיות המטפלת של החטופים ששהו עמה, את חן אלמוג-גולשטיין שחזרה מהשבי ושיתפה בעדות מצמררת, בשני גורן שדאגה לשלומו של הילד שנחטף ללא הוריו, ועוד כל כך הרבה רבות וטובות - אלה הסיפורים של חלקן.
נילי מרגלית
נילי, אחות במקצועה, נחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז. מהר מאוד היא מצאה את עצמה מעניקה טיפול רפואי לשכנים שלה, לא על מיטת החולים - אלא 40 מטר מתחת לאדמה ברצועת עזה. "ביקשו לעשות רשימת תרופות של האנשים שנמצאים שם", סיפרה לבן שני ב"עובדה", "אני התנדבתי, אמרתי: 'אנא מומרדה', כלומר - אני אחות. 'תנו לי את הדף והעט ואעשה את הרשימה'". נילי טיפלה בחטופים ששהו איתה במסירות אין קץ. היא מדדה לחץ דם, הפעילה לחץ על שוביה ובכירי חמאס להביא תרופות - דבר שלא מעט פעמים סיבך אותה, אך היא לא וויתרה. חילקה את התרופות בין החטופים ששהו יחד איתה, ואפילו ביצעה חבישות מאולתרות כדי לסייע לטיפולם. "אני עדיין בתוך האירוע", אמרה, "הדרך היחידה שהקהילה תצליח להשתקם ולקום מהטראומה, זה רק אם כולם יחזרו".
גלי אילון
גלי רק בת 15, אבל התושייה וקור הרוח שלה גרמו לה לעשות את הבלתי יאמן, ולנווט לוחמי דובדבן - ולהציל את חייהם של משפחות רבות. בבוקר השבת השחורה, האזעקות תפסו אותה בביתה של סבתה בכפר עזה, כשהוריה ואחיה הצעירים בבית אחר בקיבוץ. האזעקות בעוטף וההודעות על כניסת המחבלים, שלחו את אביה טל, שהיה מפקד כיתת הכוננות, להצטרף לחבריו ולצאת להילחם.
באותו זמן בדיוק, לוחמי דובדבן שלחמו בקיבוץ, הגיעו לבית סבתה של גלי, שהסתתרה מתחת למיטה - עד ששמעה קולות בעברית. כששמעה על המצוקה והצורך שלהם במידע, חשבה על רעיון: "הם היו צריכים לדעת על פצועים ומיקומים של מחבלים, ואז הבני שלא יעזור להיות מתחת למיטה", סיפרה הנערה בריאיון לנסלי ברדה בתוכנית "גיבורים". "אמרתי להם שיש קבוצה של הקיבוץ וכל מי שהיו אצלו מחבלים שולח מיקום, אני ארכז איפה יש פצועים ומחבלים ולאין צריך להגיע". הלוחמים לקחו את ההצעה של גלי בשתי ידיים, וכך נוצר מצב שבו הנערה הצעירה מרכזת מידע עבור חיילים מיומנים, מסייעת לשכניה להבדיל בין כוחות צה"ל למחבלי החמאס - ומצילה חיים. במקביל, אביה של גלי נלחם להגן על תושבי הקיבוץ, נפצע ונהרג.
שני גורן
שני נחטפה מביתה שבניר עוז, והוחזקה בשבי חמאס במשך 55 ימים. על גבורתה של שני, הכרנו דרך איתן יהלומי בן ה-12, שנחטף לבדו לעזה. כשהשתחרר, סיפר על אישה צעירה שדאגה לו בזמן שנותר לבדו – המדריכה שלו מניר עוז, שני. כששחזרה את סיפרה לאילנה דיין ב"עובדה", סיפרה: "במסדרון עבר ילד. אמרתי לעצמי: 'זה איתן יהלומי'. דפקתי לו חיבוק ענק. פתאום אמרתי: 'פאק, אני עם הלבוש' - נראית כמו ערבייה, הוא לא מזהה אותי. אני מורידה את הכיסוי ואומרת לו: 'איתן, זאת שני'. ואז אנחנו מתחבקים".
שני המשיכה, "הוא סיפר שהוא נלקח לבד ושהוא לא יודע מה עם אמא ואבא שלו. הייתי לבד שבועיים ובכיתי רק מלראות אותו. אמרתי לו: 'אל תדאג, הכול בסדר, עכשיו אתה איתי ואנחנו נהיה ביחד'. בלילה היינו מדברים. הוא כל הזמן שיש לו סיוטים", שחזרה. "אמרתי לו: 'כל פעם שאתה קם מסיוט, תנסה לסובב את הראש לצד השני ויבוא חלום חדש'. הוא שאל אם נהיה פה 5 שנים כמו גלעד שליט. עניתי שלא, כי אנחנו אזרחים. הייתה לו רגישות. אומרים שאני שמרתי עליו, אבל הוא שמר עליי יפה מאוד. הוא היה הכוח שלי שם", שיתפה.
עמית גור
עמית היא אמא צעירה, אבל היא גם שוטרת ולוחמת - ומבחינתה זה לפני הכל. בבוקר שבעה באוקטובר היא התעוררה יחד עם בעלה לקול האזעקות באופקים. מבחינתם לא הייתה שאלה, זוג השוטרים עלו על מדים והשאירו את בתם התינוקת בת עשרה החודשים בבית, בתקווה שישובו אליה בשלום. "נתתי לה נשיקה ויצאתי", סיפרה לנסלי ברדה ב"גיבורים", "הדבר הראשון שהיה לנו בראש זה שאנחנו חייבים להגיע לנשקים שלנו. כשהגענו לציר שבין אופקים לבין מועצה אזורית אשכול, עצרו אותנו כמה חיילים וצעקו לנו שלא נתקדם, שכל הכביש מלא ברימונים ובמטענים, פשוט המשכנו לנסוע", שחזרה, "זה המקום שאנחנו אמונים עליו, לשמור על האזרחים שם - אין דבר כזה שלא נתקדם, זו הגזרה שלנו".
במהלך אותו יום, עמית נלחמה בעוז יחד עם השוטר שיצא איתה למשימה, ונפל במהלכה, וחייל שהצטרף אליהם - שאת חייו הצילה לאחר שנפצעו. היא לא ויתרה לרגע, חתרה למגע ועשתה כל שביכולתה כדי להציל חיים. עמית סיפרה על המפגש עם בתה לאחר ששבה הביתה: "בכי שאי אפשר לעצור אותו. לפני שאני אמא, מניקה, אישה, אני לוחמת, שוטרת. כל השוטרים והחיילים יצאו כדי להגן על הבית מאינסטינקט אישי, לוחמת פרט אישית שלהם, יצאו ועשו את זה בשביל המדינה שלנו, כדי להגן על המשפחות שלנו, על האזרחים שלא אמורים להיות במלחמה. זו המשימה שלנו, למה יש לנו את המדים האלה? עצם היציאה מהבית היא גבורה".
חן אלמוג-גולדשטיין
חן נחטפה יחד עם שלושת ילדיה לרצועת עזה בשבעה באוקטובר. כשהיא שוחררה מהשבי, התמודדות אחת הסתיימה - ואחרת התחילה. היא החלה להתרגל למציאות בלי בן זוגה נדב, ובתה הבכורה ים, שנרצחו באותה שבת נוראית. כשבמקביל, ליבה נותר עם האנשים שעוד נמצאים בשבי, והיא נלחמת להשבתם. בשיחה עם רפי רשף ב"אינטימי" סיפרה על הבנות שנותרו בשבי. "זה קשה מאוד, בעיקר כשכל כך הרבה זמן עבר. ספרנו בשבועות, עברנו לספור בחודשים והן נמקות שם. הלחימה והתנאים מאוד קשים. ההיגיינה והלכלכוך וזה שאתה ניזון רק ממה שהם אומרים לך - ומה שאומרים לך בדרך כלל לא נכון", שיתפה והכאב ניכר בפניה. "יש בנות פצועות וקטועות חלקי איברים, הן שם והן עושות את הכל - מנסות לפעול ולתפקד, מנסות להיות בסדר במצב כל כך לא בסדר". חן נלחמת להשבת החטופים, מתראיינת בארץ ובחו"ל ומשתפת על התנאים הקשים בהם הוחזקו, הנשים שפגשה בשבי והודו בפניה כי התעללו בהן מינית ועל השיחות שניהלה עם שבויה, במטרה להגן עליה ועל ילדיה.