לתפוס את כרמלה מנשה בזמן חופשי זאת משימה כמעט בלתי אפשרית, ובכל זאת, היא פינתה זמן לשיחה בין לחץ העבודה שהיא נמצאת בו ללא הפסקה. "את קובעת משהו וטראח - באמצע חתונה, באמצע הכביש, פתאום יש שיחת טלפון ואת זורקת הכל ולא מוותרת", מסבירה הכתבת הצבאית של כאן ברשת ב', ומכינה גם אותנו לתרחיש שבו היא תצטרך לעזוב את הראיון. העבודה העיתונאית תמיד הייתה אצלה מעל לכל, וזה מה שגרם לה להפוך לאחת מנשות התקשורת החשובות והמוערכות בישראל. זאת גם הסיבה שרינה מצליח פנתה אליה שתשתתף בסרטה "נשות המפכה", שמציג את הזווית של העיתונאיות המובילות בארץ מתחילת דרכן ועד היום, ואת השינויים שהיו בעולם התקשורת לאורך השנים.

מנשה היא ללא ספק דגל לעיתונאית מובילה ומחוללת שינוי, והיא הייתה לאחת מפורצות הדרך בתחום. היא ניפצה תקרת זכוכית לפני קרוב ל-40 שנה, בכך שהייתה האישה הראשונה בתפקיד כתבת משטרה, "לא הייתה בתקשורת אישה בתחום הזה בכלל, זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של העיתונות", היא מספרת בגאווה. אבל למרות האהבה האדירה לתחום, היא בכלל לא חשבה שתעסוק בו.

"הכל במקרה, באקראי, שום דבר לא היה מתוכנן", מסבירה איך הגיעה למקצוע. מהר מאוד זה הפך לסיפור אהבה, והיא רק רצתה כל הזדמנות להחזיק את המיקרופון. אבל אי שם בשנות ה-80 כשהייתה בתחילת דרכה, זאת הייתה משימה לא כל כך פשוטה עבור אישה בעולם של גברים. גם בסרטה של מצליח, מנשה פותחת את ההתגלגלות שלה בתחילת הקריירה ומשתפת:

"עשיתי קורס כתבים שנמשך שנה שלמה והם לא נתנו לי לגעת במיקרופון. אמרתי להם: 'עשיתי קורס, אני רוצה'. ומישהו אמר: 'היא לא מספיק אינטליגנטית', אני זוכרת שבכיתי. בסוף נתנו לי לשדר מהמסוק פקקי תנועה, כי הבנים לא רצו. אז בחמש וחצי בבוקר הייתי קמה, עולה למסוק, משדרת, חוזרת וממשיכה. ממש התחננתי שיתנו לי להיות סטנד".

הגברים שעבדו לצידך הרוויחו סכום זהה?
"לא התעניינתי, אני ממש מטומטמת. היום אני חושבת שזה דבר שצריך לעמוד עליו, כי נשים מתביישות לבקש משכורות. וזה מטומטם, צריך לבקש".

הרגשת שאת צריכה להוכיח את עצמך?
"בכל יום ובכל שעה".

בזמנו זה לא היה מובן מאליו שיש נשים במקצוע הזה.
"זה תחום מאוד גברי, היה לי קשה. זה לא פשוט להתמודד עם חברה גברית והייתי צריכה להוכיח את עצמי. אני מוכרחה להודות, אולי זה אישי ולא מגדרי, אבל הייתי כל הזמן בחברה של אנשים שחשבו שהם יודעים טוב ממני, וברור שהם יודעים יותר טוב ממני, אבל התחושה הייתה שאני חייבת להוכיח את עצמי ואסור לי לטעות".

איך זה בא לידי ביטוי?
"את תכנסי לשטח יותר מהם או לפחות כמוהם כדי להוכיח שאת לא מפחדת. כשיש מלחמה את בפנים, כשיש מבצע את נכנסת כמו כולם ומנסה אפילו יותר מכולם. זה גם אישיותי. זה נכון בכל התחומים, כדי להיות עיתונאי טוב אתה חייב להיות עם המון סקרנות משולבת בהרבה מאוד חריצות, צריך להשקיע את כולך. אני מדברת על ימים ולילות בלי לעשות חשבון, בלי חיים פרטיים כמעט".

זה מחיר כבד מאוד.
"צריך לקבל החלטה מה סדרי העדיפויות שלך. באותה תקופה אלו היו סדרי העדיפויות שלי וחשבתי שזה הדבר הכי חשוב בעולם ושאני יכולה לוותר על ימי ההולדת והמסיבות כי יש אירוע (חדשותי) ואני לא יכולה לוותר עליו".

היום, מנשה מבינה יותר לעומק את הוויתורים שהקריירה דרשה ממנה לאורך השנים. גם כהיותה אישה בעולם שנשים עדיין נאלצו להילחם על מקומן, וגם בעולם שהדרישות בו גובות מחיר כבד מלכתחילה. כשנשאלה אם בראייה לאחור הייתה עושה את אותו הדבר, זאת שיודעת תמיד מה להגיד דווקא משתהה לרגע עם התשובה. בהתחלה היא זורקת: "אני לא יודעת", וכבר היה נדמה שהיא באה לומר שקיימת חרטה, אבל בסוף מנשה מצהירה: "אבל כנראה שהייתי עושה אותו דבר".