המורה קרן פלס רק בת 32, אבל מאחוריה קריירה עשירה כיוצרת וכזמרת. מי שפרצה את הדרך עבור רבים מיוצאי בית ספר "רימון" נמצאת בשבועות האחרונים קרוב מאוד לילדים נוספים - מ"בית ספר למוסיקה". ניסינו לבדוק איתה מה ההשפעות אותן היא מביאה לבמה, והאם חלקן עוברות הלאה גם לתלמידים.
זה בטח מרגש לראות ילדים עולים על הבמה בפעם הראשונה. איך הייתה ההופעה הראשונה שלך?
ההופעה הראשונה שלי הייתה במסיבת הסיום של התיכון. כתבתי שיר, די מכוער, וכל בני המחזור התכנסו מולי באולם הספורט של בית הספר, כדי ללמוד אותו. זה היה מרגש. באותו רגע הבנתי שתמיד אני רוצה לכתוב שירים. ההופעה עצמה הייתה מוצלחת, אם מתעלמים מהפידבקים והקהל הרעשן והתלמידים המבולבלים ששכחו חלק מהטקס. העיקר שהיו במה, אורות, ופסנתר.
כיום את מתפקדת כמורה. מי היווה לך השראה מוזיקלית?
נעמי שמר הייתה תמיד היוצרת הנערצת עליי. מעולם לא התרגשתי מקולות גדולים, למרות שהערכתי אותם מאוד. תמיד העדפתי את לאונרד כהן על בונו, למשל. מה שפיתח אותי כאומן היו בעיקר טקסטים מופלאים, לחנים שעשו לי צמרמורת, ופרסונות בימתיות שקשה להוריד מהן את העיניים.
היה לך מנטור?
טורי איימוס, למשל, הייתה השראה גדולה עבורי. ג'וני מיטשל, הביטלס, כמובן, הלחנים המופלאים של סשה ארגוב, משה וילנסקי, וקט סטיבנס שתמיד מרגש אותי, גם היום, כמו בשמיעה הראשונה.
אז בטוח שיש שיר שמאוד היית רוצה לכתוב בעצמך.
הייתי בכיף כותבת כמה שירים של לנון ומקרטני. אה... וגם הייתי שמחה לכתוב את השיר הכי טוב שאי-פעם נכתב "bridge over trubled water" (של סימון וגרפונקל).
ומה הטיפ הכי חשוב שקיבלת בקריירה?
לכתוב. המורה שלי לפיתוח קול הציעה לי לנסות לכתוב את שירי בעצמי. זה קרה בגיל 19 ושינה את מסלול חיי.
את מנסה להעביר את זה גם לילדים?
הטיפ שלי לילדים הוא לא לחשוב קריירה, לא לחשוב בצורה הישגית, לא לחשוב על מה יחשבו אחרים. אתם עוד בגיל שבו מותר לבוא רק מהלב. בעצם, בכל גיל מותר וגם מומלץ לבוא משם, בעיקר כשמדובר בדבר כל כך טהור כמו מוזיקה.
"הייתי תלמידה מצטיינת, בלי להגיע לכיתה"
קרן היא המורה היחידה ב"בית ספר למוסיקה", אבל זה לא הפריע לה להילחם כבר במבחני הקבלה עם שאר המורים על כל תלמיד. בין הופעות לצילומים, ובין כתיבה לביצועים, מספרת פלס גם על הרגעים הקטנים בחיים שגורמים לה אושר.
כשאת בבית, מה את הכי אוהבת לשמוע?
הרדיו אצלי פתוח על "קול המוזיקה", ויש לי גם ספריית שירים מדהימה במחשב. אני קוראת לה יו-טויב. מהדיסקים שעל המדף קשה באמת להבין משהו. תמיד בתוך האריזה של שלמה ארצי, מונח איזה דיסק של פינק-פלויד, ולהפך.
בחודשים האחרונים את בטח נזכרת המון בבית הספר. איזה סוג של תלמידה היית?
הייתי מאוד אמביציוזית ואפילו מצטיינת. לחלק מהשיעורים לא הגעתי, כי העדפתי למשל לשחות בכנרת, אבל תמיד דאגתי להוציא ציון גבוהה בבחינה. זה היה אולי מרגיז קצת את המורים, אבל כך היה לי קל יותר ללמוד. מוקפת במים, עם קרטיב ביד, פתאום הבנתי את כל הנוסחאות המתמטיות שבכתה לא אמרו לי דבר.
לסיום, ספרי לנו מה הרגע הכי מרגש בקריירה שלך.
כשהשיר הראשון שלי יצא לרדיו ושמעתי אותו בקיוסק. אי אפשר להסביר את זה. אתה מרגיש שהגשמת חלום ויתר מזה, אתה מרגיש שעכשיו כבר באמת מותר לך לחלום. ובגדול.