איפשהו, מתישהו ואיכשהו הפכו המשקפיים לפריט אופנתי שנמצאים בכל מקום: מראשי ממשלה, לאייקוני תרבות ואפילו בקרב דמויות מצוירות שהפכו לקאלט כמו ארתור. מה שבעבר נחשב לסימן מובהק לחנוניות או ריחוק, היום הוא פריט שרבים מתגאים בו. לא ברור איך ולמה, אבל צמד עדשות שתלויות על מתקן מטיטניום או מפלסטיק הפכו לאינדיקציה לידע שנמצא מאחורי העיניים - במוח.
אם אנחנו כבר עוסקים בחוכמה, ישנן אמירות, פתגמים שכבר מזמן הפכו לכללים לחיים טובים יותר - פניני חוכמה אם תרצו. מאז החלה העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון", חזרו לחיינו גם התובנות שאנו לומדים יחד עם המשתתפים. לפתע גילינו פרט מעניין: רבות מהתובנות הגיעו מאמירות או אירועים בהם היו מעורבים משתתפים מרכיבי משקפיים. צירוף מקרים? כנראה שכן, אבל בכל זאת תזרמו איתנו. אז אחרי שהכרנו כבר חמישה זוגות, זו הזדמנות טובה לחזור לכמה אירועים בולטים שהמחישו לנו את תובנות החיים המוכרות. מוזמנים להתנסות בעצמכם.
"אל תסתכל בקנקן, אלא במה שבתוכו"
כשיואנה פגשה לראשונה את תומר בחופה, נראה היה שהיא לא מרגישה נוח. כשהקרובים שאלו אותה מה היא חושבת על החתן היא נמנעה מאמירה חותכת. בבוקר שאחרי החתונה גילינו שהיא דווקא לא אחת ששומרת בבטן, כששיתפה בפתיחות: "הוא משדר שהוא טיפה ערס". אבל רגע, כבר בירח הדבש ניצתה כימיה בין השניים, שלאחריה הם לא הסתכלו לאחור. מי היה מאמין שתומר יהפוך מ"ערס" ל"שושי" כל כך מהר בעיניה. יאונה לימדה אותנו שכולנו שופטים כל הזמן, זה חלק מה שעושה אותנו אנושיים, אבל לפעמים דווקא הקלישאה הגדולה ביותר בספר היא נכונה - ואם רק ניתן קצת זמן הדברים עשויים להשתנות.
"תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים"
בכל הקשור ליחסים עם רותם, נראה שרונן מרגיש במלכוד. מבחינתו הוא עשה הכל ועדיין לא הצליח לפצח את השריון של רותם. אחרי שהחסיר פעימה בחופה ועשה חיים בחתונה, הוא התעורר לחיים האמיתיים (כמה שאפשר לקרוא לחופשה במרוקו חיים אמיתיים) וגילה שהדברים לא פשוטים כפי שהם נראים. חוסר האונים הוביל אותו לאמירה שמשקפת הכל: "פיזית אני לא יכול להוריד את הטבעת, זה סימן שמפה אני לא הולך". הטבעת גרמה לרונן לבטא במחווה פשוטה מה שהמילים לא. אנחנו למדנו שלפעמים רגע מוחשי פשוט, ברור וחד יכול להבהיר את כל הרגשות שסוערים בנו.
"לעיתים, ניסוח הבעיה חיוני יותר מפתרונה"
מהרגע שהתחילה, מערכת היחסים של רותם ורונן לא צפויה ומלאה בשינויים. לגבי רותם, לא צריך להיות פסיכולוג או מומחה לשפת גוף כדי להבין שהיא עדיין בשלב המבוכה. חשוב לה לשמור על חזות של "הכל בסדר", כלפי חוץ - ותכלס לא מובן למה. ברור שיש דברים שמפריעים לה או שהיא לא שלמה לגביהם. דווקא כשראתה במכתב מהמומחים שהם מסתכלים על רונן כילד, היא הבינה, לפחות באופן חלקי, מה מפריע לה: "ילד? אני פה עם מישהו בן 38, אני צריכה גבר". ההבנה של רותם לימדה אותנו שלפעמים הגדרה או הבנה של הבעיה עשויים להיות הצעד הראשון לעבר הפתרון.
"החוסר בחברות יוצר נישואים לא מאושרים"
אושר זה מונח חמקמק ביותר, ולא סתם הפתגם המלא טוען כי: "לא החוסר באהבה, אלא החוסר בחברות הוא שיוצר נישואים לא מאושרים". וקשה להגדיר בדיוק מתי החברות הופכת לאהבה מאושרת. מהרגע שראינו את רז ועינב אנחנו מסתובבים עם תחושה מאוד ברורה: משהו בזוג הזה נורא חמוד ומתוק. כנראה שזה מה שהם, מתוקים וחמודים - אבל ככל שהקשר בין השניים מתקדם אנחנו לומדים שנוחות וביטחון הם הבסיס של קשר טוב. לא סתם רז אמר: "כשאני מרגיש בנוח עם מישהו, אני מרשה לעצמי להתחפש או להגיד שטיות בלי פחד שישפטו אותי". גם עינב שותפה לתחושה, ובזוגיות הזו היא מרגישה שהיא יכולה לתפוס יותר את המקום שלה. למדנו מהשניים כמה חשובה תחושת הביטחון והנוחות עם האדם שאיתנו, ואיך לפעמים זה יכול להיות כל ההבדל בין אי התאמה לחברות, ואולי גם לאהבה. ועוד מילה לזוג, תמשיכו להרגיש בנוח אחד עם השנייה, לקלף שכבות ולעשות שטויות יחד.
"סוף מעשה במחשבה תחילה"
בזמן שאצל רז ועינב ראינו איך כמה חשובה תחושת הנוחות במערכת היחסים, במקרה של רונן וחבריו הבנו את האחריות שלנו כחברים. כאמור, המסע המטורף אליו יצא רונן לא נעשה לבד. לצידו עומדים חברים טובים ונאמנים שמלווים אותו ומתרגשים איתו עוד מהתתחלה. אבל, דווקא שאלה אחת שלהם הצליחה לערער אותו: "אתה חושב שהיא עושה ממך סמרטוט?". אין ספק כי השאלה ביטאה דאגה כנה לרונן, אבל היא נגעה בו בנקודה רגישה. ייתכן שהיא שיקפה לו את הפחד הגדול ביותר שלו - שגם אחרים רואים מה שהוא מרגיש. השאלה הזכירה לנו כמה כיף זה כשיש לנו חברים טובים שיכולים להיות הכי כנים איתנו, אבל כמה אחריות נלוות לאותה הפתיחות. חברות אמיתית וכנה עלולה לעיתים לפגוע בנו, למרות הכוונות הטובות שבה.
