זה לקח שבועיים מהרגע שרונן מיימון ורותם פיינברג החליטו להישאר יחד אחרי הצילומים ועד לרגע בו נפרדו סופית. זה לא קרה כי לא היו רגשות - היו ונראה שלא מעט. זה לא שלא הייתה משיכה, היא מאז ומתמיד הייתה שם. זה לא קרה כי הם לא היו מוכנים, רונן הגיע אל "חתונה ממבט ראשון" בלב נקי והגיש אותו על השולחן בפני מדינת ישראל - ובפני כלתו, שבהמשך יצהיר כי אם הדברים היו נראים אחרת, הם היו צועדים בקרוב אל עבר החופה השנייה שלהם בדרך להקים משפחה.
הפערים ביניהם היו ברורים לעין עוד כמעט מההתחלה. כבר בירח הדבש ניתן היה לראות את הדינמיקה המורכבת ביניהם ואת התחושות שהפכו אותה לכזו. היה שם פחד, היו שם מצלמות, הייתה שם מה שרבים קראו לה "בריחה" מהמציאות, אבל אי אפשר לקחת מהם את ההזדמנות האמיתית שהם נתנו זה לזו עוד מההתחלה. "היו לי המון רגשות לרותם. להיפרד מבן אדם שיש לך רגשות אליו, זה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי, אני לא חושב שהיה לי משהו יותר קשה מזה", הוא אומר.
>> הסיפור שלה: גם רותם פיינברג פותחת את הכל בריאיון ל-mako <<
רצית שזה יצליח?
"מאוד, זה שבר אותי. שבועיים אחרי היא הייתה חסרה לי, רציתי לראות אותה. פגשתי אותה וזה מילא לי עוד מלא אוויר בריאות, הכניס לי את האוויר שהיה חסר לי. שוב פעם לא הצלחנו להסתדר, וזה עוד פעם שובר אותך מחדש. אלה תחושות קשות; גם בצילומים, גם בתהליך, גם בהחלטות וגם בפרידה שהייתה ממש בלתי נמנעת בסוף. זה מה שסיגלתי לעצמי בראש, שזה היה פשוט בלתי נמנע".
כמה זמן אחרי הפרידה נפגשתם?
"עברו שבועיים ואז נפגשנו שוב לעוד שלושה-ארבעה ימים. אחרי זה היא החליטה שהיא לא רוצה ליצור איתי קשר, שלא נשארים בקשר. זאת זכותה המלאה, כל אחד לוקח את זה בדרך שהוא רוצה. ניסיתי ליצור איזושהי גישה במהלך הזמן, היא לא כל כך נתנה לזה פתח. זה הקשה על השידורים, כי תמיד אתה רוצה מישהו לפרוק איתו את החוויה, להעביר איתו את הקושי, כי אף אחד לא באמת מבין - רק אתם הייתם בסיטואציה - ואין לי".
מי יזם את הפרידה?
"אני חושב שבאיזשהו מקום היא יצרה את התנאים לזה, לא באשמתה, אלא רצתה להיפרד ולא ידעה בדיוק איך. מצד שני, כשנפגשנו שוב אחרי שבועיים היה קשה לפספס את השמחה האדירה על הפנים של שנינו. הפתעתי אותה בבית, ראיתי חיוך. היא הלכה להיפגש עם הבנות מהתוכנית, קיצרה את זה וממש טסה חזרה".
היא רצתה להיות איתך.
"כן, היא פשוט רצתה. ישבתי אצלה בבית, חיכיתי לה על הספה עד שהיא חזרה. כי מאוד רצינו לראות אחד את השנייה, היה שם רגש. בסופו של דבר אני חושב שזה היה צריך להתבצע, פשוט לי היה את האומץ לבצע את הצעד, גם בפעם הראשונה וגם בשבועיים אחרי. זה לא עניין של אגו, לא קשור לאגו בכלל, זה פשוט משהו שלא הסתדר. אני מבין שהיא במקום טוב, אני מאוד שמח בשבילה ומאוד רוצה שיהיה לה טוב, מגיע לה. כי הבסיס שלה הוא טוב. אבל כן, אני גם מניח שאני צריך לקחת אחריות על זה שהיא לא רוצה לדבר איתי. לקחת אחריות על הצעדים שאתה עושה".
מה הייתה הנקודה שנאמר "די" סופית?
"אני חושב שזה היה משבר אמון ביני לבינה. הוא היה בלתי נמנע מהדינמיקה, אני לא אומר שהייתי בסדר מאה אחוז, אבל משבר האמון הזה היה בגלל דינמיקה בעייתית שלא הותירה לא לי ולא לה ברירה. שם זה נגמר".
רצית להרים אליה טלפון?
"רציתי לחבק אותה, דווקא לא בקטע רומנטי, אלא בקטע החוויתי של הביחד, של עברנו משהו ביחד. תראי איזה מטורף מה שקרה פה, בואי נתחבק רגע, בואי נרגיש את זה, נבכה על הכתף אחד של השנייה, משהו. זה קשה, זה לא פשוט לשמוע שלשאר הזוגות יש את זה, גם מור ושניר נשארו חברים טובים, הם מדברים. זה משהו שמאוד רציתי, אבל לא הייתה את האופציה הזאת. זאת חוויה רגשית מאוד מטלטלת ומאוד בודדה גם בהרבה מקרים".
זה ישמע קיטש, אבל זה מרגיש כמו משהו שקמים ממנו הרבה יותר חזקים.
"בהחלט, אתה קם כמו עוף החול, אין מה לעשות. חוויתי את מה שחוויתי, היה לי קשה, הייתי קצת בודד, כי בסוף היו דברים שלא יכולתי לדבר עליהם, כי הם היו צריכים להישאר בתוך הדינמיקה שלי ושלה, בתוך הסיפור הזה של רותם ורונן".
חשבת לפעמים מה היא חושבת כשהיא צופה בכם?
"כל הזמן, שאולי היא תבוא ותגיד 'טעיתי קצת, חשבתי שתלכלך עליי, שתגיד דברים', היה לנו הרבה פעמים שיח על זה, היה לה מאוד קשה עם מה שאני אומר כשהיא לא נמצאת. אז הרבה פעמים רציתי להגיד: 'את רואה? אמרתי לך שלא. הייתי איתך לאורך כל הדרך'. שאלתי את עצמי למה היא לא מדברת איתי? למה היא לא רוצה לדבר איתי?, כי כבר לפני השידורים ניסיתי ליצור איתה קשר, ליצור אליה גשר כלשהו, היא לא כל כך רצתה. אז כן, שאלתי את עצמי מה היא מרגישה ואיך היא עם זה - אבל בסדר גמור, זה שלה. מותר לה להתמודד עם זה איך שהיא רוצה".
נחזור להחלטות, הגעתם ליומיים האחרונים, מה עובר לך בראש במהלך היומיים האלו?
"אני חושב עליה הרבה, עלינו, חושב אם זה משהו שיכול באמת להתרומם. אני חושב על כמה קשה זה היה וכמה מצד אחד בא לי להגיד 'לא' - ומצד שני הלב שלי כן רוצה, הלב שלי אהב אותה, רצה להישאר איתה. אמרתי לעצמי שאולי המצלמות זו הבעיה שלנו, ואנחנו חייבים לראות איך זה בחוץ. יש פה רגש, בנינו את הכל בכל כך הרבה יזע ובדם ועכשיו אני אגיד לא? אז עם כל הכבוד לדבר הנכון שאולי בדיעבד היה צריך להיעשות, עברנו פה מספיק כדי לתת לזה צ'אנס אמיתי. רציתי למצוא את עצמי בחתונה וילדים, אם התקשורת בינינו הייתה טובה יותר והדברים היו עובדים, החופה האמיתית לא הייתה רחוקה, מבחינתי לפחות. אם הדברים האלו היו מסתדרים, אם הפיצוצים האלה לא היו, שזה טוב, אבל לא כשהם חוזרים על עצמם שוב ושוב, אני ורותם היינו היום חזק בתמונה של חתונה. כי באיזשהו שלב אמרתי לעצמי: די, כמה אפשר פיצוצים - מצטערת - פיצוצים - מצטער. זה יותר מדי, אתה רווי מזה".
חשבת שככה זה ייגמר?
"לא, חשבתי שנהיה לפחות חברים טובים. הייתי שמח מאוד אם הייתי יכול להישאר בקשר טוב איתה, אבל כבר מאוחר מדי, אני מניח שכל אחד ילך לדרכו".
"תיארתי לעצמי שזה לא בסדר ש'ברחתי', אבל הייתי צריך את זה בשביל עצמי"
כשרותם צעדה לעבר החופה, רונן הביט בה בעיניים נוצצות ולא הצליח להוריד את החיוך מהפנים, גם לא ניסה כל כך. "ראיתי מלאך מרוב שהיא הייתה יפה בחופה. אי אפשר להסתיר את זה שהייתי מאוד נרגש, מאוד אהבתי. ראיתי ישר שזה כן; פנים, גוף, חן וחיוך שבאמת מדהים בעיניי, הוא הרגיע אותי ומילא את הלב", הוא אומר ומיד נוגע בנקודה הראשונה במהלכה הפערים ביניהם נגלו לעין.
"במרוקו היה לנו את הריב הראשון; ריב מאוד חזק, עוצמתי, הוא מאוד הפתיע אותי בעוצמות שלו. שם הבנתי שהולכת להיות דינמיקה לא פשוטה, שזה הולך להיות מסע, ובתוך כל זה קמתי והלכתי, עם כל הלחץ, זה השפיע", הוא משחזר ומסביר, "גם גבר יכול להיכנס לשוק מהסיטואציה, אחרי כמה ימים עם צלמים ולהגיד: 'רגע אני צריך שנייה אוויר, הסיטואציה לפעמים מרגישה גדולה עליי'. הלכתי ולקחתי אוויר, דרך אגב חזרתי מאותו סיבוב עם שני צעיפים במתנה, ההתעכבות שלי הייתה בעיקר לחשוב עליה, בתוך הזמן הזה, בתוך הבריחה הזאת. ראיתי את עצמי באותו הרגע, היה מאוד לחוץ, תיארתי לעצמי שזה יכול להיות לא בסדר ש'ברחתי', אבל הייתי צריך את זה בשביל עצמי, גם אני בן אדם בסוף"
מה קרה שם?
"מבחינתי אלו היו כמה ימים אחרי שנפגשנו, הזוגיות עוד לא נבנתה ואולי מהמקום חסר הניסיון שלי לא הרגשתי צורך להגיד את הביחד, אנחנו עוד לא זוג ולצד זה שגם הייתי צריך קצת אוויר מהסיטואציה, התפתח ויכוח. היא דאגה ובצדק לאיפה הייתי, הצלחנו להשלים ואז עוד פעם קמנו בבוקר והיה איזה עניין של לעשות דברים ביחד, היא מאוד רצתה לעשות את הדברים ביחד. אני ראיתי את המקומות שלי; נגיד לקום בחמש וחצי בבוקר ולעשות ספורט מבלי להעיר אותה, זה משהו שהיה נראה לי בסדר בעולם שלי. אבל יש את העולם שלה, של השקפת הזוגיות וזה בסדר. משם נוצר הפער, שם התחיל הריב הראשון, הריב שמאוד השפיע עליי".
המילה "בריחה" הוזכרה לא פעם בהקשר של רונן, גם על ידי טוקבקיסטים שלא איחרו להביע את דעתם. אבל הוא מבהיר שהוא לא ממש בורח, להיפך, הוא מזהה את הרגע שבו הסיטואציה עומדת לחצות את נקודת האל-חזור, לוקח צעד אחורה בשביל לנשום, לעשות חושבים בשקט ולא לפעול מתוך פזיזות. "כשאני אומר 'לברוח' זה להתחיל להתמודד עם הקושי. דברים שאני 'בורח' מהם או קם ויוצא - זה דווקא בגלל רגישות מאוד גדולה לסביבה. רוב הפעמים אני קם ויוצא כדי שהרוחות לא יתלהטו, כדי שלא אהיה הקטליזטור לריב, לכעס וכמו שראינו היו שם לא מעט אמוציות".
הסברת לה למה הרגשת צורך ללכת לרענן את הראש?
"הסברתי, לא תמיד הגענו להסכמות, אבל אני חושב שיש משהו שהוא גם מאוד לא ניכר. היו לנו המון שיחות, בלי סוף, אם זה בטלפון ואם זה פנים מול פנים, לרותם היה את הפחד הברור מול המצלמות בהתחלה, היה לה קשה להביא את הדברים לידי ביטוי ומאוד רציתי להתחשב ברצונות שלה, להבין את הפחד שהיא נמצאת בו. זה לא תמיד מצא ביטוי מול המצלמות, אבל היינו מדברים ומפרקים את הבעיות בלי סוף".
הבנת את הפחד שלה?
"כן, עד גבול מסוים שבו כבר הרגשתי שאני יותר מדי נשאב לתהליך שלה ופחות עובר תהליך עם עצמי. כי הפחד הזה עם המצלמות הפריע גם לחשוף דברים אצל המטפל, כי יש עדיין מצלמות. היא לא רצתה שזה יהיה ככה, לשם הדברים הלכו מכורח הנסיבות".
זה לא סוד שהקשר של רותם ורונן ידע לא מעט עליות ומורדות לאורך הדרך. הוא האיץ מאפס ל-200 קמ"ש בשבריר שנייה, אבל לצד זה, היו גם רגשות, משיכה ופתיחות שהיוו בסיס לקשר של השניים. "היינו רבים, משלימים, רבים, משלימים, בערך 20 פעמים. אבל הייתה בינינו משיכה מאוד חזקה שעזרה לנו בהרבה מקרים להתגבר על הקשיים שלנו, העוצמות היו מאוד גדולות, הרגש נכנס די מהר", הוא אומר.
ואכן העוצמות היו גדולות, וככאלו היה קשה לתאר אותן במילים, גם בפני החברים הטובים של רונן. כשהם חזרו מירח הדבש במרוקו, רונן התיישב לשיחה עם חבריו, הוא ניסה לתאר בפניהם את הימים האחרונים שעברו עליו, אבל השיחה לא נחלה הצלחה רבה ונאמרה מילה אחת שגרמה לרונן לקום ולעזוב את הסיטואציה - "סמרטוט" . "אני לא חושב שחברים שלי אמרו לי את המילה הזאת אי פעם", הוא אומר, "הרגשתי שהם קולטים שהלכתי טיפה יותר מדי, לא יכולתי להסביר את הסיטואציה".
ניסית.
"ניסיתי, היה תסכול. אני לא מרגיש שהייתי סמרטוט, פשוט לא יכולתי להעביר להם את הסיטואציה כמו שהיא. כי יש דברים בדינימיקה בתוך בני זוג שלא תמיד יכולים לצאת החוצה. זה פגע בי, יכול להיות שכשאבי אמר לי את המילה הזאת, אמרתי לעצמי: 'וואי, אולי באמת אני לא רואה את זה. אולי מהמעט שאני אומר להם הם רואים משהו שאני לא רואה'. החלטתי שהדבר הנכון באותו הרגע זה לצאת מהסיטואציה, קשה להם להבין את כל התמונה'".
נשמע שכך אתה מתמודד במצבים כאלה, אתה לא נכנס לזה, אתה קם.
"אם אני מבין שהסיטואציה היא לכעוס, שנכנס לצעקות, אין שום סיבה להישאר בסיטואציה הזאת. יש הרבה אמוציות כשיש לך מצלמה מול הפרצוף, אז אתה צריך לשקול את צעדיך בצורה נכונה. בהרבה מקרים זה הצטייר כמו מישהו שבורח, לא רוצה להתמודד, אבל אני יכול להגיד שאחת התכונות החזקות שלי היא לפרק דברים ולדבר עליהם, היא לא מצאה ביטוי בהרבה מקרים וחבל. אבל בסדר, זה היה המצב, ההחלטה שלקחנו".
בחדרי חדרים הבאת את התכונה הזו לידי ביטוי? ישבתם ופירקתם את הדברים?
"היינו יושבים שעות על גבי שעות ומדברים בלי הפסקה - אפילו לקום באמצע הלילה ולהתחיל לדבר כשדברים מציקים. במפגש הזוגות לצורך העניין היה לה לא פשוט, היה לה קשה בשתיים בלילה. אז התעוררתי ועשינו שיחה, דיברנו עד ארבע לפנות בוקר. הגענו לעומקים".
למה החלטתם בכל זאת לנסוע למפגש הזוגות למרות שגלעד המליץ לכם שלא?
"דיברנו על העניין הזה, שיש לנו קושי ואנחנו לא מסתדרים כל כך, אבל בראש חשבתי שזה יעשה דווקא טוב. שהיא תראה שבן הזוג שלה בסך הכל בסדר, הוא אחלה, וגם אולי הבנות האחרות יהיו פתוחות יותר ויראו לה שגם אצלן קיים חשש וזה בסדר לפחד. שהיא תראה שהן אוהבות את המגרעות של החבר'ה, תמיד אמרתי לעצמי שאני רוצה שהיא תאהב את המגרעות שלי, כי יש לי. אני לא בא 'פלאט' (שטוח), ורציתי שהיא תראה שהשד לא כזה נורא, שהביאו גם לה משהו שווה. לא ראיתי תחרות, גם אמרתי במפגש הזוגות: 'תקשיבו חבר'ה, אצלנו זה הבלגן'".
הרגשת שהיא רואה אותך?
"אני חושב שהיא ניסתה".
רונן הגיע למפגש הזוגות בטוח, אבל הוא לא יצא ממנו ככה. שם, הסדקים נפערו עוד יותר - ושאלות מהותיות החלו להציף אותו. "הפחד העיקרי שלי היה על רותם, על איך היא תצא מזה", הוא מתאר, "אז התחברה לי תמונה של: 'רגע, אני לא פחות שווה מהחבר'ה פה, מה הבעיה איתי?', זה הכניס אותי לאיזשהו סחרור, יצאתי משם מתוסכל, הרגשתי שכולם הצליחו ואני לא. לקחתי את זה על עצמי. פחדתי שרותם תיפגע, בסוף יצא שאני נפגעתי מזה".
פתחת את זה איתה?
"היה לנו ריב כשהגענו הביתה, הייתי אדיש לסיטואציה ואליה, אי אפשר לברוח מרותם בנקודות האלה - היא רצתה להבין למה אני אדיש. אי אפשר לקחת מרותם שהיא תמיד הייתה מצטערת בכל פעם שהרגישה שהיא לא בסדר, שהיא פגעה בי. היא הייתה מבקשת להשתפר, לפעמים היא לא הייתה מצליחה לעמוד בזה ולפעמים כן".
הערכת את זה בה?
"בהחלט, הערכתי את הרצון שלה להשתפר, את הנכונות שלה לעשות בשבילי שינוי, אני בטוח שהיום בדיעבד היא עשתה איזשהו שינוי. זה חלק מהסיבות שרציתי להמשיך, היא באמת הבינה, הפנימה והיה לה מקום מאוד בוגר בדעות האלה - לצד רגעים שהיו 180 מעלות".
היא אמרה שאתה צובע אותה בצבע מסוים בגלל ההתחלה שלכם, הבנת את זה?
"בהחלט, לא צובע אלא במקום שאני המוקטן והיא המקטינה. אני לא חושב שהיא רצתה להיות במקום הזה, אבל שוב, זה היה התוצר של הלחץ, שהיא לא הבינה מה באמת נפל עליה - וזה גרם לה להיות במקום הזה. זה הקפיא אותה, גרם לה מאוד לפחד מכל צעד, הפחד הזה זה לא משהו שאתה יכול להיות טבעי בו, הייתי רוצה לקרוא לזה מכיל-מוכל. אם הייתי מרגיש שאני לגמרי מוותר על עצמי, שאני שטיח, אז הייתי נעמד על הרגליים האחוריות - וגם היו מקרים כאלה שלא הייתה לי ברירה ונעמדתי".
אמרת לה שהיא רואה הכל ואתה אוהב את זה. למה?
"היה לה קשה עם איך שהיא יצאה, אז אמרתי 'תביאי את מי שאת, יש לך מקום, אני אוהב את זה', ברור שאני לא מת על זה, אבל לפעמים יש אדם שצריך לשמוע את מה שהוא צריך לשמוע כדי להרגיש בנוח. חשבתי שאולי זה יגרום לה להרגיש בנוח, ככה היא תביא גם את הצדדים הטובים. בסופו של דבר ראינו; להיסגר, לא להיות אתה - עשה רק הפוך, עשה לי ולה שירות הרבה פחות טוב. גם מבחינת למידה, אתה רוצה ללמוד על עצמך".
הפחד שיתק?
"הרגשתי מהחוויה הסובייקטיבית שלי שהפחד מעט שיתק אותה במקומות האלה, ואולי הפחד שלה שיתק גם אותי".
באיזו דרך?
"מלהגיב, אני מפחד ביחד איתה. הרבה פעמים לא הגבתי, לא הרחבתי שיח יותר מדי, לא דיברתי על אינטימיות, פעם אחת דיברתי וזה היה מאוד קשוח".
זה היה בפיקניק, זה הציף אותה והיא כעסה על זה.
"זה בדיוק העניין, אתה לא יכול להתנהל בחופשיות מול המצלמה. הייתה אינטימיות, מה אנחנו ילדים? אתה רוצה באיזשהו שלב לבוא לנשק, לחבק, להקיף אותה מאחורה ולהתנהל רגיל. אתה חושש להיות טבעי אתה רוצה שהדברים יהיו כמו כשקמנו בבוקר. היא אמרה לחברות שהיא לא מבינה את הפער מחוץ למצלמות, מול המצלמות אתה משתנה, לא יכול להתנהג כזוג. אני מביע את הרגש שלי במגע, בנשיקה, בלהריח. הבסיס שלי ושלה היה בעיקר משיכה, תקשורת כמו שראו - לא עבדה. ברגע שלוקחים את זה ממך מול המצלמות אז מה נשאר? לא היו לי הרבה כלים לעבוד איתם".
"חטפתי הרבה ביקורות. מסוג הפרקים שמשפיעים עלייך ביום שאחרי, זה הולך איתך"
אם נשים את הדברים על השולחן, מדובר בתקופה שניתן להשוות אותה לסיר לחץ לטוב ולרע. אנשים שלא מכירים זה את זו נפגשים מתחת לחופה, יוצאים ישר לחופשה לא קצרה מעבר לים, ומסמנים בתוך מספר ימים וי על מה שזוגות בעלי קילומטראז' ארוך בהרבה עוד לא הרימו את העט בשביל לסמן. זה נפיץ, זה עז וזה סוחף – וככזה מתרחשות בו סיטואציות מורכבות לעיכול. אחת מהסיטואציות האלה, היא המפגש של רותם ורונן והחברות שלה, שהגיע לנקודות רתיחה מהר מאוד.
"זה היה דבר שניסיתי להימנע ממנו, ביקשתי להפסיק, לא להיכנס לשם", הוא אומר, "ראיתי כבר לאן זה הולך ללכת מעווית פנים אחת הבנתי שהולך להיות פה פיצוץ. אמרתי: 'בואו נעזוב את הנושא, למה להיכנס לנקודת הזאת? ראיתי ששמו עלי פס, על מה שאני מבקש. באיזשהו שלב ראיתי שאני מטרגר את האירוע, ואמרתי שאני אצא ממנו. יצאתי למרפסת כדי שהיא תוכל לפתור את זה מול החברות שלה, שהיא תגיד עליי מה שהיא רוצה בלי פילטרים, שהיא תרגיש בנוח".
סיטואציה נוספת שהייתה מורכבת - היא הפיקניק במהלכו נאמרה המילה "שקרן". "זה היה לי קשה, גם לא אומרים בטלוויזיה לעורך דין שהוא שקרן. היא אמרה את זה כמה פעמים והשבתי לה על העניין הזה. כי צריך שיהיה קו מאוד ברור בנושא הזה - בטח שמול המצלמות - ובטח שלא עשיתי, לא שיקרתי. היה לי חשוב שהנקודה הזאת תחודד".
איך זה הרגיש לשבת ולצפות בזה?
"מה לצפות? שלושה שבועות ראיתי את זה בפרומואים, כל המדינה, זה היה הפרומו הכי ארוך אי פעם. אבא שלי כבר בא ואמר לי: 'מה הסיפור? מה אמרת? מה שיקרת?' זו הייתה סצנה לא פשוטה, גם חטפתי הרבה ביקורות באותו פרק, זה לא קל לראות את זה. מסוג הפרקים שמשפיעים עלייך קצת יום אחרי, זה הולך איתך".
רכבת הרים.
"רכבת הרים נפשית - ואתה מאוד רוצה שהנפש שלך תהיה רגועה ושלווה. היה לי קשה שכולם רואים את המגרעות של רונן כאדם, את החסרונות שלי. היה לי קשה לצאת מהבית, כולם יודעים מי אני, מי רונן בתוך המערכת הזוגית הזאת, אבל מצד שני זה גרם לצופה להבין שאנחנו אנושיים, שאנחנו טועים ומגיעים עם שלדים בארון, עם חוויות ודברים שמפריעים לנו. הקהל בחוץ התחבר לזה, זה עשה לי טוב, זה ניחם אותי, כי דווקא את הדברים הטובים כמו היכולת לפתח שיח ולדבר לא ראו".
הרגשת שהייתם צוות?
"כן, היא מאוד דאגה לאינטרסים שלי כבן זוג, אי אפשר לקחת את זה ממנה. היה לה מאוד חשוב הביחד, לישון ביחד, מבחינתה רעיון של לישון בסלון הוא לא קביל".
אחד הרגעים היותר זכורים של השניים, היה כשרונן נפתח בפני רותם וסיפר לה על שירותו הצבאי. זה לא היה קל עבורו, וגם בריאיון אפשר להרגיש את הקושי צף כשהנושא עולה. "הסיפורים מהצבא מביאים איתם הרבה צורות בדמיון, הרבה השלכות, זה נגרר להרבה מקומות - ולא תמיד נוח לפתוח את זה", הוא אומר וחוזר לשיחה עם רותם, "הסברתי רק על האירוע, תיארתי את הקטע של בעיית השמיעה, אבל נלווים לזה עוד הרבה מקומות והעדפתי לא להיכנס. עברתי שירות לא פשוט, הייתי בצבא של לפני ההתנתקות, גוש קטיף ושם הייתה חוויה חדשה בתוך רצועת עזה. אתה רואה דברים לא פשוטים".
לצד זה, רונן דואג להדגיש כי הוא היה עושה זאת שוב. "אתה צובר הרבה חוויות לחיים, הרבה חברים, הרבה 'בני עקיבאים' שאני מטורף עליהם, אנחנו מטיילים בארץ בלי הפסקה, בזכותם אני מכיר את המדינה הרבה יותר טוב", הוא אומר, "הרבה יותר שורשי, הרבה יותר ערכי, ככה לפחות אני מרגיש איתם. הייתי חוזר על זה שוב, עם הכל, התועלת עולה על העלות".
רונן משתמש במונח "תועלת עולה על העלות" לא פעם במהלך השיחה. החיים המקצועיים כבר תופסים חלק נרחב מחייו האישיים עליהם דיבר לא פעם בתהליך כמצופה. אבל לפני שהוא עוד דיבר על הפן האישי בחייו ומה שמרכיב אותו, בין היתר משפחה, הקשר בינו לבין הוריו עלה לכותרות לאחר שהם בחרו שלא להגיע לחופה. "אני חייב להגיד שהם נתנו לי את כל מה שאני צריך, עד היום; אם זה ברגשות ואם זה בכסף, אין מה לעשות אנחנו דור שכדי להתמודד חי על ההורים, עד אחרי הצבא. אני מאוד קשור לאבא ואמא שלי, מאוד מעריך אתה מה שהם עשו, הם אנשים מדהימים", הוא מבהיר, "כשזה על השולחן: באותו מקרה להורים שלי הייתה עסקה שחיכתה מעבר לים, בהינתן וזו לא חתונה כדת משה הם עשו את ההחלטה שלהם ואני די הבנתי את זה. הסברתי להם את החשיבות של זה, הם ישנו על זה, ועשינו את השיקול שלנו. סליחה, עוד פעם עלות מול תועלת".
מה הרגשת כשקראת את הביקורות עליהם?
"אני יכול להבין את הקהל מצד אחד אבל מצד שני הוא לא הכיר את כל התמונה. ההורים שלי קראו את הביקורות, זה מאוד פוגע, אתה מרגיש ששאבת אותם על לא עוול בכפם לתוך הסיטואציה הזאת. זה נושא עדין, אנחנו עושים איזושהי כברת דרך ואני חושב שאנחנו לומדים מהסיטואציה ועושים דווקא שינוי טוב".
הזכרת את אבא שלך בשיחה עם שניר, ונראה כי היו מקרים שבהם רותם נגעה לך בנקודות מאוד עמוקות.
"הקשר שלי ושל רותם הוא טבורי, כלומר הדברים שהיא מביאה לי מתוך הילדות; הביקורתיות, לאהוב את הבן אדם שמבקר אותך ואת הכעס, השנאה והאהבה, אלו דברים שקשורים אלי, שאני מרגיש אותם מהטבור. היה לי קשה לפענח שהיא נוגעת לי בנקודות האלה. היה לי קשה לעשות את ההשלכות האלה איתה בהתחלה, אחר כך פתאום לאט לאט התחלתי להבין את כובד המשקל. ידעתי שיש לי הרבה מקומות שקשה לי עם רותם שקשורים גם לעבר".
הגנת על רותם בפוסט מהביקורות, הרגשת שאתה צריך להגן עליה?
"כן. לאו דווקא ממקום של מוצדק או לא מוצדק, אלא ממקום של מישהו שעבר את החוויה ויש פה בן אדם. עפים עליה יותר מדי לדעתי, גם מעבר למה שהיה צריך. אתה עדיין מרגיש שזה בן אדם שעבר איתך משהו, למרות שאנחנו לא ביחד היום זה לא משנה".
מה איתך בימים אלו?
"אני בסדר, ברוך השם. צריך קצת זמן לתת ללב להתרפא מכל הסיטואציה, נותן ללב להגיע נקי למערכת יחסים חדשה שתגיע. אני לא רוצה להגיע כשאני מלא, גם מהחוויה וגם מרותם. אני רוצה, לתת צ'אנס אמיתי".
לחופה וילדים?
"כן, את יכולה לקרוא לזה ככה. אבל אתה צריך להיות כן עם זה שהלב שלך פנוי, גם לרותם הגעתי כשהלב שלי היה על השולחן, מוכן, רק שתבוא לקחת אותו. כשאני אגיע למצב הזה שוב, אני אתפנה, זה לא רחוק, היום הזה ממש קרוב".
אז בקרוב תחזור לדייטים?
"בקרוב אני אחזור להתפנות למישהי שתוכל לתפוס לי את הלב. אני אגיד: 'ואללה הוא פנוי, עכשיו אפשר לעבוד עם זה מחדש'".
צילום: אור דנון | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור: מרום טל וינשנק